מאת: עו"ד דפנה יוליוס
לפסק הדין בעניין פלוני נ' פלונית
לאחרונה, ביטל בית הדין הרבני פסק דין שזיכה אישה שנבגדה בידי בעלה בכספי הכתובה. הסיבה: שנייה לפני הגט הביא הבעל ראיה, שהאישה הייתה עם גבר אחר בשנים שחלפו מאז שעזב אותה עבור אחרת.
הבעל, שעזב את אשתו בשביל אישה אחרת, הגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני האזורי באשקלון. האישה סירבה להתגרש עד שתיפסק לה הכתובה ותוספת הכתובה. כך, נמשך ההליך מספר שנים, עד שבית הדין נענה לבקשתה, תוך שחייב אותה לקבל גט מבעלה. מאחר שהצדדים היו חלוקים לעניין שווי הכתובה, קבע בית הדין דיון בנושא.
בדיון, שהתקיים כחודשיים לאחר מתן פסק הדין ולפני שהצדדים התגרשו, ביקש הבעל להשמיע לבית הדין קלטת, שמוכיחה שהאישה בגדה בו ולכן אינה זכאית לכתובה. בית הדין הקשיב להקלטה, בה נשמעה האישה מספרת לחברתה על רומן שניהלה לאחר שבעלה עזב אותה.
האישה הכחישה תחילה את הדברים וטענה שההקלטה מזויפת, אך לאחר מכן היא חזרה בה והודתה שזהו קולה, אלא שלטענתה, השיחה התנהלה בתקופה בה הייתה מאושפזת בשל אירוע מוחי והייתה תחת השפעת תרופות, כך שלא הייתה מודעת למה שאמרה.
בית הדין ציין שזיהה את קולה של האישה שמזה שנים מתדיינת בפניו והיא נשמעה רהוטה ושקולה. לכן, הוחלט לדחות את טענתה ומבחינת בית הדין, עצם ביצוע "מעשה הזנות" הוכח.
אולי רק התרברבה?
בשאלה אם מעשיה מביאים לביטול זכאותה לכתובה נחלקו הדיינים בדעותיהם - שניים בעד שלילת הכתובה ואחד נגד.
דייני הרוב ציינו שמדובר באחד מהמקרים הנדירים שהובאו לדיון וקבעו, כי על פי ההלכה, האישה אינה זכאית לכתובתה כלל וכלל.
לשיטתו, מאחר שהאישה היא שהביאה לכך שהבעל לא יכול לחזור אליה אם ירצה ואם תסלח לו, היא אינה זכאית לכתובה. לדבריהם, בעוד שהבעל הבוגד אינו אסור על אשתו מבחינת ההלכה, אישה שבגדה אסורה על בעלה. לכן, האישה היא זו שהביאה בפועל לסיום הנישואים ובשל כך היא מפסידה את הכתובה.
הדיין בדעת המיעוט חלק על עצם הקביעה שההקלטה מוכיחה את "מעשה הזנות". "לדעתי ספק גדול אם אפשר לדון דבר זה כהודאה, מכיוון שהאמירה הזו נאמרה מחוץ לבית דין, ייתכן שכל כונתה הייתה רק להתרברב בעיני חבירתה שהיא מוצלחת ורצויה ע"י גברים, אבל באמת מעולם לא הייתה עם איש, ומעתה אין שום הוכחה מדבריה שאכן כך היה בפועל. וכן יש מקום להטיל ספקות בקשר לאמינות הדברים", כתב.
שנית, קבע הדיין, שהאישה זכאית לכתובה משום שמעשיה נעשו שנים רבות לאחר שהבעל עזב אותה ועבר להתגורר עם אחרת. אם הזוגיות הייתה כבר מקולקלת וברור שהבעל לא יחזור לאישה, הרי שהוא זה שהביא לסיום הנישואים, ולכן הוא חייב לשלם לה את תוספת הכתובה (הסכום המשמעותי בכתובה אותו הבעל מחליט להעניק לאישה).
הדיין התייחס באופן שונה ל"עיקר הכתובה" (סכום זעום למילוי חובות הבעל כלפי אשתו), שמטרתה "שלא תהא קלה בעיניו להוציאה", והרי שהאישה כבר ממילא קלה בעיניו.
אולם כאמור, דעה זו לא התקבלה ונפסק ברוב דעות שהאישה מפסידה את הכתובה ותוספת הכתובה לחלוטין.
על פי הדין האזרחי, ראיה שהושגה באמצעות האזנת סתר ופגיעה בפרטיות אינה קבילה וסביר להניח שביהמ"ש אזרחי בהליך ערעור היה פועל לפי דעת המיעוט בפסק הדין, אך לפי ההלכה הנוגעת לענייני נישואין וגירושין בין בני זוג, קיימת החובה לגרש אישה נואפת. על כן, נטל ההוכחה לדבר הניאוף מוטל על הבעל, גם אם מדובר בהאזנת סתר ופגיעה בפרטיות. נראה אם כך, כי קיימת סתירה בין דין תורה לבין החוק האזרחי, המטילה קושי רב בקביעות מעין אלה.
לפסק הדין בעניין פלוני נ' פלונית
* עו"ד דפנה יוליוס ממשרד עו"ד יוליוס - זיו עוסקת בדיני משפחה.
**הכותבת לא ייצגה בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
למדור: דיני משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.