הסתרת מום מהותי מבן זוג- עוולה נזיקית המזכה בפיצוי

ידיעה בלעדית של פסקדין, שפורסמה גם ב-

לפסק הדין בעניין פלוני נ' אלמונית

האם בן זוג מחויב לגלות לבן/ת זוגו את כל הפגמים הנפשיים והפיסיים מהם הוא סובל לפני הנישואים? ביהמ"ש לענייני משפחה קבע כי אישה שלא גילתה לבעלה לשעבר כי היא חולת סכיזופרניה, התרשלה כלפיו, ותפצה אותו ב-15 אלף שקל.

כשנתיים לאחר שבני זוג נשואים חתמו על הסכם גירושין והתגרשו, הגיש הגרוש תביעה נגד אשתו, בדרישה לחייבה לשלם לו פיצוי נזיקי של 183,742 שקלים. זאת, בטענה שטרם הנישואים היא הסתירה ממנו, כי היא חולת סכיזופרניה.

התובע טען, כי מחלתה של האישה התגלתה לו במקרה, לאחר הגירושין, כשנקרה בדרכו מכתב מהביטוח הלאומי בו נקבעו לה אחוזי נכות נפשית.

לדבריו, במהלך חיי הנישואים, התנהגה האישה בצורה מוזרה ביותר- בין היתר, היא הייתה צועקת בלילות ומתפרצת כלפיו באלימות.

הסתרת מצבה הנפשי, כך טען, מהווה התנהגות רשלנית והצגת מצג כוזב. לטענתו, חיי הנישואים מיררו את חייו, עד שלבסוף נכנס לדיכאון.

האישה טענה מנגד, כי אכן סבלה מדיכאון שלאחר לידה, אך היה זה מצב חולף. עוד טענה, כי היא לא הסתירה דבר מהתובע, והוא ממילא קיבל אותה על כל מגרעותיה. כראיה - גם לאחר שהחלו בהליך הגירושין, ביקש ממנה התובע לשוב לחיות עמו.

לבסוף טענה, כי מאחר שהסכם הגירושין מסכם את כל המחלוקות ביניהם, אין כל סיבה לקבל את התביעה, במסגרתה מנסה התובע להתעשר על חשבונה.

היכן עובר הגבול?

השופט צבי ויצמן קיבל את התביעה בחלקה. לאחר שהזהיר מפני שימוש יתר בתביעות נזיקיות במסגרת המשפחה, ציין כי ישנו מספר עילות מצומצם המאפשרות פסיקת פיצוי נזיקין, בהן אלימות במשפחה, גירוש אישה בעל-כורחה וסרבנות גט.

השופט שאל, היכן עובר הגבול בין הימנעות מגילוי כחלק מהפרזה שמהווה חיזור לגיטימי בין בני זוג, שמעוניינים להסתיר את מגרעותיהם כדי שהזוגיות תצלח, לבין העלמה שיכולה להיחשב לעוולה נזיקית?

האם בן זוג שנוחר באופן שאינו מאפשר לבת זוגו לישון, יחויב לפצות אותה על לילותיה הלבנים, אם לא גילה לה את מגרעתו? שאל השופט, ופנה לבחון את פסיקת הדין העברי בסוגייה.

על פי הדין העברי, ציין, ניתן לחייב בן זוג בפיצוי, כאשר לא גילה פגם מהותי, שאילו היה מגלה אותו, לא היה בן הזוג השני נישא לו. לדברי השופט, זוהי אמת המידה הראויה.

לגופו של עניין קבע השופט, כי מהתיעוד הרפואי שהובא בפניו עולה כי בניגוד לטענותיה, כבר בסוף שנות ה-80 אובחנה התובעת כבעלת הפרעות נפשיות ובסוף שנות ה-90 הכיר בה הביטוח הלאומי כבעלת נכות נפשית של 50%.

השופט ציין, כי אמנם מצב האישה יציב לרוב, ובשל כך, אף נבחרה להיות המשמורנית של בנם המשותף של הצדדים. עם זאת, אין ספק שמדובר במום משמעותי שהיה עליה לגלות לתובע, ובכך שלא עשתה זאת- התרשלה כלפיו.

השופט, שהצדדים הסכימו כי יחליט על גובה הפיצוי על דרך הפשרה, החליט בנסיבות המקרה, כי הפיצוי יסתכם בסכום נמוך של 15 אלף שקל, בגין הכאב והסבל שגרמו הנישואים לתובע.

לדבריו, אין הצדקה לפסוק פיצוי גבוה מזה, בהתחשב בין השאר, בכך שהתובע לא הוכיח את נזקיו הנפשיים והקשר שלהם לנישואים, כמו גם התנהגותו במהלך הנישואים עצמם (האישה הוכיחה כי קמצנותו הייתה קיצונית, והתבטאה בין היתר בכך שלא התיר לבנה מנישואיה הראשונים להתקלח בבית).

בהתאם להסכמת הצדדים, תשלם התובעת את הפיצוי רק בהגיעו של בנם המשותף לגיל 18 כדי לא לגרוע ממזונותיו. הוצאות לא נפסקו.

ביקש להעביר מסר מוסרי

עו"ד אורנה גלברד, העוסקת בתחום דיני המשפחה, מבקשת להדגיש כי "במקרה זה, חוסר תום לב משמעותי של התובע הוביל לפיצוי נזיקי נמוך, שאלמלא המסר המוסרי והנורמטיבי שפסק הדין ביקש להעביר, ספק אם בכלל היה זוכה בו".

• ב"כ התובע: עו"ד יגאל צדקוני
• ב"כ הנתבעת: עו"ד יוסי חביב

לפסק הדין בעניין פלוני נ' אלמונית

למדור: דיני משפחה

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.