הסטאטוס זיכה את הגבר בן ה-60 בזכויות הדיירות המוגנת של זוגתו המנוחה בדירה וגלריה בתל-אביב. בעקבות זאת, בית המשפט הורה לבנה לפנות את הנכסים בתוך שבוע
גבר כבן 60 הוכר כדייר מוגן בבית ובנכס עסקי של עמידר בתל-אביב, מכוח זכויותיה של בת זוגו המנוחה, לאחר שנקבע כי היו ידועים בציבור אפילו שבחלק מהזמן הוא היה נשוי לאחרת. בפסק דין שניתן לאחרונה על-ידי סגן נשיא בית משפט השלום בתל-אביב עמית יריב נקבע כי הראיות והעדויות לא השאירו מקום לספק בדבר הזוגיות בין השניים למרות הנישואים. כתוצאה מכך, הורה השופט לבנה של המנוחה להתפנות מהנכסים בתוך שבוע.
האיש הגיש ב-2019 תביעת פינוי נגד בנה של האישה באמצעות עו"ד אריה חגאג. הוא טען כי לאחר פטירת המנוחה ב-2015, השתלט הבן על בית וגלריה ששכרה אמו כדיירת מוגנת אף שהזכויות בהן אמורות לעבור אליו כמי שהיה בן הזוג שלה כ-25 שנה, גר איתה בדירה וניהל איתה את הגלריה.
לפי גרסת התובע, הוא והמנוחה ניהלו רומן כשעוד הייתה נשואה. הוא היה אז בן 27 והיא בת 52. לאחר מכן היא התגרשה, הם התחתנו בנישואים פרטיים וערכו הסכם חלוקת רכוש. מאז ועד למותה חיו יחד למעט תקופה קצרה ב-2002 שבה התחתן עם אחרת לצורך הבאת ילד לעולם, בהסכמת המנוחה.
בנה של המנוחה, שיוצג על-ידי עו"ד ירון לביא, התעקש לעומת זאת שהמנוח ואמו ניהלו רומן קצר תוך שהדגיש שגילה היה כמעט כפול מגילו. הוא טען שאמו נתנה לתובע לגור בקומת הגג של הבית מתוך רחמים עקב מצבו הנפשי המעורער, והוא ניצל אותה ואף היה נשוי לאחרת. לטענתו, הוא גר עם אמו מ-1996 וקיבל ממנה את הגלריה עוד בחייה, ומרגע שאמו נפטרה התובע הפך מסיג גבול.
פער הגילאים לא אומר כלום
סגן נשיא בית המשפט עמית יריב דחה את טענות הנתבע. הוא קבע כי התובע הציג ראיות רבות לכך שהיה בן זוגה של המנוחה למרות נישואיו. השופט ציין כי לצד עדות חשובה ומהותית של חברה טובה של המנוחה, הוצגו תמונות מבילויים משותפים בארץ ובחו"ל, מכתבים ומסמכים רשמיים מהליכים משפטיים ומעמידר – שכולם מעידים על כך שהתובע והמנוחה היו בני זוג וגידלו יחד את הבן שלו מאשתו לשעבר.
לעומת זאת, ציין השופט, היו סתירות משמעותיות בגרסתו של הנתבע. כך למשל, טענתו שגר עם אמו ברציפות נסתרה ברישומי משרד הפנים, וטענתו כי התובע לא לקח חלק בחיי המשפחה נסתרה בתמונות ובעדותה של החברה.
השופט אף מתח ביקורת על כך שהנתבע והעדים מטעמו כינו את התובע "טפיל", "מסוכן" ו"חולה נפש" משום שהוא סובל מדיכאון. "תווית של 'סכנה' למתמודדי נפש יש בה כדי לפגוע לא רק בתובע הספציפי שלפניי, אלא באוכלוסיית מתמודדי הנפש כולם, ליצור סטיגמה שגויה המחברת בין מחלת נפש ובין סיכון לסביבה, ולהקשות עד מאוד על השתלבותם של מתמודדי נפש בחברה ובקהילה", כתב.
עוד ציין השופט כי הטענה לפער גילאים מיושנת ולא רלוונטית. נקבע כי התובע והמנוחה ענו על התנאים ליחסי "ידועים בציבור" – חיי משפחה וניהול משק בית משותף – ומאחר שגרו יחד עד פטירתה, הוא זכאי לרשת את זכויותיה בדירה ובגלריה. השופט הורה לנתבע לפנות את שני הנכסים בתוך שבוע וחייב אותו בהוצאות ושכר טרחת עורך דין של 45,000 שקלים.
- ב"כ התובע: עו"ד אריה חגאג
- ב"כ הנתבע: עו"ד ירון לביא
- ב"כ עמידר: עו"ד רואי נגריס, עו"ד רז נפתלי
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין