אדם הגיש תביעת פינוי נגד כלתו המנהלת הליכי גירושין מול בנו. בית המשפט פסק שעליו לפצות אותה על השקעותיה בנכס מטעמי צדק
השופט בן שלו קיבל לאחרונה תביעת פינוי שהגיש אדם נגד כלתו אך קבע כי עליו לפצות אותה ב-85,000 שקל. במסגרת פסק הדין נקבע שהאיש נתן לבנו ולכלתו רשות שימוש בנכס שלו לצרכי מגוריהם ולנוכח הליך הגירושין על האישה לפנות את הנכס. השופט קיבל את טענת האישה כי מגיע לה פיצוי על כספים שהשקיעה בבניית הבית. בקביעת שיעור הפיצוי נקבע כי אף שהכספים שהושקעו הם הון משותף של בני הזוג, משיקולי צדק יש לפסוק לטובתה 70% מהסכום.
האישה נישאה לבנו של התובע ב-2006. לאביו של הבעל נכס שמורכב משתי חלקות צמודות. על אחת החלקות מותקן בית בבנייה קלה שהוזמן והותקן ב-2012. בני הזוג ושלושת ילדיהם גרו בשטח מאז נישואיהם, תחילה בקראוון ואז בבית.
בעקבות הליכי הגירושין דרש האב מהאישה לפנות את הנכס. בתחילה טענה האישה כי יש לה זכויות בבית אך בהמשך ויתרה על הטענה. הצדדים הגיעו להסכמה שהיא תפנה ובית המשפט ידון בשיעור הפיצוי המגיע לה בלבד.
האישה טענה כי היא ובעלה השקיעו בבניית הבית את חסכונותיהם, לרבות כספי ירושה שקיבלה לאחר פטירת הוריה. היא ציינה כי למעט כספי הירושה לא היה לה כל נכס אחר ובגילה כיום (כבת 50) היא עלולה להיוותר ללא כלום.
האב טען כי אין להתנות את הפינוי בפיצוי שכן לשיטתו כלתו לא הציגה כל ראייה קונקרטית שמלמדת כי היא העבירה בפועל סכומי כסף לטובת הבנייה.
הכלה אענה נגד כי יש לפצות אותה בחצי משווי הבית או להחזיר לה את השקעותיה שהצטברו לסכום של כ-200,000 שקל בתוספת פיצוי על ביטול הרשות שניתנה לה לגור בבית.
לטובת הנכדים
השופט בן שלו מבית המשפט למשפחה בבאר שבע השתכנע כי יש מקום אכן להתנות את פינוי הנכס בפיצויה של הכלה.
הוא הבהיר שככלל בית המשפט יתנה את ביצוע הפינוי בתשלום פיצוי משיקולי צדק. שיעורו של הפיצוי ייגזר משווי השקעת בר הרשות בנכס ובהשבחתו.
לדבריו, לא ניתן להתעלם מכך שמאז נישואיהם בשנת 2006 ועד עתה, כ- 14 שנים, התגוררו בני הזוג וילדיהם בנכס. בנוסף, לא הוצגה כל ראייה שתסתור את טענת האישה שלפיה הלכה למעשה השקיעה את הכנסותיה היחידות מירושה לטובת התא המשפחתי. לפיכך, שיקולי צדק מחייבים התניית הפינוי בפיצוי.
נקודת המוצא היא שעלות המבנה עמדה על כ- 232,000 שקל ומתוך הכספים שקיבלה האישה מהירושה ומהלוואה מאחיה היא השקיעה בבית כ-104,000 שקל.
השופט הוסיף כי מאחר שעל הכספים חל משטר הרכוש השיתופי בינה לבין בעלה, אין לייחס לה פיצוי בגובה מלוא סכום ההשקעה. מאידך, גם אין להפחית מחצית מהסכום שכן הדבר יביא לתוצאה בלתי צודקת. בנסיבות אלה עלול להיווצר מצב שבו התובע ייהנה ממחצית השקעתה של כלתו מבלי שפיצה את בנו על השקעה רעיונית המיוחסת לו מכוח משטר השיתוף הרכושי.
בסיכומו של דבר קבע השופט שעל התובע לפצות את הנתבעת ב-85,000 שקל שהם כ-72% מערכה הריאלי של השקעתה.
״יש בכך גם כדי להבטיח שנכדיו של התובע לא ימצאו עצמם מפונים מבית שבו גדלו מבלי שיהא בידי אמם להבטיח להם דיור סביר״, סיכם.
לא ניתן צו להוצאות
- ב״כ התובע: עו"ד מאיר סויסה
- ב״כ הנתבעת: עו"ד קלריס דביר
עו״ד שוקרי פקס
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין