בעלי דירה הגישו תביעה של 300,000 שקל נגד זוג שוכרים, אך השופטת קבעה כי השוכרים היו רשאים לקזז מהשכירות תיקונים והפרות, ואף מתחה ביקורת על "לחץ כלכלי" שהפעילו בעלי הדירה.
השופטת מירב כפיר מבימ"ש השלום בפתח תקווה דחתה כמעט במלואה תביעה של בעלי דירה ממושב בארותיים, שתבעו 300,000 שקל מזוג שוכרים. בפסק הדין נדונו מספר סוגיות, המעניינת שבהן נגעה לשאלה האם השוכרים-הנתבעים נהגו כדין כשקיזזו על דעת עצמם חלק מהשכירות החודשית.
התובעים-המשכירים חתמו עם הנתבעים על חוזה שכירות ביוני 2013 למשך שנה, תמורת 6,000 שקל בחודש, עם אופציה להארכה בשנה.
בחוזה דובר על "דירת 5 חדרים עם גינה". בפועל, השוכרים נכנסו לדירה שבה חצר מוזנחת וקירחת. לאחר שהתובע סירב לבקשות חוזרות ונשנות לסדר את החצר, השוכרים החליטו לשלם 5,000 שקל כל חודש במקום 6,000 שקל.
בתביעתם, המשכירים טענו בין היתר כי מדובר בהפרת חוזה, וכי הגינה היתה במצב סביר.
אלא שהשופטת עיינה בתמונות "השוות יותר מאלף מילים" שצילמו השוכרים כשנכנסו לדירה, בהן נראה בבירור כי מדובר בחצר קירחת עם שני עצים, שלא ניתן לקרוא לה "גינה".
בהקשר זה השופטת קיבלה את גרסת השוכרת, שטענה כי הסכימה לדרישת התובע להכניס לחוזה את המילה "גינה", משום שאמר לה באותו מעמד "אל תראו את הבית ככה, אני עושה גינה, הבית יהיה מסודר עם גינה פיקס".
השופטת אף הפנתה לשיחה מוקלטת שחשפה את העובדה שהצדדים שוחחו על העלויות הכרוכות ב"הקמת גינה" – כך שבאותו זמן לא היתה גינה בנכס.
בתוך כך השופטת מתחה ביקורת על התובע שהביט בתמונות ובכל זאת טען כי הוא רואה בהן "דשא" ו"ירוק". בהמשך מתחה ביקורת גם על בנו, שהציג תמונה בה רואים חלק קטן מה"גינה", בשעת לילה חשוכה.
"טענות הנתבעים בהקשר זה היו חד משמעיות, עדותם הייתה מהימנה, הם חזרו וטענו שלא הייתה גינה ואף הוכיחו טענותיהם בתמונה האמורה. לעומת עדותם של התובע ובנו שהיו עדויות לא מהימנות, מגמתיות ומנוגדות לתמונות ברורות", סיכמה.
החוק מאפשר קיזוז
ברמה המשפטית, השופטת קבעה כי התובע נהג בחוסר תום לב כבר בשלב המשא ומתן, כשהבטיח שתהיה גינה, ובהמשך הפר את החוזה כאשר לא דאג להקים אותה.
בנסיבות אלה, השופטת קבעה כי השוכרים היו רשאים לקזז את עניין הגינה מהשכירות, והסבירה שחוק השכירות והשאילה מאפשר זאת אם מודיעים על כך מראש, מה גם שהסכום שקוזז (1,000 שקל) היה סביר בהתאם לחוות דעת שמאי, והצדדים אף לא ציינו בחוזה כי הם אוסרים קיזוז.
כמו כן, השופטת מתחה ביקורת על כך שהתובע חילט ערבות בנקאית של התובעים בסך 30,000 שקל – סכום גבוה בהרבה מזה שהשוכרים קיזזו – וכתבה התנהלות זו מהווה "הפעלת לחץ כלכלי פסול".
השופטת אף דחתה את טענת התובע בדבר נזקים שהשוכרים הותירו, וציינה כי "הנתבעים צירפו לתצהיריהם תמונות שצילמו בעת עזיבת המושכר, שמראות למתבונן בית נקי ומסודר".
בהמשך פסק הדין השופטת דחתה תביעה נגדית שהגישו השוכרים, בה ביקשו פיצויים בגין נזקים כגון עגמת נפש והשקעות שעשו בנכס. השופטת סברה כי מאחר שהשניים ניצלו כמעט את כל תקופת השכירות (כולל האופציה), הרי שנותק הקשר הסיבתי לנזקים שנטענו על ידם.
התוצאה היתה כי הנתבעים חויבו לשלם לתובעים כ-6,700 שקל בלבד, עבור תיקונים מסוימים שהם ביצעו ומאוחר יותר קיזזו, ללא הודעה מראש.
לנוכח התוצאה, לא נפסקו הוצאות משפט.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד דוד קנטור
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין