בית המשפט למשפחה דחה את טענות בת הזוג להעדר כשירות והשפעה בלתי הוגנת מצד הבן. זאת, על אף חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט שלפיה האב לא היה כשיר במועד עריכת הצוואה.
השופטת קרן גיל דחתה לאחרונה התנגדות לקיום צוואה שהגישה בת זוגו של אדם שנפטר לפני כ-3 שנים. במקביל היא אישרה את קיום הצוואה בה הוריש המנוח את כל רכושו לאחד משלושת ילדיו.
האיש, גרוש ואב לשלושה, נפטר ב-2016 והותיר שלוש צוואות. בצוואה הראשונה מ-2013 הוא ציווה את דירתו לבת זוגו ואת שאר רכושו לשני בניו. בצוואה השנייה מ-2015 נישל את בת הזוג וציווה את רכושו לשניים מבניו ואילו באחרונה (שאף היא נחתמה ב-2015) ציווה את כל רכושו לאחד מבניו.
כשלוש שנים טרם פטירתו סבל המנוח מגידול סרטני בראשו. הבן הזוכה ביקש לקיים את הצוואה האחרונה ובת הזוג התנגדה ועתרה לקיום הצוואה הראשונה.
לטענת בת הזוג, שיוצגה על ידי עו״ד ארין מלכה, הצוואה האחרונה היא תוצר של השפעה בלתי הוגנת של הבן על המנוח. לדבריה, לאור העובדה שהבן סייע לו בעסקיו, נוצרה תלות טוטאלית של המנוח בו והוא חתם על הצוואה האחרונה כדי לרצות אותו.
עוד היא טענה כי המנוח כלל לא היה כשיר לערוך את הצוואה לנוכח מחלתו שהחמירה והשפיעה על מצבו הפיזי והמנטלי כך שנשללה כשירותו להבין את משמעות הצוואה.
הבן, שיוצג על ידי עו"ד רות דיין וולפנר ועו"ד ליטל קופר,טען מצידו כי הצוואה האחרונה מבטאת את רצונו של אביו ומתיישבת עם רצונו להפרדה רכושית מבת זוגו במהלך חייהם המשותפים.
השופטת קרן גיל מבית המשפט למשפחה בתל אביב מינתה מומחה לבחינת השאלה האם המנוח היה כשיר במועד החתימה על הצוואות. בחוות הדעת נקבע כי המנוח היה כשיר במועד עריכת הצוואה הראשונה אך לא כשיר במועד עריכת הצוואה האחרונה. זאת, בשל בלבול וירידה בתפקוד הקוגניטיבי בסמוך לעריכת צוואה זו.
לאחר קבלת חוות הדעת טענה בת הזוג שיש לקבל את מסקנות המומחה. הבן טען מנגד כי יש לדחות את חוות הדעת מאחר שהיא רצופה בסתירות ובליקויים מהותיים ונעדרת ניתוח מעמיק ומבוסס של הממצאים הרפואיים.
שני עמודים
השופטת קיבלה את עמדת הבן ואישרה את הצוואה. היא קבעה שלא ניתן לקבוע בוודאות על יסוד חוות הדעת שהמנוח לא היה כשיר בעת עריכת הצוואה המאוחרת. היא ציינה שחוות דעת נעדרת ניתוח כלשהו ומחזיקה שני עמודים בלבד שמתוכם עמוד אחד מפרט את השכלתו של המומחה.
עוד קבעה השופטת שבת הזוג לא הוכיחה השפעה בלתי הוגנת או ניצול מצד הבן. היא ציינה כי מהמסמכים עולה שבתקופה בה נערכה הצוואה האחרונה היה המנוח עצמאי מבחינה פיזית, הכרתית שכלית. כמו כן ניכר שהוא לא היה תלוי בזולת, גר עם בת הזוג ונפגש עם חברים.
השופטת קיבלה את עמדת הבן שהצוואה האחרונה מבטאת את רצון המנוח להפרדה רכושית לכל אורך הקשר עם בת הזוג. היא סיכמה כי הבן הוכיח מעל לכל ספק שהצוואה נערכה על ידי אביו מתוך רצון חופשי, אמיתי ובלתי תלוי, כשהוא בדעה צלולה ומבין את משמעות חתימתה.
בת הזוג חויבה בהוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 25,000 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.