פלונית נ' הממונה על תשלום הגמלאות

השופטת לאה גליקסמן:

1. ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב יפו, שבו נדחה ערעורה של המערערת על החלטת הממונה על הגמלאות לשלול את קצבת השאיר של המערערת, כשאירה של אביה המנוח, שעבד בשירות המדינה.

הרקע לערעור:

הוראות החוק ונוהל מנהלת הגמלאות:

2. סעיף 4 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] תש"ל – 1970 (להלן- חוק הגמלאות או החוק) מגדיר את שאריו של נפטר לעניין חוק הגמלאות, וביניהם "יתום", שהוא "ילדו, ילדו החורג וילדו המאומץ שאינם עומדים ברשות עצמם, וכן נכדו שאינו עומד ברשות עצמו, ושכל פרנסתו עליו". על פי סעיף 1 לחוק "עומד ברשות עצמו" מוגדר כ-"מי שהגיע לגיל 18, ובילדו ובנכדו של נפטר, לרבות ילדו החורג או המאומץ – מי שהגיע לגיל 20, ואם הוא בשירות סדיר לפי חוק שירות בטחון, תשי"ט-1959 [נוסח משולב] או בשירות לאומי או בהתנדבות קהילתית לפי חוק שירות אזרחי, התשע"ז-2017 – מי שהגיע לגיל 21, והכל פרט למי שאין לו הכנסה כדי מחייתו ואינו מסוגל לכלכל עצמו". כבר בשלב זה יש לציין, כי בכל הנוגע לילד (לרבות ילד חורג וילד מאומץ) די בכך שהם אינם עומדים ברשות עצמם על מנת שיהיו זכאים לזכויות המוקנות לשאיר על פי החוק, ואילו תלויים אחרים בנפטר (נכד, הורים ובני משפחה אחרים) הם בגדר שאירים בהתקיים שני תנאים מצטברים – אינם עומדים ברשות עצמם וכל פרנסתם על הנפטר.
3. סעיף 26 לחוק הגמלאות מסדיר את זכויותיהם של שאירי עובד שנפטר, וסעיף 28 לחוק מסדיר את זכויותיהם של שאירי גמלאי שנפטר. בענייננו חל סעיף 28 לחוק הגמלאות, שעל פיו יתומים זכאים לקצבת שאיר "כל עוד אינם עומדים ברשות עצמם".
4. מנהלת הגמלאות הוציאה נוהל שכותרתו "נוהל לקביעת זכות [צ"ל – זכאות] לשאיר שאינו עומד ברשות עצמו" (להלן – הנוהל), שמטרתו, על פי האמור בו, "קביעת קריטריונים לקביעת זכאות לשאיר שאינו עומד ברשות עצמו"
   ו- "להנחות את מנהלת הגמלאות בביצוע ובדיקת תשלום הגמלה לשאיר שאינו עומד בפני [כך במקור, צ"ל ברשות] עצמו". למותר לציין, כפי שאישר בעדותו מר גלעד שמיר, מנהל מנהלת הגמלאות, כי זכויותיה של המערערת הן על פי האמור בחוק, והנוהל הוא "כלי עבודה" לצורך קבלת החלטות (עדות מר שמיר, ע' 17, ש' 26 – 28). מכאן, שהנוהל אינו קובע את זכויותיה של המערערת ואינו יכול לגרוע מזכויותיה על פי החוק.
5. בהתאם להוראות החוק, הנוהל מבחין בין "הורה ונכד שאינו עומד ברשות עצמו" לבין "ילד, ילד חורג וילד מאומץ שאינו עומד ברשות עצמו".

סעיף 4.1 לנוהל מסדיר את הקריטריונים לזכאות "הורה ונכד שאינו עומד ברשות עצמו וכל פרנסתו עליו", כמפורט להלן:

"בסעיף 4(א)(4) לחוק הגמלאות נקבע כי שאירו של נפטר, הוא, בין השאר, 'הורהו שאינו עומד ברשות עצמו ושכל פרנסתו עליו'. סעיף 4(א)(3) לחוק הגמלאות מחיל מבחן דומה על נכד.

בהתאם לסעיפים אלו, כדי שהורה או נכד יוכרו כשאירים לעניין חוק הגמלאות עליהם לעמוד בשני תנאים מצטברים במועד הפטירה:

1. אינו עומד ברשות עצמו – בהתאם לתנאי זה יש להוכיח כי מתקיימים שני מבחנים מצטברים:

          א.  הוא אינו מסוגל לכלכל את עצמו – חזקה על הורה מעל גיל פרישת חובה כי הוא יכול לכלכל את עצמו.

          ב.  אין לו הכנסה כדי מחייתו – הכנסה כדי מחייתו היא כל הכנסה למעט קצבת זקנה, נכות או הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי. יצוין כי בשל המבחן הנוסף אשר נקבע בהקשר זה ומפורט בסעיף 2 להלן, ואשר מהווה למעשה את המגבלה האפקטיבית, אין, למעשה, צורך לבחון מבחן זה.

2. כל פרנסתו הייתה על הנפטר – לעניין זה הוחלט כי תשלום קצבה מהביטוח הלאומי כשלעצמה מאיינת את קיומו של התנאי. לאור זאת, הורה שמקבל קצבת זקנה או נכד שמקבל קצבת הבטחת הכנסה או קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי לא יוכרו כשאירים שאינם עומדים ברשות עצמם".

סעיף 4.2 לנוהל מסדיר את זכאות "ילד, ילד חורג וילד מאומץ שאינו עומד ברשות עצמו", כמפורט להלן: