מאת : עו"ד משה ימין
לפסק הדין בעניין פלוני נגד רשות השידור חיפה
חסוי, הסובל ממחלת נפש, קיבל הודעות תשלום רבות מרשות השידור, אשר גם איימה לנקוט נגדו בהליכים משפטיים. זאת, על אף שמקלט הטלוויזיה היה בבעלות בת זוגו והיא שילמה את האגרה עבורו. ביהמ"ש חייב את הרשות לפצותו וקבע כי התהליך היה מיותר ומלחיץ בייחוד כשמדובר באדם הלוקה בנפשו.
במהלך השנים 2009-2010 פנתה רשות השידור אל אדם שהוכר כחסוי, בשל מחלת נפש, ודרשה ממנו לשלם את אגרת הטלוויזיה החל משנת 2003.
החסוי נדהם לקבל את דרישות התשלום, שכן מכשיר הטלוויזיה היחיד שהיה בבעלותו הועבר לחזקת גרושתו בהתאם לקבוע בהסכם הגירושין ביניהם. בפניותיו לרשות השידור, הוא הסביר כי אין ברשותו מקלט טלוויזיה, וכי הוא מתגורר עם בת זוגו, שלה יש מקלט והיא משלמת בגינו את האגרה במלואה.
אלא שהרשות לא שעתה לדבריו, ואיימה כי תנקוט נגדו בהליכי גבייה.
איומים אלה, הביאו את החסוי לפנות באמצעות אפוטרופסו לביטול האיומים המיותרים והלא צודקים, ואף צירף לפנייתו את הסכם הגירושין ואת פרטי כתובת מגוריו, על מנת שיוכלו נציגי הרשות לערוך ביקור בית במקום ולהיווכח בצדקת טענותיו.
האפוטרופוס הוסיף וביקש מהרשות כי תמהר לטפל בפניות החסוי, נוכח מצבו הנפשי הירוד.
לאחר שנציגי רשות השידור ערכו שני ביקורי בית הם נוכחו לראות כי בת הזוג אכן משלמת את האגרה כחוק, והרשות הוציאה הנחיה לביטול החיובים.
החסוי, שלטענתו נקלע לחרדות קיומיות, פנה בתביעה לפיצוי של 25 אלף שקל נגד הרשות, אותה הגיש לבית המשפט לתביעות קטנות בחדרה. לדבריו, נוכח ההידרדרות במצבו הנפשי מאז הרדיפה מצד הרשות, הוא חושש שמא חברתו תמאס בו ותוציא אותו אל הרחוב.
אפוטרופוסו של החסוי הסביר את גובה הפיצוי בצורך להעביר לרשות השידור את המסר כי כגוף ציבורי חלות עליה חובות זהירות מוגברות.
עוד הוסיף כי לטענתו רשות השידור בוחרת להטריד את האזרחים בדרישות תשלום ובהליכי גבייה חסרי בסיס, ככל הנראה מן השיקול שהצגת דרישות תשלום "משתלמת" משום שהאזרחים יעדיפו לשלם כסף ובלבד שלא להיכנס לעימותים משפטיים.
במקרה זה, טען האפוטרופוס, כי הרשות התרשלה באופן חמור, ויש לחייב אותה בפיצוי משמעותי.
מנגד טענה הרשות, כי כל דרישות התשלום שנשלחו אל התובע, נשלחו בהתאם לנתונים המופיעים במחשביה, שכן בעת הרלבנטית הוא לא הודיע לה על כך שהעביר את הטלוויזיה לידי גרושתו. היא הוסיפה כי "מטבע הדברים קורות טעויות".
עוד טענה, כי לא נגרם לתובע כל נזק, שכן כל ששלחה לו הם מכתבי דרישה ותזכורת ותו לא. לשיטתה, מדובר בתביעה שיש בה "ניפוח חסר פרופורציות".
חוסר אונים מול אטימות הגופים הציבוריים
השופטת רקפת סגל מוהר ציינה כי אכן חובה על כל מחזיק במקלט טלוויזיה להודיע לרשות על הפסקת החזקתו, וכי אכן, התובע לא יידע את הרשות על כך. אך עם זאת, הוצגו על ידו ראיות אחרות למכביר, כי ניסה להסביר לה את מצב הדברים, אולם הרשות לא שעתה לפניותיו.
השופטת קבעה, כי במקרה זה אין לייחס לרשות השידור מעשה מכוון של הטרדת אזרח, כפי שטען אפוטרופסו בכתב התביעה.
נפסק, כי אמנם לא מדובר בהטרדה מכוונת, אולם בשל חוסר האונים של האזרחים, אשר פעמים רבות עומדים מול אטימות הגופים הציבוריים, יש הצדקה לפסוק לחובתם פיצוי משמעותי. זאת, בפרט, כשמדובר באדם לוקה בנפשו, שהיכולת שלו להגן על זכויותיו מוחלשת.
משכך, חייבה השופטת את רשות השידור לשלם לחסוי פיצוי של 7,000 שקל, בתוספת 1,000 שקל בגין הוצאות משפט.
לפסק הדין בעניין פלוני נגד רשות השידור חיפה
למדור: צרכנות ותיירות
* הכותב הוא עורך דין העוסק בדיני צרכנות
** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמור.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.