בימ"ש השלום בעכו קיבל את תביעתו של תושב הכפר מסעדה שברמת הגולן, בה ביקש לחייב את המדינה בפיצויים בגין הפקעת הקרקע שלו לצרכים צבאיים.
הקרקע – שטח של כ-16.5 באזור גבול ישראל-סוריה – הופקעה מאביו המנוח של התובע כבר בשנת 1974, ומאז ועד היום היא תפוסה על ידי צה"ל לצרכים צבאיים. רובה משמש כשדה מוקשים ובחלקים אחרים נסללו תעלות ותוואי דרך.
מ-1974 ועד 1996 המדינה שילמה לבעלים פיצוי בגין תפיסת המקרקעין אך לאחר מכן הפסיקה לשלם.
במסגרת התביעה הצדדים הסכימו שהשאלה העומדת להכרעה היא גובה הפיצוי המגיע לתובע בגין דמי שימוש ראויים – מעין "דמי שכירות" על הקרקע.
התובע, שלדבריו ירש את הקרקע מאביו, טען כי הוא זכאי לפיצויים בגין אובדן הכנסה מיבול חקלאי לכל הפחות לתקופה שבין 2005 ל-2011. בסך כולל של 721,700 שקל, וכן סכום של 103,100 שקל לכל שנה נוספת החל מ-2012 ואילך. בפסק הדין לא הייתה התייחסות לשנים 1996-2005, ואפשר שמדובר בהתיישנות של לגבי אותן שנים.
המדינה טענה כי החל משנת 1996 הוחלט להפסיק את תשלום דמי השימוש באופן אוטומטי והתובע נדרש להוכיח את זכויותיו בקרקע אך הוא לא עשה זאת. עוד נטען כי בכל מקרה הפיצוי שנתבע מוזגם וחסר כל אחיזה במציאות.
איך לחשב את דמי השימוש?
"התובע הינו הבעלים ו/או הזכאי להחזיק במקרקעין נשוא התביעה שהינה קרקע בלתי מוסדרת בייעוד חקלאי בגודל כ- 16.5 דונם הממוקמת מזרחית לכפר מסעדה ברמת הגולן", ציין השופט הבכיר ג'מיל נאסר תוך דחיית טענות המדינה בעניין הבעלות.
שמאי שמונה מטעם בית המשפט סבר כי גישת אובדן הכנסה מיבול חקלאי אינה מתאימה לחלקות הנדונות מכיוון שאינה מבוססת על עובדות מוכחות ומשאירה פתח להנחות ופרשנויות שונות. לתפיסתו, הגישה הנכונה והמקובלת לקביעת דמי שימוש ראויים לקרקעות חקלאיות היא קביעתם כנגזרת מאחוז החכירה השנתית (6%) משווי החלקה.
כפועל יוצא מגישה זו, המומחה העריך את שווי דמי השימוש הראויים בגין המקרקעין לכל שנה, בכ-29,600 שקל לכל שנה.
לאחר ששקל את טענות הצדדים ובחן את כלל הראיות, השופט הבהיר שלא מצא סיבה לסטות מעמדת המומחה.
"השמאי המומחה מטעם ביהמ"ש ערך חוות דעת מקיפה ויסודית, לאחר שביקר בשטח ועיין בחוות דעת המומחים שהגישו הצדדים ובכתבי טענותיהם, במסגרתה קבע את גובה דמי השימוש הראויים למקרקעין נשוא התביעה לתקופה הנדונה, תוך התייחסות למגוון פרמטרים כגון: שטח המקרקעין, מיקומם, ייעודם, טופוגרפיה, המצב התכנוני, והשימוש בהם בפועל", כתב השופט.
התוצאה הייתה כי התביעה התקבלה חלקית. עבור השנים 2005-2011 השופט חייב את המדינה לשלם לתובע סך של 208,000 שקל בצרוף הפרשי הצמדה וריבית.
בנוסף השופט חייב את המדינה בסך של 29,650 שקל בגין כל שנה מ-2012 ועד הגשת התביעה (2013). כמו כן המדינה חויבה לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור של 17.5%.
עו"ד נטלי חניצקי
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין