הזדמנות שנייה: בוטלה הרשעת רואה חשבון שהשמיט הכנסות

בדוחות שערך רואה החשבון לבעל חברה הוא לא דיווח על דיבידנדים בסכום כולל של כמעט מיליון שקל. ביהמ״ש התחשב בגילו המתקדם ובכך שהעבירות נעשו ברשלנות ולא בזדון

עדכון (30.06.21): ערעור שהגישה פרקליטות מיסוי וכלכלה לבית המשפט המחוזי בתל אביב התקבל בהסכמת הצדדים באופן חלקי. הנאשם הורשע בביצוע העבירה, והעונש שהוטל עליו בבית משפט השלום נותר על כנו.

ב-2012 ערך רואה חשבון דוחות אישיים לבעל חברה עבור השנים 2009-2010. בדוחות הוא לא דיווח על דיבידנדים בסכום כולל של 932,621 שקל. הוגש נגדו כתב אישום בגין השמטת הכנסה ללא הצדק סביר והוא הודה והורשע. לאחרונה ביטלה השופטת דנה אמיר את ההרשעה, בין היתר לנוכח הפגיעה הצפויה בפרנסתו והעובדה שמדובר במעידה שאינה מאפיינת את התנהלותו הנורמטיבית.

ב-1994 הקים אדם חברה וחברת בת. הנאשם שימש כרואה חשבון של שתי החברות והוא ערך גם את הדוחות האישיים של בעל החברות. על פי כתב האישום רואה החשבון השמיט מהדוחות האישיים דיבידנד של 234,621 שקל שקיבל הבעלים ב-2009 ודיבידינד בסך 700,000 שקל מ-2010 וסכומים אלה לא מוסו. כתב אישום הוגש גם נגד בעל החברות, ובמסרת הסדר טיעון נגזרו עליו שלושה חודשי עבודות שירות וקנס. 

הנאשם הודה בעבירות והביע חרטה. הוא הסביר כי הגיש באיחור את הדיווחים על הכנסות החברה לשנים הרלוונטיות בהתאם לבקשת הבעלים, ולא בדק בעצמו האם הבעלים שילם את המס כנדרש. לדבריו, עד לפני כשנתיים בעל עסק יכול היה למשוך כסף מהחברה ללא תשלום מס, ולשלם את המס בשלב מאוחר יותר. הוא הוסיף כי טעה לחשוב שאין לדווח על הדיבידנדים בדוח האישי, טרם הסדרת תשלום המס על ידי הבעלים. הוא שלל כוונה להעלים מס ומסר כי זו הייתה רשלנות מצדו.

במסגרת הטיעונים לעונש המדינה הדגישה כי מדובר במי שחב חובת אמון וזהירות מתוקף תפקידו, ומידת הפגיעה בערכים המוגנים ממעשיו גבוהה.

היא דרשה להטיל עליו עבודות שירות בהיקף של 4-14 חודשים וקנס של 20,000-120,000 שקל. 

ב"כ הנאשם ביקש לבטל את ההרשעה. הוא הדגיש כי העבירות אינן חמורות ובוצעו ברשלנות וכי הנזק לפרנסתו של הנאשם כתוצאה מהרשעה גבוה, שכן לשכת רואי החשבון עלולה לשלול את רישיונו.

עוד טען הסנגור כי יש להתחשב בגילו ומצבו הרפואי של הנאשם ובכך שהסיכון להישנות העבירות נמוך מאוד. 

חובת אמון לרשויות

השופטת דנה אמיר מבית משפט השלום בתל אביב כתבה כי מצד אחד מדובר בעבירות בהיקף כספי לא מבוטל ויש להתחשב בכך שהנאשם רואה חשבון שחלה עליו חובת אמון מוגברת. 

מאידך לדבריה, יש לזכור כי מדובר באי דיווח על הכנסות בדוחות האישיים של הבעלים, אותם יכול היה הבעלים לערוך ולהגיש בעצמו. בנוסף יש לשקול את העובדה שהעבירות בוצעו על ידי הנאשם ברשלנות ולא על מנת לסייע להתחמקות ממס.

השופטת הבהירה כי כשמדובר ברואי חשבון רק בנסיבות מיוחדות תצדיק הפגיעה הפוטנציאלית בעיסוק במקצוע את ביטול ההרשעה. במקרה זה, הנאשם עוסק מזה כ-32 שנים כרואה חשבון עצמאי וכל פגיעה בעיסוקו צפויה לגרום לפגיעה ממשית בעתידו ובפרנסתו. זאת ועוד, הנאשם נעדר עבר פלילי וזו הסתבכותו הראשונה עם החוק.

היא סיכמה כי לאחר איזון בין חומרת העבירות לבין מאפייני הנאשם, האינטרס הציבורי סובל מתן הזדמנות שנייה לנאשם בגילו, להמשיך את חייו ועיסוקו כרואה חשבון, ללא כתם ההרשעה הפלילית על השלכותיה. 

לפיכך ביטלה השופטת את ההרשעה וגזרה על הנאשם 400 שעות לתועלת הציבור והתחייבות כספית להימנע במשך שנה מביצוע עבירות דומות. 

עדכון (30.06.21): ערעור שהגישה פרקליטות מיסוי וכלכלה לבית המשפט המחוזי בתל אביב התקבל בהסכמת הצדדים באופן חלקי. הנאשם הורשע בביצוע העבירה, והעונש שהוטל עליו בבית משפט השלום נותר על כנו.

• ב״כ המאשימה: עו"ד מורן ברטפלד מפרקליטות מיסוי וכלכלה
• ב״כ הנאשם: עו"ד צחי מצרי ממשרד עוה"ד שי לוי

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין