מ. כ. ואח' נ' יד ביד סיעוד ורווחה 2007 בע"מ ואח'

מבוא: 1.לפניי תביעת יורשת ועיזבון המנוח ל. י. מ. ז"ל לפיצוי בגין מותו הטרגי של הקשיש ביום 16.5.2012 שנגרם על פי הנטען בכתב התביעה עקב רשלנות העובד הזר שטיפל בו, פריירסון פאראמר (להלן:" הנתבע 2") ועקב רשלנות חברת הסיעוד יד ביד סיעוד ורווחה ( 2007 ) בע"מ שסיפקה לתובעים את שירותיו (להלן:" הנתבעת1 ").   2. ביום 18.4.12 (יום ד' בשבוע) החל הנתבע 2 בעבודתו כמטפל סיעודי של המנוח. אין מחלוקת כי בבוקרו של יום 23.4.12 (יום א' בשבוע שלאחר מכן) טיפל הנתבע 2 במנוח כהרגלו. לית מאן דפליג כי בסביבות השעה 12 בצהריים של אותו יום עזב הנתבע את המנוח, אשר שהה בחצר הבית ועישן סיגריה, לדקות מספר במהלכן נכווה המנוח קשות עת אחזה אש הסיגריה/גפרור בגופו. כתוצאה מאירוע זה נפטר המנוח לאחר כשלושה שבועות בגיל 79 שנים.  3.הצדדים חלוקים הן בשאלת אחריות הנתבעים לאירוע והן באשר לגובה הנזק.  תמצית טענות הצדדים טענות התובעת 

• לטענת התובעת, אחריות חברת הסיעוד הנתבעת 1 מתבטאת בראש ובראשונה באי העברת הנחיות ברורות ומובהקות לנתבע 2 בנוגע לחובתו להישאר צמוד למנוח ולא לעוזבו כל עוד אין איש מבני המשפחה עמו. לטענת התובעת, חרף הוראות חוזרות ונשנות מצידה התרשלה הנתבעת 1 בהעברת הנחיה לנתבע 2, ולא וידאה כי מסר זה הופנם אצלו, במיוחד עת מדובר היה באדם שאינו דובר עברית ואף אינו בקיא כדבעי בשפה האנגלית. התובעת מוסיפה כי הוכח כי לנתבע 2 לא ניתנו כל הוראות או הדרכות כלשהן טרם החל לעבוד אצל אדם מוגבל וסיעודי.

   

  5. אשר לנתבע 2 התובעת טוענת כי הלה חרף הוראות ברורות מצידה עזב ברשלנותו את המנוח לבדו. התובעת גורסת כי המנוח סבל מדמנציה, ואי לכך אפילו נכונה גרסתו של הנתבע כי ציית להוראות הקשיש לעוזבו למשך דקות אחדות על מנת לקנות חלב, הרי שעצם התעלמותו מהוראותיה שלה ודבקותו בהוראות המנוח היא רשלנות.

   

  6. עוד מוסיפה התובעת כי במקרה דנן, בהתאם להוראות ס' 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), יש להחיל על התובענה את הכלל "הדבר מדבר בעדו", שכן לא היתה לה הידיעה או לא היתה לה היכולת לדעת מה היו הנסיבות שגרמו לתאונה, וכי התאונה נגרמה ע"י נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו.

   

  7. לענייין הנזקים, לבד מן הנזקים שנגרמו לעיזבון, עותרת התובעת אף לפיצוי בגין נזק נפשי שנגרם לה בעטיו של האירוע בהיותה ניזוקה משנית לפי הלכת "אלסוחה (רע"א 444/87 אלסוחה ואח' נ' עזבון המנוח דהן פד"י מד (3) 397).

   

  טענות הנתבעת 1

   

  8. הנתבעת 1 כופרת בכל חבות מצידה וטוענת כי לא קיים כל קשר סיבתי בין התנהלותה כחברת השמה לבין מותו של המנוח. לטענתה, אין זה מתפקידה לבצע פיקוח צמוד על עבודתו של הנתבע ברמה היום-יומית בביתה של התובעת. לטענתה, היא עצמה לא נחשבה מעסיקתו של הנתבע 2, כי אם התובעת והמנוח מהם קיבל הנתבע 2 הוראות בפועל. אי לכך אירוע זה חורג ממסגרת הצפיות מבחינתה.

   

  9. הנתבעת מוסיפה כי חרף טענות התובעת הרי הוכח כי הנתבע קיבל הנחיות מפורשות להשגיח על המנוח ולהימצא בקשר עין קבוע אתו, לרבות על ידיה. מנגד הוכח לשיטתה כי לנתבע 2 לא ניתנו כל הוראות לזהירות מוגברת עת הקשיש, אשר היה מעשן כרוני, נוטל סיגריה לידיו. הנתבעת 1 אף טוענת כי לא הוכח כי המנוח סבל מדמנציה אשר שיבשה את היכולת להביע רצונותיו, ואי לכך בהחלט היה כשיר לבוא בדברים עם מטפלו ולהציב בפניו דרישות אותן היה הנתבע 2 חייב למלא.

   

  10. לחילופין לעניין האחריות, טוענת הנתבעת לאשם תורם מכריע של המנוח אשר בחר להדליק סיגריה, ובכך הביא על עצמו את תוצאות האירוע הקשות.