חמישה שופטים דחו את הגישה שלפיה יתומת עובד מדינה הלוקה בתסמונת דאון צריכה להסתפק במה שהיא מקבלת בהוסטל בו היא שוהה חצי מהשבוע ובשארית גמלת נכות של 453 שקל.
בית הדין הארצי לעבודה פרסם לאחרונה פסק דין חשוב במסגרתו התקבל ערעור של בעלת מוגבלות הסובלת מפיגור שכלי ותסמונת דאון, והממונה על הגמלאות חויב להחזיר לה את קצבת השאירים המגיעה לה כיתומה של עובד מדינה רטרואקטיבית מינואר 2013. חמישה שופטים דחו את עמדת המדינה שלפיה די לה בצרכים שההוסטל מספק לה ובשארית קצבת נכות של 453 שקלים. זאת, בין היתר לנוכח העובדה שבמחצית השבוע שוהה היתומה בבית אמה שנושאת בהוצאות רבות שההוסטל לא מממן.
לפי חוק שירות המדינה (גמלאות) יתום של עובד מדינה זכאי לקצבת שאירים כל עוד אינו עומד ברשות עצמו. בנוהל שהוציאה מנהלת הגמלאות נקבעו שני קריטריונים לזכאות: היתום אינו מסוגל לעבוד ואין לו הכנסה שמספיקה למחייתו למעט קצבת זקנה, ניידות, נכות וכדומה.
ב-2007 נפטר עובד מדינה שהותיר אחריו בת הלוקה בתסמונת דאון ופיגור שכלי עמוק (אז 52), והיא זכתה לקצבת שארים. אלא שבסוף 2012 החליטה המדינה לשלול את ממנה את הקצבה משום שהתגלה שהיא מתגוררת בהוסטל שמספק את צרכיה.
תביעה שהוגשה בשמה נגד החלטה זו נדחתה על ידי בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, ועל כך הוגש ערעור לבית הדין הארצי.
בערעור נטען בין היתר כי השהות בהוסטל ממומנת מקצבת הנכות שלה (80%) וכל שנותר לה הוא 453 שקלים בחודש – סכום שאינו מספיק למימון צרכיה האישיים והרפואיים שההוסטל אינו מממן, כמו הנעלה מיוחדת, תוספי מזון ונסיעות לטיפולי חוץ, שכיום משפחתה נושאת בהן.
עוד הודגש כי המערערת שוהה בסופי השבוע (חמישי עד שבת) ובחגים אצל אמה שמממנת את כל ההוצאות הכרוכות בכך כגון מזון, ביגוד, בילויים ועוד.
אך המדינה ביקשה מבית הדין שלא להתערב בהחלטתה. נטען כי יש לראות במימון השהות במוסד כהכנסה המספיקה למחייתה של המערערת, שכן כל צרכיה הבסיסיים מסופקים על-ידי ההוסטל ואף נותר ברשותה סכום למימון צרכים אישיים. עוד נטען כי המערערת לא חייבת לשהות אצל אמה ובני המשפחה לא חייבים להסיע אותה לטיפולים.
לעודד מעורבות
חמשת שופטי ההרכב – הנשיא בדימוס יגאל פליטמן, הנשיאה הנוכחית ורדה וירט ליבנה, סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת לאה גליקסמן והשופט רועי פוליאק – הסכימו ש-453 שקלים לא מספיקים למימון הוצאותיה האישיות וההכרחיות של המערערת מעבר לאלה שמספק עבורה ההוסטל. על כן, נקבע כי למערערת אין הכנסה מספקת למחייתה והיא זכאית לקצבת שאירים רטרואקטיבית, מהמועד שבו נשללה ממנה.
בפסק הדין נמתחה ביקורת על טענת המדינה בנושא מעורבות המשפחה, שיש בה משום הצדקה לשלילת קצבת שאירים כשבני המשפחה מעוניינים לקחת חלק משמעותי בחייו של בן משפחתם.
"גישת המדינה", כתבה השופטת גליקסמן, "אינה עולה בקנה אחד עם האוטונומיה של אדם עם מוגבלות לקבוע את אורח חייו, עם זכותו של אדם עם מוגבלות להיות משולב, במידת האפשר, בחיי משפחתו וקהילתו, ועם הצורך לעודד בני משפחה ולספק להם את התמיכה הדרושה על מנת שיישמר הקשר הרציף בינם לבין בן המשפחה עם המוגבלות השוהה במוסד".
לפיכך, הערעור התקבל אם כי המדינה לא חויבה בהוצאות משום שהמערערת יוצגה על ידי עו"ד מהסיוע המשפטי.
עו"ד רונן קינן
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין