השבוע (ג') אישרה הכנסת בקריאה טרומית את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הכרה בפגיעה מינית בעבודה כפגיעה בעבודה), התשע"ג–2013, המכירה בהטרדה מינית בעבודה כנכות עבודה על פי חוק הביטוח הלאומי.
כידוע, אלפי נשים וגברים מתלוננות/ים בכל שנה על הטרדה מינית שעברו במקום העבודה. לפי הצעת החוק החדשה, גם אם לא נגרם למוטרדת נזק רפואי ממשי, אי טיפול נאות בתלונתה על ידי המעסיק יזכה אותה בפיצוי של כ-120 אלף שקל על כל אחד ממקרי ומעשי המטריד.
כדאי להבהיר, שתחת הכותרת הכוללנית של "הטרדה מינית בעבודה", יכולים לדור בכפיפה אחת מקרים "קלים" של הצקה מילולית בעלת גוון מיני, דרך מעשים ממשיים של נגיעה אסורה ועד ביצוע עבירות מין במדרג הגבוה של חוק העונשין כגון: מעשים מגונים בכח, מעשי סדום ואינוס.
כל הטרדה מינית של אישה בעבודתה היא עבירה פלילית חמורה, אך לא כל אישה תסבול מנזק רפואי מוחשי נפשי כתוצאה ממנה. בתוך המכלול הרחב של נשים עבודות, ישנן עובדות אשר חוסנן הרגשי אינו גבוה, או שהפגיעה בהן הייתה כה קשה עד שהן לוקות בנק רפואי נפשי של נכות,
מטרת התיקון החדש היא להבהיר כי מי שנפגע כתוצאה מהטרדה מינית (חד-פעמית או מתמשכת) תוך כדי עבודתו יוכל לממש את זכויותיו כנפגע עבודה על פי חוק הביטוח הלאומי.
במקרים רבים הנפגע מהטרדה מינית סובל מתגובה רגשית-נפשית. במוסד בביטוח הלאומי פגיעה נפשית מוכרת רק במקרים שבהם ניתן לנקוב באירוע ספציפי שניתן להגדיר בזמן ובמקום.
משמעות הדבר היא כי עובדים אשר חוו הטרדה מתמשכת יומיומית במשך תקופה ממושכת אשר בעטיה נגרמה להם פגיעה נפשית, פגיעתם לא תוכר כפגיעה עבודה נכון להיום.
בביטוח לאומי קיימים שני מסלולים להכרה כפגיעה בעבודה: תאונת עבודה ומחלת מקצוע. אירוע שניתן לאתר אותו מבחינת זמן ומקום ייחשב לתאונת עבודה ופגימה שמתפתחת לאט ובהדרגה תוגדר כמחלת מקצוע.
התיקון הנוכחי מתייחס הן למצב שבו נפגע העובד עקב אירוע ספציפי, כגון אונס (כלומר תאונת עבודה) והן למצב שבו נפגע עובד עקב הטרדה מינית מתמשכת (כלומר מחלת מקצוע).
על ידי יישום התיקון יוכלו עובדים אשר נגרם להם נזק פיזי או נפשי עקב פגיעה מינית לתבוע את זכויותיהם על פי חוק הביטוח הלאומי.
התיקון מאמץ את הגדרת המונח 'הטרדה מינית' שבחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח–1998, וכך הוא מאפשר להכיר בנפגעי עבודה גם בגין הטרדות והתנהגויות פוגעניות מתמשכות, ולא רק בגין הטרדה חד-פעמית.
ההסדר שאושר כעת בקריאה טרומית, קובע שני תנאים להכרה כנפגע עבודה בגין הטרדה מינית: האחד – שההטרדה נעשתה תוך כדי עבודה (ובמקרה של עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו); והשני – שהפגיעה אירעה עקב ההטרדה. יובהר כי אין דרישה שהמטריד יהיה בהכרח מעביד, ממונה או עובד אחר.
התיקון המוצע כולל תיקון עקיף לסעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי. בנוסחו הנוכחי, ברירת המחדל קובעת כי לא תשולם גמלה בגין תקופה העולה על 12 החודשים שקדמו בתכוף למועד שבו הגיש המבוטח את תביעתו למוסד (תשלום רטרואקטיבי). התיקון המוצע מאריך את תקופת ההתיישנות לצורך תשלום גמלה רטרואקטיבית בגין פגיעה כתוצאה מהטרדה מינית ל-36 חודשים. מטרת הארכת התקופה מ-12 חודשים ל-36 חודשים היא לאפשר לנפגע פרק זמן ארוך יותר להגשת תביעה, וזאת בשל העובדה כי לעובדים רבים החשופים להטרדה מינית, לוקח זמן רב עד שהם מסוגלים לדווח על פגיעתם (כפי שעלה לאחרונה ממקרים שהתפרסמו באמצעי התקשורת).
* עו"ד רוני אלוני-סדובניק מכהנת כיועצת ראש לשכת עורכי הדין למעמד האישה ויו"ר הועדה למעמד האישה בארגון לה"ב-לשכת העצמאים ובעלי העסקים בישראל.
** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין