בשנת 2005 הוכנס לחוק הירושה תיקון שהגביל את האפשרות לשנות צוואות הדדיות בין בני זוג. במסגרת תיק שהעלה את הסוגיה נקבע כי "רוח" התיקון אינה שורה על צוואות שנערכו לפניו.
בתקווה שהדבר יסייע לה לקבל את ירושת דודתה ביקשה אחייניתה לבטל צוואות הדדיות שערכו דודתה ובן-זוגה המנוחים, בטענה שהדוד שינה את צוואתו אף שהדבר אסור. בפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב באחרונה הובהר לה היטב שהמנוח לא היה מנוע מלשנות את חלקו בצוואה.
בני הזוג המנוחים ערכו בשנת 1991 שתי צוואות שקבעו כי כל אחד מהם יירש את האחר במותו. השנים חלפו, ובשנת 2009 – כשזוגתו כבר הייתה במצב קוגניטיבי ורפואי קשה – ערך האיש צוואה חדשה בכתב יד שבה ציווה את כל רכושו לקרובי משפחה.
מספר חודשים לאחר מכן זוגתו נפטרה והוא קיים את צוואתה וזכה ברכושה. לאחר מכן הוא חתם שוב על הצוואה החדשה שלו, וכעבור כשנתיים וחצי הלך לעולמו, וצוואתו האחרונה קוימה.
מי שלא הייתה מרוצה מכל השתלשלות העניינים הזו הייתה האחיינית של המנוחה שתבעה מבית המשפט למשפחה להורות ליורשי המנוח להחזיר את כל הרכוש שקיבל מכוח קיום צוואתה של זוגתו, ולחלק אותו לפי חוק הירושה (כלומר, לה ולאביה).
האחיינית טענה שיש לבטל את הצוואות ההדדיות כיוון שהמנוח שינה את חלקו בניגוד להתחייבותו שלא לפעול לביטול או שינוי הצוואה – אחרת יפסיד את הזכות לרשת את זוגתו.
לאחר שתביעתה נדחתה הגישה האחיינית ערעור לבית המשפט המחוזי בו ציינה כי בנוסף לאותו סעיף מגביל, המנוח הסתיר מהמנוחה את השינוי בצוואתו בניגוד לרוחו של סעיף 8א לחוק הירושה שקובע כי בן זוג שמבקש לבטל צוואה הדדית בעוד בן זוגו בחיים צריך לשלוח לו הודעת ביטול בכתב.
לא הסעיף ולא רוחו
אולם שלושת השופטים שישבו על המדוכה – שאול שוחט, יונה אטדגי ודורון חסדאי – שללו את גישתה.
את פסק הדין העיקרי כתב השופט שוחט שהבהיר כי סעיף 8א, שהתווסף לחוק הירושה בשנת 2005, לא חל על צוואות שנעשו לפני כן, ולכן בתקופה שבה ערכו המנוחים את צוואותיהם לא הייתה שום הגבלה על שינוי צוואות הדדיות, מה גם שבני הזוג לא לקחו אפשרות כזו בחשבון.
השופט המשיך וקבע כי פרשנות הסעיף שלכאורה מגביל את שינוי הצוואות שונה מזו שהציגה המערערת. האיסור שנקבע כאן הוא על ביטול צוואת בת הזוג, והרי שהמנוח לא ניסה לשנות את צוואת זוגתו. "הוא לא התנגד לצוואה... לא תקף אותה... להיפך. הוא הגישה לקיום וזכה על-פיה בעזבונה של המנוחה כפי שהיא ציוותה".
בהמשך נפסק כי גם "רוחו" של סעיף 8א לחוק לא הייתה עוזרת למערערת. השופט הסביר כי אמנם המנוח ערך צוואה חדשה עוד בחיי המנוחה, מה שלכאורה לפי הסעיף חייב אותו להגיש הודעת ביטול, אלא שהודעת הביטול שלו ממילא לא הייתה מתקבלת עקב מצבה הקוגניטיבי של המנוחה באותה תקופה.
מכל מקום, השופט שוחט ואטדגי הפנו לכך שהמנוח אשרר את הצוואה בשנית – אחרי מותה של המנוחה – ואין ספק שהיה רשאי לעשות בשלב זה ככל העולה על רוחו בעזבונו.
לפיכך הערעור נדחה והמערערת חויבה בהוצאות משפט של 75 אלף שקל.
למעבר לפסק הדין המלא לחצו כאן
- ב"כ המערערת: עו"ד יהודית מייזליס
- ב"כ המשיבים: עורך דין צוואות בועז קראוס, עו"ד עופר יחיאל
* עו"ד כרם רוזנברג ממשרד רוזנברג ביתן מייצגת בתיקי צוואות וירושות
** הכותבת לא ייצגה בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין