האח טען כי אמם המנוחה ציוותה לו בעל-פה את ביתה רחב הידיים. אלא שבמקום להתמקד בהוכחת טענתו הוא בחר להשחיר את פני אחותו ולפגוע בה תוך עיכוב ההליך שלא לצורך.
בית המשפט למשפחה בתל-אביב קיבל לאחרונה בקשה לצו ירושה שהגישה בתה של חולת סרטן שנפטרה ב-2013. בתוך כך נדחתה בקשת בנה לקיים צוואה שלטענתו נאמרה לו בעל-פה שלושה שבועות לפני מותה, ובה היא לכאורה הבטיחה לו את ביתה. השופטת אסתר ז'יטנציקי רקובר הביעה שאט נפש מכך שבמקום להוכיח את תביעתו הוא הטיח באחותו דברי בלע וחייבה אותו בהוצאות משפט של 300 אלף שקל.
מספר חודשים אחרי שאחותו הגישה בקשה לצו ירושה לצורך חלוקת הרכוש של אמם המנוחה, הגיש אחיה התנגדות וביקש לקיים צוואה שלטענתו מזכה אותו בלעדית בביתה רחב הידיים. האחות התנגדה לקיום הצוואה, ובית המשפט למשפחה נדרש להכריע.
האח טען כי שלושה שבועות לפני שאמו נפטרה היא זימנה אותו ואת אשתו לארוחת ערב ובתומה, היא אמרה את הדברים בעל-פה. הוא ואשתו תיעדו אותם בזכרון דברים, והמסמך הופקד אצל רשם הירושות כעבור 3 חודשים.
אלא שהשופטת ז'יטניצקי רקובר קיבלה את טענתה הנגדית של אחותו כי באותו מועד האם לא הייתה במצב של "שכיב מרע" – תנאי מקדמי להוכחת קיומה של צוואה בעל-פה. כלומר, היא לא גססה ואף לא ראתה את עצמה כמי שעומדת למות.
תפקדה באופן עצמאי
השופטת הסבירה כי החוק התיר לאדם גוסס לומר צוואה בעל-פה מתוך ההנחה שבמצבו הוא לא מסוגל, ואין לו זמן, לערוך צוואה. אלא שבמקרה הנוכחי הדברים נאמרו (ככל שכך היה) בשלב שבו האם עדיין הייתה פעילה ועצמאית.
השופטת הפנתה לעדותו של הבן עצמו שאישר שאמו תפקדה באותו היום בצורה מיטבית, כמו גם לעדויות נוספות, שהעלו כי המנוחה ביצעה באותה תקופה פעולות משפטיות בנכסיה. בעניין זה השופטת ציינה כי התנהלותה מעידה כי המנוחה לא סברה שהיא עומדת למות.
השופטת הבהירה כי ההלכה הפסוקה קובעת כי גם מי שיכול לתפקד ולערוך צוואה בכתב או בפני עדים לא נחשב ל"שכיב מרע" – גם אם הוא חולה מאוד. משכך השופטת נקבע שהבן לא עבר את תנאי הסף לצורך הוכחת צוואה בעל-פה.
לצד זאת, השופטת ציינה כי יש עוד סיבות לדחיית בקשת הבן. למשל, העובדה שהמתין עם הפקדת זכרון הדברים זמן רב או שהעדים היחידים היו הוא ואשתו – שניהם בעלי אינטרס בצוואה.
לקראת סיום השופטת ציינה כי כדי להוכיח את הסיבה שעמדה מאחורי הצוואה הבן בחר פני אחותו והעלה כלפיה טענות קשות ופוגעניות, למשל שאמם מעולם לא אהבה אותה ולא רצתה להביא אותה לעולם. יותר מזה, הוא אף טענה כי אחותו תכננה להרוג את אמם.
השופטת קבעה כי מדובר בהתנהלות חסרת תום לב שדווקא מחזקת את המסקנה שלא הייתה צוואה בעל-פה. לפי השופטת, אם שרר סכסוך כה קשה בין האם לבין בתה, סביר להניח שהיא הייתה עורכת צוואה עוד מזמן או לפחות כשנודע לה על שחלתה.
משכך, התוצאה היא שהרכוש של המנוחה יחולק לפי הוראות חוק הירושה – שווה בשווה בין ילדיה. לנוכח התנהלותו הבעייתית של האח, שאף עיכבה את ההליכים, החליטה השופטת לחייב אותו בהוצאות עונשיות של 100 אלף שקל בנוסף לשכר טרחת עורך דין של 200 אלף שקל.
לקריאת פסק הדין המלא בתמ"ש 24293-0913
עו"ד תמר (פיו) סוטיל
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין