אם לארבעה הותירה צוואה בה הורישה 91% מרכושה לבנה ואת היתר לשלוש בנותיה. בית המשפט למשפחה החליט לקיים את הצוואה אך ערעור שהגישו האחיות התקבל.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע פסק לאחרונה כי צוואה עליה חתמה אישה ב-2014 בטלה בשל פגמים בעריכתה. האישה חתמה על הצוואה כחצי שנה טרם פטירתה מגידול בראשה. השופטים קבעו כי מאחר שהאישה לא הצהירה בפני העדים כי ״זו צוואתה״, לא התמלאו דרישות חוק הירושה.
האישה נפטרה בינואר 2015 והותירה אחריה שלוש בנות ובן. הבן הגיש בקשה לקיים את צוואתה מיוני 2014 בו הורישה לו 91% מרכושה, כספים בהיקף של מאות אלפי שקלים. בצוואה נכתב כי אחת הבנות תקבל 5% מהרכוש והשתיים האחרות יקבלו 2% כל אחת. מדובר היה בצוואה בפני עדים עליה חתמו עורך דין ואחת האחיות שטיפלו במנוחה.
האחיות התנגדו לקיום הצוואה. הן טענו כי אמן הייתה במצב רפואי קשה לאחר ניתוח להסרת גידול מראשה ולא כשירה לערוך צוואה וכי אחיהן היה מעורב בעריכת הצוואה והשפיע עליה השפעה בלתי הוגנת. הן ציינו בהקשר זה שכספיה של האם הופקדו בחשבונו של אחיהן. בנוסף הן טענו כי היה פגם צורני בצוואה בכך שהאם לא הצהירה בפני העדים כי זו צוואתה.
בית המשפט למשפחה בבאר שבע דחה את ההתנגדויות והורה על קיום הצוואה. הוא קבע כי האחיות לא עמדו בנטל להוכיח שהמנוחה לא הייתה כשירה להבחין בטיבה של הצוואה. עוד נקבע כי היעדר הצהרתה של המנוחה כי זו צוואתה אינה מקימה חשש לפגם ברצונה החופשי וניכר כי המסמך הוקרא לה לפני שחתמה עליו.
האחיות ערערו לבית המשפט המחוזי. הן טענו כי האחות שחתמה כעדה לצוואה כלל לא זכרה את האירוע וחתימתה הייתה ״חותמת גומי״ שהוספה לאחר מכן.
הן הוסיפו כי בסמוך למועד עריכת הצוואה אמן הייתה במצב פסיכוטי וסבלה מהזיות. כמו כן, היא הייתה עיוורת כמעט לחלוטין ולא יכלה לקרוא. לדבריהן, אחיהן הוא שעמד מאחורי עריכת הצוואה ואמן הייתה תלויה בו כלכלית.
לא זכרה את המקרה
השופטת שרה דברת קיבלה את הערעור. היא הבהירה כי על פי חוק הירושה צוואה צריכה להיות בכתב ולכלול חתימה של המצווה והצהרה שלו בפני שני עדים שזו צוואתו. על העדים לאשר בחתימתם על פני הצוואה כי המצווה הצהיר וחתם כאמור.
השופטת קבעה כי המסמך עליו חתמה האם אינו עומד בדרישות אלה שכן בחתימת העדים אין אישור כי המנוחה הצהירה בפניהם כי זו צוואתה. לדבריה, מדובר בפגם שאינו קל ערך שכן יש חשיבות למילוי מדויק של ההוראות הפורמליות בחוק על מנת להבטיח שהמצווה הבין את רצינות המסמך והמעמד.
היא הוסיפה כי ניתן היה להתגבר על פגם זה אילו היה מוכח שהמנוחה הצהירה בעל פה בפני העדים כי זו צוואתה. ואולם, ספק אם הצהרה כאמור נערכה בפני האחות ששימשה כעדה ולא זכרה את המקרה.
בנוסף לכך קבעה השופטת שיש ספק בכך שהצוואה שיקפה את רצונה החופשי ואמיתי של האם לנוכח מצבה הקוגניטיבי באותה תקופה והאקטיביות שביטא הבן בתהליך הכנת הצוואה.
בנסיבות אלה ביטלה השופטת את צו קיום הצוואה.
השופטים אריאל ואגו וגאולה לוין הצטרפו לתוצאת פסק הדין.
עו"ד רועי ויסמן
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין