בית משפט השלום בתל אביב קיבל חלק מתביעת בתו של הקשיש, וקבע שהעובד הזר – שהשאיר אותו לבד ללא כל השגחה – אחראי למותו. חברת הסיעוד נמצאה פטורה מאחריות. העובד: "הוא ביקש ממני לקנות לו חלב".
באפריל 2012 החל המטפל לעבוד אצל הקשיש בן ה-79 ובתו. כשבוע לאחר מכן, הוא יצא לקנות חלב והשאיר את הקשיש בחצר הבית, לבדו. הקשיש הדליק סיגריה ונכווה מאש הגפרורים בכל חלקי גופו. לאחר כשלושה שבועות בבית החולים הוא מת מפצעיו.
בחלוף שנתיים מהאירוע בתו של המנוח תבעה את חברת הסיעוד "יד ביד סיעוד ורווחה" שתיווכה בין המטפל לאביה ואת המטפל עצמו וביקשה למעלה ממיליון שקל על נזקיה ועל מותו של אביה.
התובעת טענה שהחברה לא העבירה למטפל את ההנחיות המתבקשות – להיות צמוד למנוח כל הזמן ולא להשאירו לבדו, בין היתר משום שהיה דמנטי. בא כוחה, עו"ד גיל עידן, טען שהחברה הייתה צריכה לוודא לפני ולפנים שהמטפל הבין והפנים את ההנחיות, בעיקר משום שאינו דובר עברית ורק מעט אנגלית.
חברת "יד ביד" הכחישה את דברי התובעת וטענה באמצעות בא כוחה, עו"ד אנוש וקסמן, כי לא קיים קשר סיבתי בין התנהלותה כחברה לבין מותו של המנוח. עוה"ד וקסמן ציין שהחברה לא הייתה המעסיקה של המטפל, שעבד בבית התובעת, ולכן לא ניתן היה לצפות ממנה לפקח עליו ברמה היומיומית.
גם המטפל הכחיש את הדברים והדגיש שהמנוח היה צלול ותפקד באופן רגיל. לטענתו, הוא יצא משום שהאיש ביקש ממנו לקנות חלב – והוא בסך הכל מילא את דרישת מעסיקו. באת כוחו, עו"ד אסנת ברוש-לימור, הוסיפה שהמטפל לא קיבל הוראות ברורות מהחברה לגבי שמירה צמודה על המנוח ולפיכך, האחריות מוטלת על כתפיה.
לצורך הכרעה בשאלת האחריות על מותו של הקשיש, השופט יובל גזית בחן מי הייתה המעסיקה של המטפל. לפי ה"מבחן המעורב" הנהוג בפסיקה, שכולל את השאלות מי משלם לעובד, מפטר אותו, קובע את אופי עבודתו ועוד – השופט הסיק שהמעסיקה הייתה התובעת, ולא חברת הסיעוד.
מי אחראי למותו של המנוח?
השופט קיבל את טענת "יד ביד" שתפקידה היה רק לתווך בין המטפל לבין התובעת, וקבע שאין לה אחריות כלפי המנוח ובתו. מכאן, נפנה השופט לעסוק בשאלה האם המטפל תודרך כראוי במשרדי החברה, טרם שליחתו לטיפול במנוח.
מעדותו של מנכ"ל החברה עלה שהדרכת מטפלים שלא לעזוב לרגע את המטופלים היא נוהל שגרתי אצלה, גם כשלא מדובר במטופלים דמנטיים. בנוסף, בחקירתו הנגדית של המטפל הוא סתר את עצמו והודה שהחברה הורתה לו לא לעזוב את המנוח. אף מחקירתו במשטרה עלה שהוא היה מודע להנחיה זו.
מודעתו של המטפל להנחיות כאמור, "מנתקת את הקשר הסיבתי בין כל התנהלות החברה לבין מותו הטרגי של המנוח", פסק השופט וקבע שדווקא למטפל כן הייתה אחריות כלפי המנוח.
על אף שלא הייתה למטפל כוונה רעה, מודעתו לחובתו להיות צמוד לקשיש והפרת חובה זו יוצרות קשר סיבתי למותו של המנוח, קבע השופט ופסק שעליו לשלם לתובעת כ-270 אלף שקל פיצויים שכללו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
נוכח דחיית התביעה נגד חברת "יד ביד" השופט קבע שהתובעת תישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 51 אלף שקל.
- ב"כ התובעת:עו"ד גיל עידן
- ב"כ החברה:עו"ד אנוש וקסמן
- ב"כ המטפל:עו"ד אסנת ברוש-לימור
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין