הורים רבו על מיקום הגן של בנם: איך מכריעים?

הריב בין ההורים הגרושים הסתיים בהכרעה לטובת הגן שבקרבת בית האם, בניגוד לעמדת האב שביקש כפשרה שהילד בן ה-3 יתחנך "באמצע הדרך".  בימ"ש: טובת הילד עדיפה על טובת ההורה.

בימ"ש המחוזי בחיפה דחה באחרונה בקשת ערעור שהגיש אב על החלטת בימ"ש למשפחה בחדרה מפברואר השנה, שקבעה כי בנו ילמד בגן בקרבת מגורי גרושתו ולא בגן המצוי במרחק שווה בין בתיהם.

יצוין כי החלטה זו באה בעקבות החלטה קודמת שקבעה כי כתובת מגורי הקטין במשרד הפנים תירשם ככתובת אמו.

בבקשה טען האב, כי ההחלטה התקבלה מבלי שניתנה לו ההזדמנות לחקור את העובדת הסוציאלית שנתנה את ההמלצה לרשום את הקטין לגן בקרבת האם, ולגופו של עניין, טען כי מרחק הגן מביתו יכביד עליו. האם כמובן התנגדה לבקשה וביקשה להותיר את ההחלטה על כנה.

כידוע, מיקום המוסד החינוכי של הילד הוא רק אחד מאינספור הנושאים שהורים גרושים צריכים להחליט לגביהם במשותף. לא אחת עניין זה מהווה מקור לריבים ולהתדיינות משפטיות כאשר כל צד מבקש להשפיע על זהות המוסד ומיקומו בהתאם לתפיסתו ולנוחותו, וענייני מרחק וזמן נסיעה בהחלט מהווים שיקול כאשר מדובר בנושא בעל השפעה גדולה על שגרת החיים.

אולם, על ההורים לזכור כי בית משפט שנדרש להכריע בעניין, תמיד יציב בראש סדר העדיפויות את טובת הילד גם אם לעיתים המחיר הוא הכבדה על אחד ההורים, כפי שקרה גם במקרה הנוכחי, כאשר בית המשפט למשפחה סרב לפתרון האמצע שהציע האב, לפיו שני ההורים יאלצו לספוג אי נוחות שווה בהסעה לגן. נקבע כי גם אם פתרון זה צודק מבחינת ההורים, הוא יכביד שלא לצורך על הקטין.

בית המשפט הבהיר כי הפתרון למחלוקת אינו אמור להיות "גם לי גם לך לא יהיה" וקבע כי במקרה של ריחוק גאוגרפי בין ההורים יש לתת עדיפות למוסד החינוכי המצוי בקרבת אחד מהם, וזאת משיקולים שונים כמו: הסעות, נגישות והשתלבות חברתית.

אלא שהאב לא השלים עם ההחלטה וכאמור, עתר לבית המשפט המחוזי לשינוייה – אך השופט סארי ג'יוסי דחה את בקשתו, מאותם שיקולים שפירט בית המשפט למשפחה. 

חזקת הגיל הרך

השופט ג'יוסי הסביר כי הבחירה במוסד הקרוב דווקא לאם נובעת מכך שביתה הוא מקום מגוריו העיקרי של הקטין, בהיותה ההורה המשמורן, וכן לאור גילו הצעיר של הקטין ובהתבסס על חזקת הגיל הרך.

השופט הוסיף כי הגן בו ביקש האב לרשום את הקטין מרוחק מביתה של האם ב-5 ק"מ נוספים, פער שאינו משמעותי עבור אדם מבוגר, אך מאוד משמעותי עבור ילד בן 3 שנוסע יומיום לגן, ובהתחשב בלחץ התנועה בשעות הפיזור והאיסוף.

לקראת סיום השופט הדגיש כי טובת הילד, ולא נוחות ההורים, היא שצריכה להכריע בעניין, וכי אם פער המרחקים מכביד על האב כטענתו, קל וחומר שיכביד על בנו הקטין.

הבקשה נדחתה כאמור. לא נפסקו הוצאות.

• ב"כ המבקש: עו"ד ג. ליבוביץ
• ב"כ המשיבה: עו"ד גיא אופיר

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין