ילדה בת 4.5 שנולדה לאם מכורה לסמים ולאב שנעדר מחייה, הועברה בהיותה בת שבועות ספורים למשפחת אומנה. לאחרונה נדרש בית המשפט להכריע את גורלה לפחות לשנתיים הקרובות.
האם להאריך את צווי הנזקקות וההוצאה ממשמורת בעניינה של ילדה בת ארבע וחצי ולהשאיר אותה במשפחה האומנה למשך שנתיים נוספות, או להעביר אותה לאמה הביולוגית – זו השאלה שעמדה בפניה השופטת שרון פ. הלוי מביהמ"ש לנוער בפתח תקווה.
הילדה נולדה כשהיא סובלת מתסמונת חסר בסם – סינדרום גמילה. אמה הביולוגית מוכרת כמי שהייתה מכורה לסמים שנים רבות.
אביה של הילדה נמצא בשנות ה-70 לחייו, ולאחר מחלוקת עם האם השניים נפרדו במהלך ההריון. בהסכמת ההורים הילדה הועברה לרשויות הרווחה, ובהיותה בת שבועות ספורים שולבה במשפחת אומנה, עימה היא גדלה עד היום.
מאז ועד היום האם הביולוגית – המשיבה בהליך, שפוגשת את בתה אחת לשבוע בהסדרי ראייה – הצהירה שהיא מעוניינת לגדל את בתה ועושה מאמצים להוכיח יציבות בחייה. בשנת 2014 היא נשלחה לאבחוני מסוגלות הורים אך לא הופיעה, ובשלב מסוים ניתקה קשר עם שירותי הרווחה.
לאורך השנה האחרונה שוב החלה בטיפולים, אולם אבחון מסוגלות-הורית עדיין סירבה לעשות. לאחר חודשים ארוכים של טיפולים ומפגשים עם הילדה, עובדי הרווחה התרשמו כי המשיבה מתקשה לראות את צרכיה הרגשיים של בתה.
במקביל נערך לילדה אבחון פסיכו-דיאגנוסטי מקיף. השופטת הלוי תיארה את ממצאי האבחון, לפיהם הילדה אמנם נצפית כילדה שמחה אך סובלת מחרדת נטישה חריפה, שנצרבה בנפשה עם נסיבות לידתה, וזקוקה מאד להורים שיהוו עוגנים ויכילו את צרכיה הרגשיים.
עוד צוין שם כי מעבר ממשפחת האומנה לאם הביולוגית עשוי להיות הרסני עבורה ולשחזר את טראומץ ההישמטות הראשונית, באופן שספק אם ניתן יהיה להתאושש ממנו.
העובדת הסוציאלית, וכן האפוטרופא לדין של הילדה, סברו שלא ניתן להעביר את הילדה למשמורת המשיבה לפני אבחון מסוגלות הורית ובחינה מקצועית נוספת לגבי יכולותיה ההוריות. האב הביולוגי לא הופיע לדיונים האחרונים בעניין.
להביא מרפא לטראומה
לאחר ששקלה את הדברים בכובד ראש, השופטת הלוי החליטה שהילדה תישאר לעת עתה אצל משפחת האומנה, תוך שהיא מבהירה כי זכותו הטבית של כל הורה ביולוגי לגדל את ילדיו כפופה לטובת הילד.
השופטת ציינה בין היתר שלא ניתן להתעלם מכך שהמשיבה לא הצליחה אפילו להגיע למפגשים בזמן ובאופן סדיר, מה גם שהניסיון להרחיב אותם אל מחוץ לחדר הטיפולים הכניס את הילדה לבלבול וחוסר אונים.
"אני ערה לרצון הרב של המשיבה לגדל את בתה, וצר לי על כאבה האישי, אך כפי שפירטתי לעיל, טובתה של הקטינה עומדת מעל הכול והיא בבחינת 'שיקול על.' החלטה היום, קשה ומאכזבת ככל שתהיה עבור המשיבה, היא מתוך שאיפה להטיב עם הקטינה, לדאוג להתפתחותה הנפשית התקינה ולנסות להביא מרפא לטראומה הקיימת בתחילת חייה", הבהירה השופטת.
נתון נוסף שחיזק את החלטת השופטת היה הדוחות החיוביים על משפחת האומנה, שהילדה רואה בה את הוריה, ושמטפלים בה במסירות רבה ומוכוונים לצרכיה. השופטת ציינה כי "הורי האומנה הם ההורים הפסיכולוגים של הקטינה והיא רואה בהם כדמויות ההתקשרות העיקריות שלה".
בסיכומו של דבר, השופטת החליטה להאריך את הצווים למשך שנתיים נוספות בהן תמשיך לשהות במשפחה האומנה, שם היא מקבלת את המעטפת הטיפולית, החינוכית והרפואית לה היא זקוקה. בשלב זה, חשוב להזכיר, עדיין אין צו אימוץ, ובית המשפט ושירותי הרווחה ימשיכו ללוות את המעורבים.
למעבר אל ההחלטה
· ב"כ המשיבה 1: עו"ד אירנה שפירו
· האפוטרופא לדין: עו"ד ליטל קוזקוב
עו"ד מיטל יעקובי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.