השופט ע' פוגלמן:
רשם של בית המשפט המחוזי דחה בקשה לפטור מעירבון להבטחת הוצאות המשיב בערעור על פסק דין של בית משפט השלום. הרשם קבע בהחלטתו כי העירבון יופקד עד ליום מסוים, שאם לא כן יירשם הערעור לדחייה ללא הודעה נוספת. על החלטה זו של הרשם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, ובד בבד הוגשה בקשה להאריך את המועד להפקדת העירבון עד למתן פסק דין בערעור. האם ראוי שהרשם ידחה את הבקשה להארכת מועד, וככל שלא יופקד העירבון ידחה גם את הערעור? או שמא ראוי להיעתר לבקשה להארכת מועד? זו השאלה העומדת לדיון בבקשה דנן, אשר החלטנו לדון בה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.
הרקע להגשת הבקשה
בית משפט השלום בתל אביב-יפו קיבל תביעה כספית שהגיש המשיב וחייב את המבקש לשלם לו סכום של כ-80,000 ש"ח בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. על פסק דין זה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ובצידו בקשה לפטור מאגרת משפט ומעירבון.
ביום 21.6.2011 החליט רשם בית המשפט המחוזי (כב' השופט ח' ברנר) לפטור את המבקש מתשלום אגרה, אך לא מצא לפטור אותו כליל מהפקדת עירבון. הרשם הפחית את סכום העירבון לסך של 7,500 ש"ח וקבע כי הסכום יופקד עד ליום 20.7.2011, שאם לא כן יידחה הערעור.
ביום 25.7.2011 הגיש המבקש בקשה להאריך לו את המועד להפקדת העירבון בנימוק שבכוונתו להגיש ערעור על החלטת הרשם בבקשת הפטור. ביום 27.7.2011 דחה הרשם את הבקשה להאריך מועד. הרשם ציין כי ככל שערעור המבקש על החלטתו יתקבל, ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.
המבקש הגיש ערעור על שתי החלטותיו האמורות של הרשם. בין לבין (ביום 9.8.2011), דחה הרשם את הערעור לבקשת המשיב, לאחר שהמבקש לא הפקיד את העירבון במועד.
ביום 1.11.2011 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי בערעוריו של המבקש על החלטות הרשם. בית המשפט (כב' השופטת ע' צ'רניאק) קבע כי משנדחה הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפסק דין של רשם בית המשפט, נבלעו בפסק דין זה כל החלטות הביניים נושא הערעורים שלפניו, והסמכות לדון בהשגות המבקש כולן נתונה כעת לבית המשפט העליון. משכך, מחק בית המשפט המחוזי את ערעוריו של המבקש.
יומיים לאחר מכן פנה המבקש לרשם בית המשפט המחוזי בבקשה לבטל את פסק הדין שנתן, שכן זה ניתן במעמד צד אחד. ביום 8.11.2011 דחה הרשם את בקשת הביטול בקובעו כי דחיית הערעור התחייבה עקב אי-הפקדת העירבון במועד. הרשם הטעים כי על החלטתו הקודמת בדבר אי-הארכת המועד להפקדת העירבון ניתן היה לערער לפני שופט בית המשפט המחוזי גם לאחר שנדחה הערעור, שכן מדובר בהחלטה העומדת בפני עצמה. עוד הטעים הרשם שניתן לערער על החלטתו לדחות את הערעור מחמת אי-הפקדת עירבון לבית המשפט העליון.
המבקש הגיש בקשה לרשות ערעור לבית משפט זה על כל ההחלטות שנזכרו לעיל (רע"א 8878/11). בהחלטת הרשם ג' שני (מיום 25.12.2011) נקבע כי ההליך כפי שהוגש אינו יכול להיוותר על כנו. המבקש הודיע כי הוא מעוניין לפצל את בקשתו לשני הליכים וכך נעשה: האחד, השגה על פסק דינו של רשם בית המשפט המחוזי מיום 9.8.2011 - היא הבקשה שלפנינו, שבעניינה ניתן למבקש פטור מאגרה ומעירבון; השני, השגה על פסק דינה של השופטת ע' צ'רניאק שמחקה את הערעור על החלטות הרשם (רע"א 122/11) - הליך זה נמחק לאחר שלא הופקד בו עירבון.
טענות הצדדים
המבקש טוען, בין היתר, כי מקום שהוגש ערעור בזכות על החלטה אחרת של רשם שדחה בקשה לפטור מעירבון, היה על הרשם להימנע מלדחות את הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום מחמת אי-הפקדה עד להכרעה בערעור על ההחלטה בבקשת הפטור. שאם לא נאמר כך, נימצא שוללים ממנו את זכות הערעור וכופים עליו להגיש בקשת רשות לערער לבית משפט זה.
המשיב מתנגד לבקשה. לדבריו, ערעורו של המבקש על החלטת הרשם בבקשה לפטור מעירבון חסר סיכוי לגופו. המשיב מצביע על כך שהמבקש לא טען לגוף העניין דבר במסגרת הבקשה דנן, ודי באלה, לשיטתו, כדי להביא לדחייתה. עוד טוען המשיב כי לא היה מקום לעכב את ביצוע ההחלטה בדבר המועד להפקיד את העירבון נוכח הכלל הקובע שהגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה.
דיון
נפתח בסקירת המסגרת הדיונית הנוגעת לעירבון בערעור. עם הגשת ערעור על פסק דין, יקבע הרשם או המזכיר הראשי של בית המשפט את סכום העירבון שיופקד בקופת בית המשפט להבטחת הוצאות המשיב ואת המועד להפקדת העירבון, וימציא למערער הודעה על כך. אם המזכיר הראשי הוא הגורם שקבע את סכום העירבון, מי מבעלי הדין זכאי שהעניין יובא בשנית לפני הרשם לעיון ולהכרעה (ראו תקנות 404, 428 ו-430 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות)). המערער רשאי להגיש בקשה לפטור אותו מהחובה להפקיד עירבון. אם החליט הרשם שלא להיענות לבקשה, יקבע את סכום העירבון ואת המועד להפקדתו (תקנה 432 לתקנות; לשיקולים בבקשה לפטור מעירבון ראו בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקאות 13-7 (לא פורסם, 17.10.2007)). תקנה 431 לתקנות קובעת: "לא קיים המערער הוראה בדבר העירבון או הערובה, יירשם הערעור לדחיה לפני בית המשפט או הרשם ותומצא על כך הודעה לכל בעלי הדין". תקנה זו מחייבת ליתן למערער התראה לאחר שהעירבון לא הופקד במועד שנקצב לכך, ובטרם מתן פסק דין המוחק או דוחה את הערעור מחמת אי-הפקדתו. התראה זו יכול שתינתן בדרך של החלטה בכתב, ופסק הדין הדוחה את הערעור יכול להינתן ללא דיון במעמד הצדדים (בש"א 5822/05 לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אלמלם, פסקה 13 (לא פורסם, 28.6.2006) (להלן: עניין אלמלם); רע"א 9422/10 חטיב נ' אזברגה, פסקאות 6-4 (לא פורסם, 14.3.2012)). מערער המבקש להאריך לו את המועד להפקיד את העירבון אינו נדרש להציג "טעם מיוחד", ודי אם יציג טעם סביר המצדיק להאריך מועד (תקנה 528 רישא לתקנות; ע"א 2061/99 ישורון נ' ויצו הסתדרות עולמית לנשים ציוניות, פ"ד נד(3) 193, 195 (2000)). מקום שרשם בית המשפט המחוזי מחק או דחה ערעור מחמת אי-הפקדת עירבון במעמד צד אחד, עומדות למערער שתי דרכים להשיג על פסק הדין: האחת, להגיש בקשה לביטולו שתידון על ידי הרשם שנתן את פסק הדין (תקנה 201 לתקנות); השנייה, להגיש בקשת רשות לערער על פסק הדין לבית המשפט העליון. הדרך הראשונה היא דרך המלך (עניין אלמלם, בפסקאות 20-19). במקרה שהוגשה בקשת ביטול כאמור, המועד להגשת בקשת רשות לערער על פסק הדין יחל להימנות מהמועד שניתנה ההחלטה בבקשת הביטול (תקנה 398א לתקנות; רע"א 2839/98 עבוד נ' מינהל מקרקעי ישראל, פסקה 2 (לא פורסם, 3.7.1998); ע"א 9119/01 המוסד לביטוח לאומי נ' טמיר, פסקה 5 (לא פורסם, 3.3.2002)).
הזכות לערער על פסק דין של ערכאה ראשונה מעוגנת בסעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה, וככזו יש להקנות לה משקל ניכר במלאכת האיזון כנגד האינטרסים המתחרים בה. עם זאת, היקפה של הזכות טרם הוכרע בפסיקתנו (ראו הסקירה שהובאה ברע"א 9041/05 "אמרי חיים" עמותה רשומה נ' ויזל, פסקאות 12-8 (לא פורסם, 30.1.2006); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 639 (מהדורה עשירית, 2009); חמי בן-נון הערעור האזרחי 69-61 (מהדורה שנייה, 2004) (להלן: בן-נון)). יש הרואים בה "זכות מהותית" (רע"פ 3268/02 קוזלי נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(2) 835, 843 (2003); ויש הרואים בה "זכות חוקתית מוגבלת" (שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד 43-38 (מהדורה שנייה, 2008); רע"א 5208/06 דיוויס נ' מלכה, פסקה ד(2) (לא פורסם, 29.6.2006)). בכלל זה, השאלה אם דחיית ערעור מחמת אי-הפקדת עירבון עלולה לפגוע באופן בלתי מידתי בזכות הערעור על פסק דין של ערכאה ראשונה הותרה בצריך עיון (עניין אלמלם, בפסקה 22 סיפה), תוך ציטוט מדברי הנשיא א' ברק, אשר קבע: "אפילו נאמר כי זכות הערעור נמנית עם הזכויות החוקתיות (ועל טענה זו רבים החולקים [...]) הרי גם זכות זו היא מסויגת והיא נשקלת כנגד עקרונות מערכתיים של יציבות וסופיות וכנגד זכויותיו של הצד שכנגד" (בש"א 3931/97 אפרים נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ(לא פורסם, 5.8.1997); ראו גם דברי השופטת (כתארה אז) ד' ביניש בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241, 272-271 (2000)).
על רקע תשתית נורמטיבית זו נפנה לשאלה דנן. כאמור, כדי להאריך מועד להפקיד את העירבון על המבקש להציג טעם סביר המצדיק זאת. מהם השיקולים שיובאו בחשבון בבקשה להארכת מועד כבענייננו? רשם בית המשפט נדרש לאזן בין שלושה שיקולים עיקריים: אינטרס המערער במימוש זכות הערעור המוקנית לו בחוק; אינטרס הצד שכנגד שלא להיגרר לעלויות נוספות ולסיים את ההליך בהקדם; ואינטרס הציבור בניצול יעיל של המשאבים העומדים לרשות בית המשפט (ראו והשוו: רע"א 10227/06 בובליל נ' אינדיג, פסקה 8 (לא פורסם, 5.2.2007); רע"א 9489/09 רוזנברג נ' בולוס גד תיירות ומלונאות בע"מ, פסקה 6 (לא פורסם, 14.2.2010); אלון קלמנט ורועי שפירא "יעילות וצדק בסדר הדין האזרחי" משפט ועסקים ז 75, 134 (2007)). להשקפתי, כפי שיבואר להלן, האיזון הראוי בין השיקולים העומדים על הפרק מטה את הכף להארכת המועד להפקדת העירבון עד למתן פסק דין בערעור על החלטת הרשם בבקשת הפטור.
חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) מחיל דין שונה על סוגים שונים של החלטות אחרות שאינן פסק דין. החלטה אחרת של רשם שאינו רשם בכיר ניתנת לערעור בזכות לפני בית המשפט שבו הוא משמש רשם. ערעור זה יידון, ככלל, בשופט אחד (סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט). לעומת זאת, על החלטה אחרת של שופט אין זכות ערעור, אלא היא כפופה למתן רשות מאת שופט של ערכאת הערעור (סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט).