פלוני נ' אלמוני ואח'

לפניי תביעה לסילוק יד ולמתן פסק דין הצהרתי, שיקבע כי התובע הוא דייר מוגן בשני נכסים כפי שיפורטו להלן, מכוח מעמדו הנטען כידוע בציבור של הדיירת החוזית בנכסים האמורים, גב' נ’ ו’ ג’ ז"ל (להלן: "המנוחה").

רקע עובדתי

התובע טוען כי היה בן זוגה והידוע בציבור של המנוחה.

הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") הוא בנה של המנוחה.

הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") היא חברה ממשלתית המנהלת עבור מדינת ישראל את השיכון הציבורי ובין השאר את הנכסים נשוא תביעה זו.

טענות התובע

התובע, יליד שנת 1961, טוען כי ההיכרות בינו לבין המנוחה החלה בשנת 1988, במסגרת עבודתו אצל בעלה ג’ ג’ (להלן: "ג’"), שאז החלה להתפתח ביניהם מערכת יחסים רומנטית. לטענת התובע, תמורת עבודתו אצל ג’, אפשרו לו המנוחה וג’ לגור בקומה העליונה של דירתם ברחוב XXXXXXX תל אביב – יפו (להלן: "הנכס המרכזי").

בעת ההיכרות בין התובע ובין המנוחה, התובע היה בן 27 שנים ואילו המנוחה הייתה כבת 52 שנים, פער של כ-25 שנה.

לטענת התובע, בשנת 1990 תקף ג’ את המנוחה לאחר שגילה את הרומן שביניהם, ועל רקע האמור המנוחה עברה להתגורר במעון לנשים מוכות בהרצליה למשך כחודש ימים, מיום 25.4.1990 ועד ליום 22.5.1990.

התובע מציין כי לאחר שהמנוחה עזבה את המעון לנשים מוכות, הוא עבר להתגורר עימה בשלוש דירות שכורות בנס ציונה ובתל אביב במשך כשנתיים, תוך ניהול חיי אישות ומשק בית משותף תחת קורת גג אחת.

התובע טוען כי במהלך חודש נובמבר 1990 התגרשה המנוחה מג’ ומספר חודשים לאחר מכן הוא והמנוחה נישאו בטקס נישואין פרטי אצל הרב הבולגרי של יפו.

התובע מוסיף, כי במהלך חודש נובמבר 1992 הוא והמנוחה עברו להתגורר בנכס המרכזי, זאת לאחר שהוא עזר למנוחה לרכוש את חלקו של ג’ בנכס, כאשר המנוחה הייתה אותה עת חסרת כל.