הוועדה המקומית לתכנון ובניה נתיבות נ' סופר

המשיב זוכה מעבירות בנייה ללא היתר, שיוחסה לו בגין מחסן גדול, שנבנה על ידי שוכרים של נכס אשר השכרתו הייתה בטיפול המשיב. זאת, לאחר שנקבע כי לא הוכח מעבר לספק סביר שהבניה נעשתה בידיעתו. המערערת טוענת כי לפי הדין, לפני תיקון 116 לחוק התכנון והבניה ולאחריו, הנטל על הנאשם להוכיח שלא ידע על העבירה וכי עומדת לו הגנה מאחריות קפידה, ולכן צריך היה להרשיע. טענת המשיב היא כי הגנתו הוכחה באופן פוזיטיבי, ולפיכך יש לדחות הערעור.

במוקד ההכרעה עומדת גם שאלה נוספת: האם ראוי לערכאת הערעור להרשיע נאשם שזוכה, על יסוד עובדות שהוכחו לכאורה במשפט, אך לא נטענו כלל בכתב האישום, ולא נבחנו בערכאת הדיון באספקלריה של סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי?

ההליך ופסק הדין בבית משפט קמא

1. כתב האישום המקורי הוגש נגד חמישה נאשמים:

   • בעלת הזכויות בנכס בו בוצעו העבירות - חברת מ. ממו השקעות ומבנים בע"מ (להלן: "ממו השקעות" או "החברה המשכירה")

   • הבעלים של נאשמת 1 - מר ממו משה (להלן: "ממו משה")

   • מר פרץ סופר – (להלן: "המשיב")

   • השוכרת, המשתמשת ומחזיקת הנכס בו בוצעו העבירות – חברת אבני שוהם – מרכז הקרמיקה בע"מ (להלן: "מרכז הקרמיקה" או "החברה השוכרת")

   • המנהל בפועל של מרכז הקרמיקה – מר עשוש משה (להלן: "עשוש משה" או "מנהל החברה השוכרת")