הוכיח שדירת סבתו הייתה ביתו – ועמידר תצטרך להשלים עם התוצאה

למרות דרישת עמידר לפינוי הנכד מדירת הסבתא המנוחה, נקבע שהוא ימשיך להתגורר בה כיוון שניהל את מרכז חייו בדירתה והוא עונה על ההגדרה של "דייר ממשיך".

בית משפט השלום בבאר שבע קבע באחרונה כי נכד של דיירת מוגנת שנפטרה לפני כ-3 שנים זכאי להמשיך להתגורר בדירתה שבעיר. השופטת אורית ליפשיץ דחתה את טענת "עמידר" כי הנכד פלש לדירת סבתו לאחר מותה ואף הביעה ספק לגבי אמינותם של תצהירים שמעידים לכאורה, כי המנוחה הכריזה שהיא עצמאית ומתגוררת בגפה.

הסבתא שכרה את הדירה ברחוב הלח"י בבאר שבע מ"עמידר" יחד עם בעלה עוד בשנות ה-80 של המאה הקודמת. בחלוף הזמן בעלה נפטר וב-2014 גם היא הלכה לעולמה.

עם פטירתה, הגישה עמידר תביעת פינוי נגד הנכד שלה בטענה שפלש לדירה לאחר מותה. עמידר טענה כי הנכד לא התגורר עם סבתו 4 שנים רצופות טרם פטירתו ולכן הוא אינו עומד בתנאי חוק הגנת הדייר ולא נחשב ל"דייר ממשיך". על כך מעידים לטענתה דוחות ביקורת מטעם פקחי החברה, שמהם עלה כי המנוחה התגוררה בדירה לבדה, וכן תצהירים שחתמה עליהם בנושא.

הנכד, שהתנגד לפינוי, טען לעומת זאת שהוא כן גר עם סבתו בהתאם לנדרש בחוק. לטענתו, הוא החל לגור אצל סבתו עוד כשהיה נער, תוך כדי השירות הצבאי ולאחריו, כאשר בשנות חייה האחרונות סייע ועזר לה בכל יחד עם המטפלת שלה, שאף היא העידה כי המנוחה נזקקה לעזרתו התמידית.  

הנכד אף הגיש עדויות של חברים ומשפחה אשר תמכו בגרסתו לפיה דירת סבתו הייתה ביתו ומרכז חייו לאורך שנים רבות, ודחה את ממצאי דו"חות הביקורים שהציגה עמידר, שלטענתו הציגו נתונים לא אמינים.

עמד בנטל

לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בראיותיהם החליטה השופטת ליפשיץ לדחות את תביעתה של עמידר. "הנתבע בהתאם לחוק הקיים והחל עליו, הצליח והשכיל להוכיח כי הוא זכאי להיכנס בנעליה של סבתו המנוחה ולהיות דייר ממשיך בנכס", כתבה.

השופטת מצאה כי עדויות משפחתו של הנתבע וחבריו היו עקביות ומהימנות, ומעידות כי הוא  גר בבית סבתו המנוחה עוד קודם פטירתה, וביתה הפך למרכז חייו עוד כשהיה נער.

באשר לראיות מטעם עמידר, השופטת הביעה ספק רב לגבי חתימתה על התצהירים לפיהם היא מתגוררת לבדה ומתנהלת באופן עצמאי. בהקשר זה השופטת ציינה כי המנוחה הייתה אישה חולה ומבוגרת, וקשה להאמין שהבינה על מה חתמה. מכל מקום, עיון בדו"חות שהגישה עמידר דווקא סתר את גרסתה, שכן לפיהם הנתבע אכן נכח בדירה באופן כמעט קבוע.

משכך, קבעה השופטת כי הנתבע הרים את נטל הראיה הנדרש להוכחת זכאותו להמשיך להתגורר בדירה כ"דייר ממשיך" לפי חוק הגנת הדייר.

בנסיבות אלו , חייבה השופטת את  עמידר בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 שקל.

• ב"כ התובעת: עו"ד גילה טל
• ב"כ הנתבע: עו"ד יגאל מינדל 

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין