הודיעה לסוכנות היהודית שהיא בהיריון – ונפלטה מהקורס

מועמדת שלא התקבלה לעבודה אצל הסוכנות היהודית תבעה פיצוי על הפרת הסכם עבודה והפלייה מחמת היריון. בית הדין לעבודה קיבל את התביעה חלקית.

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים פסק פיצוי של 70 אלף שקל למועמדת שלא התקבלה לעבודה בסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית. השופטת שרה ברוינר ישרזדה קבעה בין היתר כי נהלי הנתבעות מפלים נשים יולדות בשנת העבודה הראשונה.

עורכת דין שרצתה להיות מעורבת בעשייה ציונית, הגישה באוקטובר 2009 מועמדות לתפקיד סוכנת בחו"ל מטעם הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית.

דרישות הקבלה לתפקיד כללו מיונים ארוכים בהם עמדה בהצלחה, ובאפריל 2010 הסוכנות הודיעה לה שנבחרה לשמש כסוכנת בארה"ב בקיץ 2010 והיא נדרשה להתחיל קורס סוכנים.

זמן קצר לאחר ההודעה, המועמדת גילתה להפתעתה שהיא הרה ועדכנה את נציג הסוכנות בדבר. מאחר שמועד היציאה למשימה היה קרוב לתאריך הלידה המשוער, הנציג החליט לדחות את שיבוצה תוך שהתחייב להמשיך בתהליך הקליטה ולשלוח אותה לקורס לאחר חופשת הלידה.

בפועל, זה לא קרה, ולאחר הלידה היא קיבלה מכתב המודיע לה שתהליך הקליטה הופסק. בתביעה שהגישה לאחר מכן נגד הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית היא ביקשה פיצוי על הרווחים שהפסידה מכך שלא נכנסה לתפקיד ועל כך שהופלתה בשל הריונה.

לטענתה, ההודעה שקיבלה באפריל 2010 מהווה הסכם עבודה לפיו היא תצא עם משפחתה לשליחות בקיץ, והנתבעות הפרו אותו כשדחו את השליחות עקב היותה בהיריון.

בתגובה, הנתבעות טענו כי מעולם לא נחתם עם התובעת הסכם וכי הובהר לה שהשלמת תהליך הקליטה לא מחייב אותן כלפיה. בנוסף, דחיית מועד השליחות נעשתה בהסכמתה והסבירו לה כי הדחייה מתבקשת בהתחשב בכך שהתובעת הייתה אמורה ללדת חודשיים לאחר כניסתה לתפקיד.

עוד נטען כי הודעת ביטול הקליטה נשלחה לתובעת ללא שום קשר להיריון אלא עקב שיקולים תקציביים, ולכן טענת ההפלייה מופרכת.

הסכם מותנה

אך כאמור, השופטת ברוינר ישרזדה קיבלה את טענות התובעת בחלקן.

השופטת הסכימה עם טענת התובעת כי מכתב הקבלה היה בעצם הסכם עבודה "על תנאי" –שהתובעת תסיים את הליכי הקליטה וההכשרה לתפקיד – והנתבעות מנעו מהתובעת לעמוד בתנאי זה, ובכך הפרו את ההסכם.

עם זאת, השופטת קבעה כי ההפרה לא הייתה בעצם דחיית מועד הקורס והשליחות, כפי שהתובעת טענה, אלא בכך שבסופו של דבר הודיעו לה על ביטול הכוונה להעסיקה.

השופטת מתחה ביקורת על הנתבעות והעירה שהן נהגו בחוסר תום לב כשגרמו לתובעת לחשוב שתהליך הקליטה יתחדש לאחר חופשת הלידה בעוד שהן לא ראו בעצמן כמחוייבות להסכמות מולה. בנוסף, השופטת שוכנעה כי הנתבעות לא עשו מאמץ מינימאלי כדי לאפשר את קיום ההסכם ואף לא הציעו לתובעת תפקיד חלופי.

בהמשך גם טענת ההפלייה התקבלה, אם כי חלקית. השופטת הסכימה עם טענת הנתבעות כי יש טעם ענייני בכך שאינם שולחים מועמדת שאמורה ללדת מיד לאחר כניסתה לתפקיד כיוון שהוא מצריך הסתגלות במקום חדש וביסוס מעמד.

עם זאת, השופטת גילתה כי יש בעיה כללית באופן שבו תופסת התוכנית נשים יולדות שכן ההנחייה היא שעדיף שסוכנוֹת שנשלחות לחו"ל לא ילדו עד סוף השנה הראשונה לשליחות – מחצית מתקופת העבודה. עמדה כזו, היא כבר לא טעם ענייני להבדל בגישה כלפי נשים יולדות, אלא מפלה ופסולה.

לבסוף, הנתבעות חויבו לשלם לתובעת 70,000 שקלים כפיצוי על חוסר תום הלב בקיום הסכם עבודה ועל הפלייתה. לא נפסקו הוצאות.

• ב"כ התובעת: עו"ד יהונתן גוטליב
• ב"כ הנתבעות: עו"ד קרן גורביץ

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.