בית המשפט קבע כי לא נעשתה שום פעולה לצורך המינוי וכל בני המשפחה ידעו שאמו של המנוח רצתה ששלושת ילדיה ימכרו את הנחלה ויחלקו ביניהם את התמורה. עם זאת, החמות חויבה לפצות את כלתה על השקעותיה.
לאלמנה אין זכויות במשק ששייך לאמו של בעלה המנוח כיוון שהוא מעולם לא מונה כבן ממשיך. כך קבעה לאחרונה השופטת רונית גורביץ מבית המשפט למשפחה בנצרת במסגרת פסק דין שהורה לאלמנה לפנות את המשק בתוך 60 יום אך בצד זאת חייב את חמותה לשלם לה פיצויים של כ-65 אלף שקל על השקעותיה במקום.
בשנים 2015-2016 הוגשו לבית המשפט שתי תביעות: הראשונה על ידי החמות שדרשה לסלק את כלתה מהמשק ולחייב אותה בדמי שימוש על התקופה שבה היא מתגוררת בו ללא רשות. השנייה על ידי הכלה שטענה כי יש להכיר בה כבת ממשיכה מכוח זכויותיו של בעלה המנוח, שלטענתה מונה כבן ממשיך.
הכלה הגישה לבית המשפט מסמכים שלכאורה מעידים שלפני שנים ביקשו הוריו להכיר בו כבן ממשיך. עוד היא טענה כי עברה לגור עם בעלה במושב בהסתמך על המינוי, והשקיעה קרוב למיליון שקל במשק ובבית שבנו.
לעומתה טענה החמות כי אפשרה לבנה המנוח לבנות את ביתו בחצר כיוון שהיה במצוקה כלכלית אך מעולם לא מינתה אותו לבן ממשיך – ואין כל הסכם או מסמך שמעיד אחרת.
נהפוך הוא, לדבריה, לאורך השנים הבהירה שהיא מעוניינת ששלושת הילדים שלה יחלקו במשק, ובצוואה שלה אף כתבה במפורש שאם החלוקה לא תתאפשר, הם ימכרו אותו ויחלקו בתמורה שווה בשווה. כמו כן היא טענה כי כלתה לא השקיעה דבר במשק.
החלום ושברו
השופטת רונית גורביץ קבעה כי מינוי בן ממשיך צריך להתקיים בשני מישורים: הפנימי-משפחתי באמצעות הסכם בין ההורים לבין הילד שנבחר להמשיך את הפעילות במשק; והחיצוני מול המוסדות המיישבים – רשות מקרקעי ישראל, האגודה השיתופית והסוכנות היהודית. אלא שאין שום הסכם או אישור שמעידים על המינוי בשני המישורים האמורים, פסקה.
השופטת קבעה כי טענות הכלה לא השתלבו עם העדויות ועם המסמכים והראיות שהוגשו לה. אין כל הסכם שנערך בין הבן המנוח להוריו, והמסמכים שהציגה היו בקשות שהופנו לאגודה ולא ברור מה עלה בגורלן.
בנוסף, מהעדויות עלה כי כל בני המשפחה ידעו שהחמות לא רצתה למנות בן ממשיך אלא להוריש את המשק לשלושת ילדיה במתכונת כזו או אחרת (שכן אין אפשרות להוריש נחלה ליותר מילד אחד). יותר מזה, הכלה עצמה הודתה בחקירה כי הייתה מודעת לכך ולא ראתה את עצמה כבת ממשיכה אלא לאחר שיחסיה עם בני המשפחה התערערו.
בדומה, גם במישור החיצוני לא הוכח שנעשו איזשהן פעולות מול רשות מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית כדי להביא לרישום המנוח כבן ממשיך.
משכך, השופטת קבעה כי לכלה אין זכויות במשק ומאחר שחמותה לא מעוניינת שתגור בו עליה להתפנות בתוך 60 ימים. עם זאת, השופטת הורתה לחמות לשלם לכלתה פיצויים תמורת השקעותיה, ודחתה את דרישתה לדמי שימוש מטעמי צדק. "לא ניתן להתעלם מצערה ומכאבה של *** אשר תכננה לבנות את חייה יחד עם **** ז"ל במשק, חלום שלא התממש", כתבה.
באשר לסכום הפיצוי, נקבע שהכלה הצליחה להוכיח השקעה של 65,390 שקל בלבד, וזהו הסכום שתקבל. לא נפסקו הוצאות.
לפסק הדין בתמ"ש 36032-04-15
- ב"כ החמות: עורך דין ארז יצחקי, עו"ד ורד נחום
- ב"כ הכלה: עו"ד לענייני משפחה איקו פרי, עו"ד יעל אלתר-פרי
עו"ד ראובן פרנקו
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.