המחוזי אישר זיכוי מאחריות לעבירות בנייה שביצעו שוכרים

הוועדה המקומית נתיבות ערערה על זיכויו של מנהל חברה מאחריות לבניית מחסן ללא היתר בנכס שבבעלותה אך הערעור נדחה עקב פגמים בכתב האישום. זאת, אף שבהיבט המשפטי העקרוני בית המשפט הסכים עמה.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה לאחרונה ערעור על זיכויו של מנהל בחברת השקעות מאחריות לעבירות בנייה שביצעו שוכרים בנכס של החברה באזור התעשייה של נתיבות. אף שהשופט אלון אינפלד קיבל את הטענה המשפטית העקרונית שהעלתה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בנוגע לנטל ההוכחה בהליך הפלילי נגדו, נקבע כי לא ניתן להרשיעו בשלב הערעור בין היתר מחמת פגם מהותי בכתב האישום, שלא כלל את העובדות אשר מבססות לכאורה את אחריותו לעבירות.  

לפני כשנתיים הוגש כתב אישום עקב בניית מחסן גדול ללא היתר בנכס ששייך לחברת "מ.ממו השקעות ומבנים". כתב האישום הוגש נגד החברה, בעליה והמנהל הפעיל שהיה אחראי על הנכס, וכן נגד החברה ששכרה את הנכס "אבני שהם - מרכז הקרמיקה" ובעליה, שביצעו את הבנייה בפועל.

בשלב מסוים הודיעה הוועדה המקומית נתיבות כי על מחיקת כתב האישום נגד "ממו השקעות" ובעליה, שלא אותרו. בהמשך השוכרת ובעליה הורשעו ונענשו בהסדר טיעון, ואילו מנהלה של "ממו" זוכה לאחר שנקבע בין היתר כי הוכיח ספק באשר לידיעה שלו על אודות הבנייה הלא חוקית.  

בערעור שהגישה הוועדה המקומית על הזיכוי היא העלתה טענה מרכזית ומהותית בנוגע לנטל ההוכחה בעבירות המייחסות אחריות של מנהלים בתאגיד לעבירות בנייה.

הוועדה המקומית טענה כי בית המשפט זיכה את המנהל מחמת הספק בעוד שבפועל היה עליו להוכיח בראיות כי לא ידע על עבירות הבנייה וכי עשה כל שבאפשרותו כדי למנוע אותה. במילים אחרות היא טענה כי נטל ההוכחה לא היה שלה אלא של המנהל.

מנגד טען המנהל כי הוא צלח במשימת ההגנה גם אם טענתה המשפטית של הוועדה תתקבל, שכן בית המשפט קבע במפורש שעמד בתנאי ההגנה כיוון שלא ידע על הבנייה ועשה כל שביכולתו כדי למנוע אותה באמצעות סעיף בחוזה השכירות שאסר על השוכרים לבנות ללא היתר.

עוד הוא טען כי לא ניתן להרשיעו בעבירה של אחריות כמי שניהל בפועל את הנכס משום שבכתב האישום כלל לא פורטו עובדות שמבססות את האישום נגדו.

הוכחה פוזיטיבית

השופט אינפלד קבע כי הוא מקבל את הטענה המשפטית של הוועדה כיוון שגם לשיטתו, בעבירות שבהן מייחסים אחריות לבעל הקרקע (ולא למבצע הבנייה) הוא זה שצריך להוכיח את הגנתו ולא די בקיומו של ספק בלבד.

כלומר, בעל הקרקע (או מנהל בתאגיד שבבעלותו קרקע) צריך להוכיח בצורה פוזיטיבית שני דברים: האחד, כי לא ידע על כך שבוצעו עבירות בנייה בקרקע שלו, והשני כי נקט בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע ביצוע עבירות כאלה.

השופט הוסיף כי הוועדה אמנם הציגה עובדות המאפשרות להרשיע את המנהל כמי ששלט בנכס בפועל אך הוא החליט לדחות טיעון זה משני טעמים.

האחד, משום שבהכרעת הדין נקבע על סמך ראיות ועדויות שהמנהל לא ידע על הנעשה בנכס כך שלא נכון יהיה לקבוע שלא עמד בנטל ההוכחה.

השני, נוכח פגם בכתב האישום שלא נכללו בו טענות שמבססות את העבירה, מה שמנע מהמנהל את האפשרות להתגונן מפניה. אי אפשר להרשיע אדם שזוכה, קבע, על סמך עובדות שנכללו בהכרעת הדין אך לא בכתב האישום.

• ב"כ המערערת: עו"ד טל שלומי, עורך דין עומר פרייס
• ב"כ המשיב: עודד זגורי, עורך דין מקרקעין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין