בן לקח את אמו לפסיכיאטר שיאשר שהיא כשירה לחתום על צוואה. לאחר מותה הוא ביקש לקיים את צוואתה האחרונה שלפיה הוא אמור לקבל את רוב רכושה – אך נדחה בשתי ערכאות
בית המשפט המחוזי בלוד דחה לאחרונה ערעור על פסילת צוואה. המערער הוא אחד מ-9 ילדי המנוחה, והזוכה העיקרי בכל רכושה לפי צוואתה האחרונה. סגנית הנשיאה ורדה פלאוט והשופטים צבי ויצמן וצבייה גרדשטיין פפקין קבעו שהבן היה מעורב לכל הפחות בהסדרת הנסיבות שקדמו לעריכת הצוואה, ושהתוצאה המתחייבת על פי חוק היא ביטולה.
האם נפטרה במרץ 2018, בגיל 88. היא הייתה אלמנה ואם לתשעה ילדים, אחד מהם נפטר לפניה. ב-1986 ערכה צוואה בה הורישה את רכושה לארבעה מילדיה. היא הבהירה כי הסיבה לכך נעוצה באכזבתה מחמשת ילדיה האחרים, שלאחר פטירת בעלה המנוח תבעו אותה - והפסידו בתביעה. ב-2013 היא ערכה צוואה כמעט זהה לטובת אותם ילדים, בשינוי קל של דרך חלוקת הרכוש ביניהם.
לעומת זאת, ב-2017 היא חתמה על צוואה שלישית בה הורישה את כל רכושה לבנה (אחד מחמשת הילדים שנושלו בצוואות הקודמות), למעט סך של 1,000 שקל לכל אחד מילדיה שנותרו בחיים ומנכדיה מהבן שנפטר.
בנובמבר 2022 קיבל בית המשפט למשפחה בראשון לציון התנגדות שהגישו ארבעת האחים, ביטל את הצוואה השלישית ונתן תוקף לצוואה השנייה מ-2013. זאת לאחר שהשופטת קבעה שהצוואה האחרונה נערכה מתוך מעורבות והשפעה בלתי הוגנת של הבן הזוכה, שהפגין עודף מוטיבציה לקדם את עריכתה.
בין היתר צוין בפסק הדין שכחודש לפני החתימה על הצוואה לקח הבן את המנוחה לביצוע בדיקה רפואית וקבלת חוות דעת מפסיכיאטר לצורך עריכת הצוואה. נמצא שהבן נכח בבדיקה, ושבאופן תמוה אותו רופא שבדק את האם שימש גם כעד לצוואה, כשהעד הנוסף היה מעסיקו לשעבר של הבן.
הבן, שטען כי האם ערכה את הצוואה בהבנה מלאה ומרצונה החופשי ללא השפעה חיצונית, הגיש ערעור בו הפנה את בית המשפט המחוזי למספר טעויות עובדתיות שנפלו בפסק הדין.
מצג של נטילת חלק בצוואה
ואולם, שופטי המחוזי לא ראו לנכון להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בבית המשפט למשפחה, וציינו כי ממצאים אלה תומכים במסקנה המשפטית שאליה הגיעה השופטת. השופטים הסבירו שחוק הירושה קובע חד משמעית כי צוואה המזכה את מי שלקח חלק בעריכתה – בטלה. זאת, אפילו אם לא הייתה השפעה כלשהי על המצווה.
ומה נחשב "נטילת חלק בעריכת הצוואה"? השופטים ציינו כי בפסיקה נקבע שלא מדובר רק על מקרי קיצון שבהם אחר כתב או הכתיב בעצמו את הצוואה, וייתכן שלקיחת החלק בעריכת הצוואה תהיה מינורית יותר וקשורה בהסדרת נסיבות שונות הקודמות לעריכתה. הם הוסיפו כי בית המשפט נדרש לבחון את כלל האינדיקציות והנסיבות, כשיתכנו מקרים בהם הצטברות הנתונים היא זו שתביא לפסילת הצוואה, גם אם כל אחד מהנתונים כשלעצמו אינו מספיק כדי לשלול אותה.
במקרה זה הגיעו השופטים למסקנה שישנה הצטברות כזו של נסיבות: הבדיקה הרפואית שאירגן הבן ושנכח לפחות בחלק מהמפגש של המנוחה והרופא, העובדה שאותו רופא היה עד לצוואה, הקשר הלא ברור שבין הבן לבין העדים לצוואה, אי הבאת עורך הדין שעשה כביכול את הצוואה וזהותו לא ידועה לעדות בבית המשפט, ועוד.
"כלל התמיהות הרבות שוזר מארג של חוטים רבים הרוקמים מצג ברור של נטילת חלק בייזומה ועריכתה של הצוואה השלישית על ידי המערער", סיכמו השופטים ודחו את הערעור.
המערער חויב בהוצאות המשיבים בסך 15,000 שקל.
- ב"כ המערער: עדי לנקרי
- ב"כ המשיבים: אלירן וקנין
עו"ד אתי סדיס
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין