הורים שנפטרו הותירו חשבון משותף. האחיות – בנותיה של המנוחה מנישואים קודמים – טענו שהכסף היה שלה בלבד אבל בית המשפט קיבל את טענת ילדיו של המנוח, וקבע כי זהו רכוש משותף שהיורשים יחלקו בו.
תביעה של שתי אחיות – שביקשו לחלוק בכ-3.5 מיליון שקל שהותירו אמן ובעלה לאחר מותם בטענה שהיו שייכים לאם באופן בלעדי – נדחתה לאחרונה. סגן נשיא בית המשפט למשפחה בנצרת אסף זגורי קיבל את טענת שני ילדיו של המנוח מנישואיו הקודמים כי מאחר שהכספים הופקדו בחשבון משותף הם שייכים לשני המנוחים ויש לחלק אותם בין יורשיהם.
ההורים נישאו בשנות ה-70', כשלשניהם היו אלה נישואים שניים. ב-2013 נפטרה האישה, ולאחר הליכים משפטיים נקבע כי בעלה יירש 25% מהעיזבון שלה והשאר יחולק בין שתי בנותיה מנישואים קודמים. כ-4 שנים לאחר שהלכה לעולמה נפטר גם בעלה, שהותיר אחריו בן ובת שירשו את עיזבונו.
לאחר שהתגלה כי ההורים הותירו אחריהם חשבון משותף ובו כ-3.5 מיליון שקל, התגלע סכסוך בין האחיות לבין ילדיו של המנוח.
בתביעה שהגישו האחיות הן טענו כי מדובר בכספים שצברה אימן לפני הנישואים, ולכן הם לא נחשבים לרכוש משותף. לפיכך, לטענתן, הן היחידות שזכאיות לרשת אותם.
מנגד, טענו ילדיו של המנוח כי מדובר בחשבון משותף שפתחו המנוחים יחד בשנות ה-80' כך שהכספים נחשבים לרכוש משותף. במילים אחרות, אביהם היה הבעלים של חצי מהכספים וכן של 25% מחלקה של אשתו המנוחה, בהתאם לפסק הדין שניתן בעניין עזבונה.
האחים הוסיפו כי למעשה אף אחד לא הצליח מי הפקיד את הכספים לחשבון ולמי היו שייכים, אך בכל מקרה בהליכים שהתנהלו בעניין המנוחה טרם מותה היא אמרה בבירור כי כספה הוא כספו של בעלה.
תעלומה
סגן הנשיא אסף זגורי קבע כי יש משמעות גדולה לכך שהחשבון נפתח מלכתחילה כחשבון משותף. במקרה כזה, ההלכה קובעת הנחת בסיס שלפיה הכספים בחשבון נחשבים לרכוש משותף – לא משנה מי הפקיד אותם – ונטל הראייה על מי שטוען אחרת הוא "כבד, מוגבר ואף חריג".
כלומר, גם לו היו הבנות מוכיחות שאמן היא זו שהפקידה את מרב הכספים עדיין לא היה בכך כדי לקבוע כי היו שייכים לה בבלעדיות. השופט הבהיר כי עצם ההעברה לחשבון המשותף הפכה את הכספים למתנה שניתנה למנוח והוטמעה ברכוש המשותף.
כדי לסתור את אקט המתנה, הוסיף, היו אמורות האחיות להוכיח כי אמן לא הייתה מעוניינת לחלוק בכספים. אבל ההתנהלות של האם לאורך השנים ואמירותיה בהליכים קודמים העלתה בדיוק ההפך – שהיא ראתה בנכסים שלה ושל בעלה כרכוש משותף, סמכה עליו בכל ענייני הכספים ורצה לחלוק עמו בכל.
מעבר לכך, השופט הסכים שאין ראיות המוכיחות את מקור הכספים והוא נותר בגדר תעלומה. מכל מקום, הוא התקשה להאמין שרק אחד מבני הזוג צבר את ההון הרב בהתחשב בנסיבות חייהם והמקצועות בהם עבדו.
בסיכומו של עניין נקבע כי הבנות לא הצליחו להוכיח שהכספים היו שייכים לאמן בלבד והתביעה נדחתה. נקבע כי המנוח היה הבעלים של חצי מהכספים, ולאחר פטירתו הם שייכים לילדיו כיורשיו.
החצי השני, של המנוחה, יחולק בהתאם לפסק הדין שניתן בעניין עזבונה – 25% למנוח (ומכאן – לילדיו) ו-75% לבנות, שמהסכום המגיע להן יקוזזו הוצאות משפט של 20 אלף שקל.
- ב"כ התובעות: עורך דין יוסף אלברק
- ב"כ הנתבעים: ישראל דוידסון, עורך דין צוואות וירושות
עו"ד אברהם בן צבי
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין