הוחלט: המשמורת משותפת, המזונות מופחתים

האם רצתה משמורת יחידה, האב רצה משמורת משותפת. בית המשפט הלך עם האב, מה שהשליך גם על חיוב המזונות שהוטל עליו.

בית המשפט לענייני משפחה בחיפה קבע באחרונה כי ההורים יחלקו אחריות הורית שווה, למרות טענותיהם על בעיות תקשורת. בהתאם לכך, החליטה השופטת שלי אייזנברג להפחית 25% מחיוב המזונות של האב.

הליך משפטי רווי מתחים התנהל במשך כארבע שנים בין הורים גרושים לילד כבן 4.5, שנחלקו בסוגיות המזונות והמשמורת.

רשויות הרווחה המליצו לאורך כל הדרך על משמורת משותפת, אך האם התעקשה שהמשמורת תישאר אצלה תוך שציינה כי אין בינה לבין האב שיתוף פעולה, ובמקרים של חוסר תקשורת כזה לא נהוג לקבוע משמורת משותפת. עוד היא ציינה כי האב נעזר בשירותי שמרטפית מה שמעיד שאין לו באמת זמן לבנו. לחילופין היא ביקשה לשנות את חלוקת זמני השהייה שנקבעו בהחלטה זמנית לפני כשלוש שנים.

מנגד האב טען כי יש להישמע להמלצות הרווחה. הוא טען כי הקשר בינו לבין בנו הוא קשר מיוחד וקרוב, והיעדרה של תקשורת אידיאלית בינו לבין האם אינה חוסמת, כשלעצמה, קביעת משמורת משותפת. האב אף התנגד לשינוי זמני השהייה וביקש להותירם כמו שהם.

להתאים למציאות

הסכסוך הוכרע על ידי השופטת אייזנברג לפני כחודש וחצי. השופטת סברה כי יש להמשיך את ההסדר של המשמורת המשותפת לאור תסקירי הרווחה ומאחר שבמקרה הזה מתמלאים כל השיקולים המרכזיים שהותוו בפסיקה, כמו מסוגלות הורית טובה של שני ההורים, מעורבותם בחיי הילד, הקשר הטוב בינו לבינם ומגוריהם הסמוכים.

באשר לבעיות התקשורת, השופטת הבהירה כי השיתוף הנדרש הוא פונקציונאלי בלבד, והיא בטוחה שעם סיום ההליך המשפטי המתוח הצדדים יפנימו שתקשורת טובה תיטיב עם בנם המשותף. השופטת הוסיפה עוד כי הסתייעות בשמרטפית מדי פעם היא לגיטימית לחלוטין.

עם זאת, השופטת נענתה לבקשת האם לשנות את חלוקת ימי השבוע בינה לבין האב, תוך שציינה כי ציפתה מהאב להתגמש יותר.

מכאן עברה השופטת לשאלת המזונות. האם ביקשה 4,170 שקל לחודש בתוספת השתתפות בשכר דירה ו-533 שקל על הוצאות מגורים. היא טענה כי סכום זה מתבקש לנוכח פערי השכר המשמעותיים בינה לבין האב.

מנגד האב טען כי יש לבטל את המזונות או לפחות להפחית אותם. הוא ביקש להתחשב בכך שהוא שילם לאם 100 אלף שקל על הכתובה, מה ששיפר את מצבה הכלכלי, ובכך שלא הוכיחה את ההוצאות הרבות שפירטה.

ואכן, השופטת אייזנברג מצאה כי על אף שאב יהודי חייב לשאת במזונות ילדו באופן מוחלט, בתי המשפט נוהגים להפחית מהמזונות במקרים שבהם הוא נושא בצורכי הקטין כשהוא אצלו, תוך התחשבות בפער ההכנסות (ככל שהפער מצומצם כך ההפחתה תהיה גבוהה יותר).

השופטת מצאה כי אכן יש פער בין רמת חיי האב לבין זו של האם. האב הוא אב אמיד שמשתכר למעלה מהממוצע, ואילו האם בתחילת דרכה המקצועית. עם זאת, השופטת כי "יש להתאים את צרכיו של הקטין למציאות החיים".

בסיכומו של דבר השופטת שוכנעה כי המזונות המתאימים עומדים על 1,880 שקל לחודש, ולאחר הפחתה של כ-25% נפסק כי האב ישלם 1,400 שקל מזונות בתוספת 1,000 שקל על הוצאות דיור. ההורים יחלקו בהוצאות החריגות של הילד שווה בשווה. על מנת שלא להסלים את הסכסוך, השופטת לא פסקה הוצאות לחובת אף אחד מהם.

• ב"כ האב: עו"ד טל זלץ
• ב"כ האם: עו"ד עמוס צדיקה

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין