בין בעל לאשתו שנמצאים בהליכי גירושין התעוררה מחלוקת בקשר לתוקפו של הסכם ממון שנחתם ביניהם לפני הנישואין ובו נקבע כי לבעל אין זכויות בבית שרכשה האישה. עמדת הבעל כי ההסכם נחתם למראית עין נדחתה
השופטת גילה ספרא-ברנע דחתה לאחרונה תביעה לביטול הסכם ממון שהגיש אדם נגד אשתו. בני הזוג נפרדו אך חיים עדיין באותו בית. האיש טען כי ההסכם נערך למראית עין כדי למנוע מנושיו לשים יד על הנכס. השופטת דחתה את הטענות וקבעה בין היתר כי עצם העובדה שהבעל טען בהליך פשיטת הרגל שאין לו נכסים מצדיקה את דחיית התביעה.
בני הזוג נישאו ב-2002 ונולדו להם שתי בנות. למרות הסכסוך השניים גרים עדיין תחת קורת גג אחת.
בסוף שנת 2018 הגישה האישה תביעה לאכיפת הסכם ממון שנחתם בין בני הזוג בדצמבר 2001. בהסכם נקבע כי הבית שנרכש על ידי האישה ב-2001 (בו גרים הצדדים עד היום) יישאר בבעלותה.
האיש, שיוצג על ידי עו״ד רויטל לוין, ביקש לבטל את ההסכם מאחר שלטענתו מדובר בהסכם למראית עין. הוא הסביר כי באותה תקופה היו לו חובות והוא התחיל בהליך של פשיטת רגל. בני הזוג רצו להגן על רכוש המשפחה מפני נושים ולכן ערכו הסכם ממון למראית עין בלבד אך למעשה התכוונו כי הנכס יהיה של שניהם. לדבריו, הבית נרשם ״מטעמי נוחות״ על שם האישה.
האישה, שיוצגה על ידי עו״ד דורית ענבר סברדליק, ביקשה לאכוף את ההסכם. לטענתה, כבר בראשית דרכם של הצדדים הבעל היה חסר אמצעים, בהליכי פשיטת רגל בשל כישלונות עסקיים, עם ילדה מנישואים קודמים ועם חוב מזונות. זאת, בעוד שהיא הייתה רווקה עם ממון והבטחה מהוריה כי יסייעו לה לרכוש בית.
לכן, ועל מנת שלא ייקלעו להסתבכות כלכלית, פעלו הצדדים לערוך הסכם ממון שמטרתו הייתה לשמור על הפרדה רכושית מלאה ולשמור את זכויותיה בבית.
עוד ציינה האישה כי הבעל טען בהליכי פשיטת הרגל שהבית שייך רק לה והוא אינו יכול לטעון כעת טענות סותרות.
סולדת ממניפולציה
השופטת גילה ספרא-ברנע קיבלה את עמדת האישה. היא הבהירה כי מטעמי מדיניות ראוי לדחות את התביעה שכן לא ניתן להתעלם מהעובדה שבהליכי פשיטת הרגל הבעל הצהיר כי אין לו נדל״ן. ״תקנת הציבור סולדת מן המניפולציה בהליכי המשפט״, כתבה השופטת בהקשר זה.
גם לגופו של עניין קבעה השופטת שהאיש לא הוכיח שמדובר בהסכם למראית עין. לדבריה, מחומר הראיות עלה שהצדדים פעלו בהתאם לאמור בהסכם ולא זנחו אותו. בין היתר, האיש לא פעל במשך כל השנים לתיקון הרישום של הבית כך שישקף את הזכויות להם הוא טוען ויש לזקוף עובדה זו לחובתו.
עוד קבעה השופטת כי כספי האיש לא שימשו למימון הבית. בנוסף לקביעתה, אין בהשקעתו הכספים הסבירה של האיש בבית במהלך השנים וברכישת מוצרי פרזול או ריהוט עדי להקנות לו זכויות בנכס.
״הצדדים אכן ביקשו ליצור הפרדה רכושית ביניהם ולהבטיח את זכויותיה של האישה בבית המגורים ופעלו בהתאם לאמור״.
בסופו של דבר השופטת הורתה לאכוף את ההסכם ובתוך כך האיש יפנה את הבית בתוך 30 יום.
האיש חויב בהוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 11,700 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין