תביעה שהגיש האיש נגד בת הזוג התקבלה והיא חויבה להשיב לו את סכום ההלוואה בניכוי כ-38,000 שקל בגין תקופה בה התגורר בדירתה. טענת הנתבעת כי הסכם ההלוואה נחתם תחת עושק וכפייה נדחתה
השופט אבי סתיו קיבל לאחרונה תביעה שהגיש אדם נגד בת זוגו לשעבר. האיש הלווה לנתבעת 300,000 שקל לצורך רכישת דירה ובין הצדדים נחתם הסכם הלוואה. לאחר מכן האישה התכחשה להסכם וטענה כי הכספים ניתנו במתנה על רקע מגורי התובע בדירתה והקשר הזוגי בין השניים. השופט דחה את עמדתה הנתבעת וחייב אותה להשיב את ההלוואה, תוך שקיבל חלקית תביעה נגדית שהגישה.
התובע סיפר כי שכר יחידת דיור אצל אחיה של הנתבעת, ובמהלך מגוריו שם הכיר את הנתבעת והתפתח ביניהם קשר זוגי.
התובע הוסיף כי בשלב מסוים נאלץ לעזוב את היחידה, והנתבעת הציעה לו לעבור לגור יחד איתה בדירה שתשכור. הסכם השכירות נחתם באוקטובר 2013 והוא חתם עליו כערב. לדברי התובע, הוא גר בדירה לסירוגין עד סוף 2014 עד שהנתבעת החליטה על סיום הקשר.
לטענתו, בדצמבר 2013 חתמה הנתבעת על הסכם לרכישת דירה בחולון. כארבעה חודשים קודם לכן הוא העביר לה 120,000 שקל, כהלוואה ועל מנת לסייע לה לרכוש את הנכס.
ביוני 2015, מספר חודשים אחרי שעזב את הדירה, נחתם בינו לבין הנתבעת "הסכם הלוואה" בו נכתב כי היא מאשרת שלוותה ממנו 120,000 שקל עד כה וכי הוא מלווה לה 180,000 שקל נוספים, ובסך הכל 300,000 שקל אותם עליה להחזיר בתוך שש שנים.
הוא הוסיף כי הנתבעת שילמה לו במשך תקופה מסוימת 500 שקל בחודש אך בשלב מסוים הפסיקה לשלם והוא פנה להוצאה לפועל. לאחר שהנתבעת הגישה התנגדות התיק עבר לבירור בבית המשפט.
הנתבעת טענה כי הכספים שהועברו בפעימה הראשונה ניתנו במתנה, על מנת לממן את השכירות של הדירה בה גרו יחד, הוצאות המחיה, בילויים וכדומה. הסכום השני הועבר אליה לדבריה כפיצוי, מאחר שהתובע עזב את הדירה בפתאומיות והיא לא הצליחה למצוא שותף אחר.
לטענת הנתבעת, היא נאלצה לחתום על הסכם ההלוואה נוכח המצוקה בה הייתה שרויה, אולם הניחה שהתובע לא יתבע אותה שכן מדובר במתנה והחזר הוצאות.
צורך כלכלי אינו מצוקה
השופט אבי סתיו מבית משפט השלום בראשון לציון קבע שלטענות הנתבעת בדבר כפייה ועושק לא נמצא בסיס.
השופט הבהיר כי על מנת שייקבע כי החוזה נחתם תחת עושק על הנתבעת להוכיח שלושה תנאים: כי תנאי החוזה גרועים מן המקובל; כי הוא נחתם מחמת מצוקה, חולשה או חוסר ניסיון שלה; וכי התובע ניצל את מצוקתה או חולשתה.
הוא הבהיר כי אמנם לנתבעת היה צורך כלכלי, אך קשה לראות בו "מצוקה" של ממש. השופט הוסיף כי קשה גם לומר שהתובע "ניצל" מצוקה זו שכן הכספים שימשו לרכישת דירתה של הנתבעת.
"עצם העובדה שהמתקשר בחוזה זקוק לכסף אינה עולה כדי כפייה", הדגיש.
בנסיבות אלה קבע השופט כי הסכם ההלוואה תקף. הוא הוסיף כי טענת הנתבעת שלפיה מדובר היה במתנה אינה סבירה, שכן ברור שלא לשווא התעקש התובע על עריכת ההסכם.
במקביל, השופט קבע כי על התובע להשתתף בשכר דירה עבור התקופה בה התגורר בדירת הנתבעת (14 חודשים), בסכום כולל של 38,500 שקל.
בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובע 261,500 שקל בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד רוני שרעבי
- ב"כ הנתבעת: עו"ד מייקל חנאי
עו"ד אלי קדמי
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין