בית המשפט העליון קבע כי לאחר 58 שנות נישואין גם נכסי ירושה הם ברי שיתוף אם הוכחה כוונת שיתוף ספציפית בהם. מתי נקבעת כוונת שיתוף ואיך אפשר להימנע מזה?
בית המשפט העליון אישר לאחרונה פסק דין של בית המשפט המחוזי-מרכז, בו נקבע כי נכס של הבעל הוא בר שיתוף למרות שמקורו בירושה שקיבל מהוריו, ולאחר 58 שנים של נישואין אין להפריד בין נכסי בני הזוג.
פסק הדין נותן משקל משמעותי למשך חיי הנישואין הארוכים ולהתנהגות הצדדים. נקבע, כי סביר להניח שלו ידעה האישה שהיא עתידה שלא לרשת כמעט כלום מבעלה המנוח, היא לא היתה מסכימה לחתום על מסמכי ויתור והצהרה שאין לה זכויות, וגם לא היתה מסכימה שבנותיה ונכדיה יקבלו דירות והיא תישאר ללא רכוש כמעט.
יתר על כן, האשה קיבלה פיצויים בגין תאונת דרכים בסכום נכבד ביותר, שהועברו לשליטת הבעל למרות שנזקי גוף אינם ברי שיתוף. מכך עולה שאורח החיים של בני הזוג מעיד על שיתופיות גם ברכוש חיצוני.
בית הדין הרבני אינו מפגר בגישתו הנאורה אחרי הערכאה האזרחית
בפסק דין של בית הדין הרבני בצפת, המבוסס הן על הדין העברי והן על הדין האזרחי, נקבע כי זכויות במשק שהועברו לבעל כבן ממשיך – שייכות במחציתן לאישה, וכי התקיימה כוונת שיתוף ספציפית על אף שהמדובר בנכס חיצוני לזוגיות (משמע, נכס שמקורו במשפחת הבעל).
כוונת שיתוף ספציפית
המצב המשפטי בישראל קובע את הסדרי חלוקת הרכוש בין בני הזוג לפי מועד נישואיהם: על בני זוג שנישאו לפני 1974 תחול הלכת השיתוף, ואילו על זוג שנישא לאחר מכן יחול חוק יחסי ממון.
השיתוף הספציפי הוא יציר הפסיקה. מקורו אינו בחקיקה, ואדרבא – סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון אפילו מחריג מאיזון המשאבים נכסים שהיו לבני הזוג ערב הנישואין או שניתנו במתנה או שהתקבלו בירושה.
למרות זאת, כאמור, רכוש שכזה יכול להפוך למשותף, אם וכאשר תוכח כוונת הצדדים לראותו כמשותף מכוח התנהגותם.
כיצד ניתן להוכיח שיתוף בנכס ספציפי ?
ישנם מספר פרמטרים המהווים רשימה לא סגורה, שלאורם נבחנת כוונת השיתוף הספציפית. בבע"ם 1398/11 הציע השופט עמית מספר מבחני עזר לבחינת שאלת כוונת השיתוף, שאומצו בין היתר גם בבע"ם 1059/17:
- האם הדירה הובאה על ידי אחד מבני הזוג לנישואין או לאחר הנישואין.
- האם הדירה התקבלה בתקופת הנישואין מכוח ירושה או מתנה.
- האם גם לבן הזוג השני יש דירת מגורים או נכס חיצוני אחר.
- כמה שנים התגוררו בני הזוג בדירה.
- אורך חיי הנישואין עד לקרע בזוגיות או עד הגירושין.
- האם ניטלה משכנתה על הדירה ששולמה במשותף.
- שיפוץ מסיבי או תוספת בניה מהותית שמומנה על ידי שני בני הזוג.
- התנהגות הצדדים.
- אווירה כללית של שיתוף ושל מאמץ משותף.
- נסיבות ספציפיות נוספות כגון יצירת מצג בפני בן הזוג השני.
כך גם קבעה בינואר 2021 השופטת נלי רוסמן גליס ביחס לדירה אשר שימשה בני זוג 40 שנה ונרשמה על שם הבעל כמתנה מידי אימו. בהתחשב בכך שהדירה נרכשה לאחר נישואי הצדדים, ולנוכח משך הנישואין ועשרות השנים שבהן התגוררו בה עם ששת ילדיהם, והעובדה שמדובר בדירה יחידה שהצדדים שיפצו, הרחיבו והשביחו בעיקר הודות להכנסות האישה ואין לה נכס נוסף – נקבע כי התקיימה כוונת שיתוף ספציפית.
בניין שהאישה ירשה לא ייחשב כמשותף
מנגד, נדחתה תביעה של בעל בנוגע לבניין שירשה אשתו אחרי הרבה מאוד שנות נישואין. זאת, אף שבני הזוג שיתפו זה את זו חלקית בירושות, ולמרות משך חיי הנישואין. פסק הדין שניתן על ידי השופטת מירה רום פלאי קבע כי אמנם הוכח שבמשך שנות נישואי הצדדים הם הפקידו כספים חיצוניים אל תוך הרכוש המשותף, אך לא די בכך כדי לייצר נורמה של שיתוף בנוגע לכלל הנכסים החיצוניים.
הבחנה בין דירת מגורים לבין נכס אחר
יש נטייה מוגברת להכיר בדירת מגורים כנכס שהייתה לגביו כוונה ליצירת שיתוף ספציפי. זאת משום שמדובר בנכס המשפחתי ביותר שיכול להיות לבני זוג, גולת הכותרת של התא המשפחתי, בו מגדלים את הילדים המשותפים ומקיימים משק בית משותף.
הנטל הראייתי להוכחה של כוונת שיתוף בנכס שכזה הוא נמוך במיוחד, להבדיל משיתוף בנכס אחר. כך נפסק בבע"ם 9884/16.
השתתפות בשיפוצים או תשלום משכנתה
השתתפות של בן זוג במימון שיפוץ בדירה נחשבת אינדיקציה מובהקת לקיומה של כוונת שיתוף. כמובן שהדבר נבחן בהתייחס לעלות השיפוץ ביחד לשווי הדירה (בע"ם1398/11).
בית משפט קבע לא אחת כי סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון אינו מונע יצירת שיתוף בנכס ספציפי מכוח הדין הכללי, ואולם בנוגע לנכס שאינו דירת מגורים הנטל על מי שתובע שיתוף כבד יותר.
בעמ"ש 62688-12-19 מצא בית המשפט כי האישה עמדה בנטל והוכיחה כוונת שיתוף ספציפי בדירה, חרף היותה נכס חיצוני לנישואין, בהתבסס על: נישואין ראשונים של 25 שנים ללא פירוד, השקעה מהותית בדירה, היותה דירת מגורים יחידה בה גידלו הצדדים את שני ילדיהם, והיותה נכס יחיד של התא המשפחתי (מלבד זכויות צבורות). כמו כן, קיום משק בית משותף וחשבון משותף שאליו הופקדו הכנסות השניים, לרבות תגמולי ביטוח של 329,000 ₪ שקיבלה האישה בגין מחלת הסרטן.
המסקנה: צריך הסכם ממון
הסכם יחסי ממון בין בני זוג ערב הנישואין או במהלכם יכול להעניק וודאות גבוהה ובהירות. כאשר צד אחד חי באשליה או כאשר כוונות הצדדים אינן עולות בקנה אחד – הסכם ממון יבהיר לכל צד היכן הוא עומד בהיבט המשפטי ביחס לרכוש כזה או אחר.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין