הסוכנות היהודית תפצה על אפליית מועמדת מחמת היריון

התובעת ביקשה לצאת כשליחה של הנתבעים לצפון אמריקה. בסופו של דבר לא יצא הדבר אל הפועל. בשל כך טוענת התובעת כי היא זכאית לפיצוי בגין אבדן הרווחים שהיתה אמורה להפיק מיציאתה לשליחות (על רכיביהם השונים) , לפיצוי בגין נזקים שונים שנגרמו לה, וכן לפיצוי מכח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה תשמ"ח - 1988. (להלן: חוק שויון הזדמנויות). בנוסף טוענת כי זכאית לפיצוי בגין פגיעה בפרטיותה הנובעת מפרסום דבר הריונה.

וזהו הרקע הנדרש:

1. התובעת, נשואה , ובאותה עת אם לשני ילדים, היא עורכת דין , אשר בזמנים הרלבנטיים עבדה באחד ממשרדי עוה"ד הגדולים בארץ.
2. התובעת הגישה מועמדותה לתפקיד שליחה של הנתבעת ביום 14.10.2009. כפי שפרטה התובעת בתצהירה, הייתה מעוניינת באותה עת לערוך שינוי מקצועי בחייה מחד וכן לפעול למען עשייה ציונית מאידך.
3. הליכי המיון והגיוס לתפקיד שליח/ה נמשכים על פני זמן ומורכבים ממבחנים שונים, ראיונות ופגישות, ימי/סדנאות מיון והערכה, העמדת ענינו/ה של המועמד/ת בפני ועדות שונות. חלק מאותם דברים נעשה במקביל או בנוסף גם עם בן הזוג של המועמד/ת לשליחות. התובעת עברה את תהליכי המיון האמורים.
4. במסגרת "סיכום ושקלול תהליך מיון", מסמך פנימי של הנתבעות מיום 21.1.2010 (נספח ב' לתצהיר מר משה כהן ששמש בזמנים הרלבנטיים מנהל היחידה לשליחות ציונית בנתבעת 1- להלן: מר כהן) מפורטת ההערכה שניתנה ע"י הגורמים הרלבנטיים בנתבעות להתאמתה של התובעת לתפקיד שליחה. בין הנקודות הרלבנטיות (שאינן נוגעות לאישיותה של התובעת)  עולה העדר נסיון וענין בחינוך בלתי פורמלי ובעשיה קהילתית. המלצות הוועדה הן "מאושרת בהסתייגות. יש לומר לה שמחוסר נסיון תהיה בעיה בשיבוץ" מסמך זה  בא לידי ביטוי  ב"החלטות ועדת סיכום"  (נספח ג' לתצהיר האמור) ולא הובא לידיעת התובעת. ואולם, לאחר פגישות נוספות,  קיבלה התובעת מכתב מיום 18.2.2010 ולפיו "אנו מצטערים להודיעך כי הועדה החליטה שלא להמשיך בהשמתך לשליחות קהילתית". (נספח א לתצהיר, ההדגשה אינה במקור וכן להלן אא"כ צוין אחרת).

מאידך, לא נפסלה לחלוטין מועמדותה של התובעת כשליחה והנתבעות ביקשו לשלבה כשליחת עליה מיועדת לקהילה הקונסרבטיבית. לשם כך נפגשה התובעת עם גורמים שונים בנתבעת וכן בתנועה הקונסרבטיבית  (להלן גם: התנועה) בחודשים מרץ ואפריל 2010 וכן נערכו התכתבויות בין אלה באמצעות הדוא"ל.

עם זאת לא למותר לציין כי כעולה מהמוצג ת/3 (ג)  הוגדרה שליחותה של התובעת כשליחות עלייה ללא הגדרה ספציפית (כשליחה "משולבת" המיועדת גם לתנועה)(ור' גם ת/3 (ו)  וכך גם נאמר במכתב מר כהן אל התובעת מ- 25.4.2010 (נספח 5 לתצהירה):  

"הריני להודיעך שנבחרת כשליחת עליה בארה"ב החל מהקיץ הקרוב. יציאתך לשליחות מותנת בהשלמת תהליכי ההכשרה והשיגור לרבות: קבלת אשרת עבודה, אישור חטיבת הבטחון, בדיקות תקינות מבחינה רפואית  לך ולבני משפחתך הנלווים אליך" (להלן: מכתב האישור)

5. בסמוך לכך נעשו היערכויות רבות להשלמת תהליך יציאתה של התובעת לשליחות בקיץ 2010 ובכלל זה: הנפקת אשרות עבודה (מסמך מיום 12.4.10 ת/3 (ד)-(ה)),מילוי הצהרות בריאות –(נספחים 24-22 לתצהיר תובעת), הודעות שנשלחו לתובעת בדבר תכנית העבודה הצפויה עד למועד ה"שיגור" (בשפת הנתבעות אשר אף אנו נעשה בה שימוש) (נספחים 4 ו- 10 לתצהיר התובעת).
6. במסגרת נספחים 4 ו-10 לעיל, הודע לתובעת ביום 22.4.10 וכך גם ב-26.4.10 כי עליה לצאת לתקופת הכשרה בין הימים 30.5.10-23.7.10. יובהר כי תהליך ההכשרה נפרס על פני התקופה האמורה, אך כלולים בו גם חללים בזמן של 13 ימים (מעבר לסופי שבוע).
7. ביום 4.5.10 הוכנו עבור התובעת סימולציות השכר הצפוי לה כשליחה- על פי שתי חלופות כבקשתה: כאם לשנים או כאם לשלושה ילדים. (נספח 2 לתצהיר התובעת).
8. יצוין כי הנתבעות הקפידו לציין במסמכים השונים כי עצם ההתקדמות בהשלמת תהליך הקליטה של התובעת כשליחה אין משמעה כי ישנה מחויבות של הנתבעות ליציאה לשליחות המיועדת בפרט, וליציאה בכלל. כך בין היתר נכתב ביחס לסימולציית השכר:" ידוע לי והריני מסכים כי כל עוד לא אושרה שליחותי על ידי הוועדה, אין כל התחייבות מטעם ההסתדרות הציונית העולמית ו/או הבוכנות היהודית לא"י כלפי בכל הנוגע למועמדותי לשליחות." . כן ר' מכתב האישור עצמו. (הצדדים חלוקים באשר למשמעות שיש ליתן לאמור בכתובים אלה).
9. בטופס הצהרת הבריאות שלה ציינה התובעת שהיא בהריון ואת היותה בשבוע התשיעי להריונה ציינה במכתב לעובד הנתבעות (שי) (נספח 22 לתצהירה).
10. ביום 12.5.2010 הודיעה התובעת למר יהודה כ"ץ – אז מנהל מערך צפון אמריקה ודוברי אנגלית במחלקה לעליה וקליטה של הנתבעת 2 באותה עת (להלן- מר כץ)בשיחה טלפונית, דבר הריונה. לדבריה הובהר לה על ידי מר כץ כי הדבר בעייתי מבחינת הנתבעות.
11. למחרת היום, ביום 13.5.10 נוהלה שיחה נוספת בין התובעת לבין מר כץ שבמהלכה הבהיר האחרון כי הוא רואה קושי ביציאתה לשליחות כאשר על פי המתוכנן צפויה ללדת כחודשיים לאחר מכן  נוכח קשיי ההתארגנות וההתאקלמות המשפחתיים והמקצועיים הכרוכים בראשיתה של שליחות וכי עליה לדחות מועד יציאתה לשליחות. (אשר לעמדת התובעת באותה שיחה ובכלל, ביחס לעמדה שהביע מר כץ חלוקים הצדדים).

התובעת סיפרה  למר כץ  באותה שיחה כי כבר הודיעה למשרד עורכי הדין שבו עבדה  הודעה מוקדמת בטרם התפטרותה, בשל הצפי לצאת לתקופת ההכשרה ולאחריה לשליחות עצמה . לדברי התובעת (ס' 45 לתצהירה)  עשתה זאת עד יום 29.4.10 וזאת על מנת ליתן הודעה  בת 30 יום כדין.  התובעת הבהירה כי הבקשה לשינוי יוצרת קושי עבורה  וכלשונה: (ש' 30-29 בע'  2 לתמלול השיחה שערכה):"תראה אחרי שכבר הודעתי בעבודה שלי שאני עוזבת, אני לא יודעת אם יקבלו אותי בחזרה עכשיו לא יודעת איפה אני אעבוד עד אז אין לי מושג..." מר כץ ביקש כי התובעת תבדוק האם יכולה להגיע להסכמה מול משרד עוה"ד לביטול ההודעה.

אין חולק כי  משרד עוה"ד נאות לקבל את שינוי התכנית של התובעת ולמעשה המשיכה לעבוד ברציפות עד הלידה.

12. יוער כי התובעת הקליטה את שיחות הטלפון שניהלה עם ה"ה כהן וכץ החל מיום 13.5.10. בח"נ (ע' 36 ש' 3 ואילך) הבהירה כי הטעם לדבר הוא הרצון לתעד על מנת להוכיח בבוא העת שאכן הובטח לה שתצא בחודשים מרץ אפריל 2011 לשליחות. תצהיר התובעת עם תמלולי השיחות ודיסק הוגש לבית הדין ביום 21.9.14 בהתאם להחלטה בנדון. (הצדדים חלוקים בשאלה האם אכן כל השיחות הוקלטו או הובאו כראיות לבית הדין או שמא בחרה התובעת שלא להביא את כולן).  
13. לבקשת התובעת הועלה הדבר עלי כתב במכתב מר כהן מיום 9.6.10 נספח 26 לתצהיר התובעת. וזה לשונו:

על פי בקשתך, הריני לאשר כי עברת את תהליכי המיון לשליחות שביצעת עד לשלב זה, כאשר המשך התהליך ידחה לאחר תום חופשת הלידה שלך בשעה טובה !המשך התהליך ויציאתך לשליחות מותנה בהשלמת תהליכי ההכשרה והשיגור לרבות: קבלת אשרת עבודה, אישור חטיבת הבטחון, הכשרה בקורס שליחים סמוך למועד היציאה מהארץ, בדיקות תקינות מבחינה רפואית לך ולבני משפחתך הנלווים אליך, ביטוח רפואי וכו'. השלמת כל התהליכים היא תנאי הכרחי ליציאה לשליחות.כמו כן, יש לבחון במועד הנ"ל את מצבת התקנים הארגוניים שיאפשר את יציאתך. (להלן: מכתב הדחיה)

14. למכתב זה השיבה התובעת במכתב מיום 4.7.10 נספח 27 לתצהיר התובעת בו מודה על "ההבהרות והסיכומים שהושגו בינינו" ומוסיפה כי מוסכם שתצא לשליחות עם תום החל"ד "ללא תלות בהכשרה בקורס שליחים וללא תלות במצבת התקנים הארגוניים במועד הנ"ל" , ולכך השיב מר כהן במכתב מיום 7.7.10 נספח 28 לתצהיר התובעת ובו ועומד על כך שיהא על התובעת להשלים יתר הליכי הקליטה ומוסיף" איננו יכולים להתחייב בפניך על יציאה לשליחות מבלי שתעמדי בכל התנאים הנדרשים". התובעת לא השיבה למכתבו האחרון של מר כהן.
15. בהמשך להשתלשלות העניינים דלעיל בוטלו עבור התובעת פגישות שהייתה אמורה לקיים בחודשים מאי ויוני, וכן השתתפותה בקורס ההכשרה. (הנתבעות נמקו ביטול ההשתתפות בקורס בכך שמדובר בפרק זמן ארוך עד ליציאה המתוכננת, ולפיכך אין טעם בהכשרה) ++++

בכלל זה, לא חתמה התובעת על הסכם עבודה.  עם זאת באשר לאמור בנוסח המקובל של הסכם העבודה הוצגו לפנינו ע"י התובעת דוגמאות (מוצגים- ת/8, ע' 96). כמו כן צרפו הנתבעות  נוסח כנספח ה' לתצהיר מר כהן (כחלק מסט מסמכים שמיועדים למועמדים לשליחות (נספחים ד-ז לתצהיר האמור). כעולה מנספח ז', ייחתם חוזה השליחות- בתום כל ההליכים הכרוכים בהשלמת חובותיו של המועמד.

16. בפועל, לא יצאה התובעת לשליחות בקיץ 2010.
17. בעקבות שינוי התכנית לגבי יציאת התובעת ומשפחתה לשליחות, הוארך תוקף שליחותה של השליחה הקודמת לאותו יעד, אשר עתידה היתה לשוב ארצה בחודש 8/2010, וזאת עד לסוף חודש מרץ  2011, מועד שתאם , על פי ההערכה, את  תום חופשת הלידה של התובעת. ר' לענין זה תצהירו של מר משה כהן, ס' 25  וכן  התכתבות בנדון בתנועה -ת/6.
18. התובעת ילדה במזל טוב ביום 18.11.2010.
19. אין חולק כי בחודש אוקטובר 2010 התקבלה בחבר הנאמנים של הנתבעות החלטה אסטרטגית בדבר שינוי בדגשים שבמטרותיהן  - תוך שהדגש על עידוד עליה כפי שהושם קודם לכן, הוחלף בדגש על חיזוק הזהות היהודית (מסמכי חבר הנאמנים צורפו כנספחים ב ו-ג לתצהירו של מר  כץ) יוער כי כעולה מהחלטת חבר הנאמנים- מדובר באימוץ הצעה שהועלתה כבר ביוני 2010.
20. אליבא דנתבעות (ס ' 27-28 לתצהיר מר כהן) נוכח שינוי המטרות ולכן התקציבים שיועדו לעליה, פנו הן אל התנועה בבקשה להעלות את שעור השתתפותה במימון עלויות שיגור שליח שמיועד גם אליה , מעבר ל10% כפי שהיה עד אז. התנועה סירבה לכך (לעניין זה ר' ס' 19 לתצהירו כץ).
21. בחודש אוקטובר 2010 פנתה התובעת למזכירתו של מר כהן על מנת ליצור עמו קשר לבירור פרטי תחילת שליחותה. בתחילה הובהר לה כי עליה להמתין עד לסיום עיסוקיו של מר כהן בכל הקשור להתכנסות חבר הנאמנים של הנתבעות. גם לאחר מכן המתינה זמן רב.
22. בסופו של דבר נוצר קשר טלפוני ביום11.10 בין התובעת למר כץ והלה הודיע לתובעת על ביטול השליחות. בסיום השיחה הובטח לתובעת כי מר כהן יצור עמה קשר, אך זאת, כאמור, ארע רק לאחר פניות חוזרות בראשית דצמבר. בשיחה עם מר כהן הובהר לתובעת כי לא תצא לשליחות כלל ומכתב בנדון נשלח אליה ב 6.12.10 (להלן: מכתב הביטול- נספח 31 לתצהירה של התובעת).
23. בפועל, לא יצאה התובעת לשליחות גם לא במועד הנדחה.
24. אין חולק כי השליחה נ.פ. המשיכה את שליחותה עד סוף אותה שנה וחזרה ארצה בחודש 8/2011.
25. לא נשלחו עוד אל ארצות הברית שליחים משולבים (המיועדים לתנועה ולנתבעות) עם תום עבודתה של נ.פ. עם זאת – יצאו 3 "שליחי עליה מלאים"  ליעדים שונים בארה"ב  באוגוסט 2011  (ת/7 ור' גם ס' 97-98 לתצהיר התובעת ונספחים 35-36 לתצהיר זה וכן התיחסותו של מר כץ לכך שאין עסקינן בשליחים משולבים כפי שהיתה התובעת מיועדת להיות- בע' 106 ש' 11 ואילך). עוד הוברר כי  נערכו מגעים להוצאת שליחה משולבת עם התנועה וזאת גם בחורף 2011 כאשר הועלה שמה של שליחה אחרת (ס.פ.ר.) אם כי גם זה לא יצא אל הפועל בסופו של דבר.  +++++
26. התובעת עצמה המשיכה לעבוד אצל אותו מעסיק עם חזרתה מחופשת הלידה, ועשתה כן  עד שהתפטרה מיזמתה, והחלה בעבודה חדשה כיועמ"ש של גוף אחר בספטמבר 2012.
27. התובעת הגישה תביעתה בחודש נובמבר 2011, זאת לאחר שלראשונה בחודש 8/11 פנתה אל הנתבעות במכתב דרישה אליו צרפה טיוטת כתב התביעה (נספח 37 לתצהירה). הנתבעות דחו דרישת התובעת.

טענות התובעת

28. לטענת התובעת, עם סיום הליכי המיון, וקבלת מכתב האישור, נכרת למעשה הסכם בין הצדדים ולפיו יצאו היא ובני משפחתה לשליחות בקיץ 2010. לטעמה, כל הדרישות הנוספות שהיה עליה למלא בטרם היציאה הן דרישות טכניות שאין ספק שהיתה ממלאת ועומדת בהן, ולכן העובדה שלא נחתם בין הצדדים הסכם שליחות בסופו של דבר- אין לה כל משמעות. משכך, אליבא דתובעת, הופר ההסכם עמה כבר באביב 2010.  נוכח עמדתן החד צדדית של הנתבעות  הוסכם  על יציאתה לשליחות במרץ-אפריל 2011  אלא שגם הסכם זה הופר על ידן .
29. לטענתה, משהופרו ההסכמים זכאית התובעת לפיצויי קיום.  לענין זה טוענת התובעת כי היות  וחוזי שליחות הם לשנתיים ימים ולרוב מוארכים בשנה נוספת, כפי שהיה צפוי שיקרה גם במקרה שלה- הרי שזו התקופה שביחס אליה צריכים להבחן נזקיה. לשיטתה נגרמו לה נזקים הן של הפרשי השכר  שבין השכר שהיה צפוי לה כשליחה לבין השכר שהשתכרה בתקופת ההסכם, והן בגין פיצויי פיטורין שיכולה היתה לקבל, תנאים סוציאליים להם הייתה זכאית, רווחי שכ"ד מדירה שיכולה היתה להשכיר בארץ.
30. בפי התובעת גם טענה באשר לפגיעה בפרטיותה בניגוד להוראות חוק הגנת הפרטיות התשמ"א -1981 (להלן: חוק הגנת הפרטיות) ותקנותיו בשל כך שהופץ דבר הריונה ברבים. גם בגין כך מבקשת פיצוי.
31. מעבר לכל אלה טוענת התובעת כי סירוב הנתבעות לאפשר יציאתה לשליחות בקיץ 2010 בשל הריונה מהווה הפרה של חוק שווין הזדמנויות לעבודה ואף בגין כך טוענת כי יש לפצותה.
32. התובעת מעלה עוד טענה נוספת בסעיף 63.5 לכתב התביעה לפיצוי בגין נזק לא ממוני – עגמת נפש, ציפייה, הסתמכות, אובדן הזדמנויות, אובדן קידום מקצועי ומוניטין. בכתב התביעה לא קישרה  טענותיה לזכאות לסעדים האמורים לכל עילה, ולא פרטה מהי לטעמה המקור החוקי/ הסכמי המצמיח לה זכאות לכך. בסיכומיה, נשענת על פסיקה הקובעת שמכוח הפגיעה בשוויון הזדמנויות ניתן לפסוק נזק לא ממוני. (ס' 118-115 לסיכומים). חלק מן הנזקים הנטענים שפורטו לעיל הם נזקים ממוניים- אשר לא כומתו באופן נפרד ולא הוכחו. התיחסותנו אל הנזקים הלא ממוניים תבחן מכחן של העילות שנתבעו בלבד (הפרת ההסכמים והפרת חוק שויון הזדמנויות בעבודה בלבד).
33. התובעת טענה בתחילה לנזק בגין אובדן האפשרות לאזרחות אמריקאית לבתה שנולדה בסופו של דבר בארץ . בהמשך ההליך נוכח התהייה העולה בשל הפער בין טענה זו לבין דברי התובעת בדבר המוטיבציה שלה להביא לעליה, ויתרה על טענה זו.

טענות הנתבעות

34. טוענות הנתבעות כי מעולם לא נחתם הסכם בין התובעת לבינן, לא זו אף זו, הובהר לתובעת לאורך כל הדרך כי כל עוד לא נחתם הסכם, אין בהתקדמות בשלבי הכנתה ליציאה לשליחות כדי  לחייבן. אף הותרה במועמדים שלא להודיע דבר למקום עבודתם  עד השלמת התהליך. משלא נכרת הסכם הרי שכל שארע מאז הודעת התובעת על הריונה לא היווה הפרתו.  מכל מקום, טוענות הנתבעות, התובעת הסכימה לדחיית מועד יציאתה לשליחות נוכח הריונה ועל כן אינה יכולה להעלות בדיעבד טענות המתבססות על כך.
35. השינוי שארע בחודש אוקטובר 2010 בתקנונה ומטרותיה של הנתבעת היה שינוי מהותי –שבמסגרתו צומצם תקצוב המנגנון של שליחות לצרכי עליה ומשכך נוצר צורך בהעלאת חלקה של התנועה בתקציב השליחות המשולבת. העובדה שהתנועה הקונסרבטיבית סרבה להגדיל את חלקה במימון שליחים הקשתה ולמעשה מנעה אפשרות לשגר שליח משותף, שלכך יועדה התובעת וזאת עם תום חופשת הלידה. משנודע לתובעת על כך, לא עמדה עוד על יציאתה לשליחות ולפיכך, הסכימה גם לכך.
36. אשר לעצם דחיית השליחות לכתחילה עקב ההריון, סבורות הנתבעות, כי היא היתה מתבקשת ומתחייבת בנסיבות בהן הלידה צפויה היתה כחודשיים לאחר הגעתה של התובעת ליעד- זאת בשל הצורך של כל שליח חדש להתארגן בעצמו בתחילת השליחות- ובכלל זה למצוא מסגרות חינוכיות לילדים, דירה, מקור תעסוקה לבן הזוג, וכיו"ב, זאת לבד מהצורך ללמוד את צרכי התפקיד עצמו. יציאה לחל"ד בדיוק לאחר תום שלב ההסתגלות מזיקה לשליח ולשליחות . הנתבעות, לשיטתן, קיבלו ומקבלות הריונות של שליחות בלא כל הסתיגויות ואולם זאת לא בתקופה הראשונה אלא רק לאחר שהתבססו היחסים של השליחה עם הקהילה אליה שוגרה. כך ילדו שליחות רבות, כולל נ.פ אשר ילדה פעמיים (ס' 31 לסיכומים), במהלך השליחות. הנתבעות מעירות כי  בהבדל מעבודה בארץ, כאשר שליחה יולדת לא ניתן לשלוח "ממלא מקום" לתקופת החל"ד. שיקוליהן של הנתבעות היו אפוא ענייניים ואין לומר כי עומדים בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
37. אשר לנזקים להם טוענת התובעת מציינות הנתבעות כי לא זו בלבד שאינה זכאית לפיצוי בגינם שכן לא הופרה כל חובה כלפיה, אלא שהם גם מופרזים ובלתי רלבנטיים בחלקם ומתעלמים מנתונים רלבנטיים. לתובעת לא נגרם נזק למעט אכזבה ואין היא זכאית לכל פיצוי.
38. אשר לטענה לפגיעה בפרטיותה של התובעת, טוענות הנתבעות כי התובעת לא אמרה למר כהן להימנע מלחשוף דבר הריונה, הנתון היה כלול בלאו הכי בטופס שמלאה לצורכי הביטוח; המידע נמסר לגורמים רלבנטיים שהיו מעורים בתכנית לשיגור בקיץ והיו צריכים להיות מודעים לשינוי שחל.

דיון והכרעה

39. דיוננו דלהלן יתחלק לשלושה:

ראשית נדון בהשתלשלות הכרונולוגית של האירועים בפרספקטיבה החוזית ונבחן טענות הצדדים לעניין מעמד מערכת היחסים שביניהם והשלכותיה על תביעות הפיצוי של התובעת הנגזרת מכך. לאחר מכן נבחן הטענות הנוגעות לטעמי דחית השליחות – קרי ההיריון ובשאלה האם מדובר בפגיעה בשווין על פי חוק שוויון הזדמנויות.

לאחר אלה,  נדון גם בטענות לעניין הפגיעה בפרטיותה של התובעת.

מהי המשמעות המשפטית שיש ליתן להסכמות אליהן הגיעו הצדדים עובר להודעה על ההריון ?

40. טוענת התובעת כי עם משלוח מכתב האישור נתגבש למעשה הסכם בין הצדדים, אשר החתימה שטרם נתקימה לגביו היא טכנית בלבד ואילו הנתבעות טוענות כי לא נחתם הסכם ואף הותרה בתובעת (כביתר השליחים) לבל יסתמכו על התקדמות התהליך לכל דבר וענין.
41. לעמדתנו, המקרה דנן הוא בגדר המקרים בהם בפועל התגבשו כל התנאים לכריתת הסכם עם קבלת מכתב האישור–שכן הענינים הנוספים שנדרשו מן התובעת הם טכניים בעיקרם: השתתפות בקורס הכשרה, אישור בטחוני, ובטוח רפואי. ברי כי הדרישות כולן- אינן נדרשות לשם  גיבוש עמדת מי מן הצדדים בדבר רצונו להתקשר בהסכם (שניהם כבר  הודיעו כי מעוניינים בכך) ואף לא כדי לקבוע את תנאיו הספציפיים. הנתבעות ואף התובעת כבר גילו דעתן בדבר יעודה של התובעת לשליחות הספציפית והפרטים הטכניים של ההסכם היו ידועים. סבורנו, איפוא, כי היו הן גמירות דעת והן מסוימות בהתקשרות בהסכם, גם אם לא נחתם בפועל עדיין (ודוק , כעולה מעדות מר כהן (ע' 74 ש' 25-23) חתימת ההסכם לא נדרשה להעשות דווקא בסוף ההכשרה- מכאן שההכשרה בוודאי אינה פרט נדרש לגיבוש מסוימות/ג"ד)  השוו' לענין זה  עא 11173/02 אלוניאל בע"מ נ' זאב בר בנין ופיתוח 1994 בע"מ (3.4.2006)

לטעמנו, המצב המשפטי הנכון ביחס להסכמות הצדדים, שהיו מותנות בכך שהתובעת תעמוד בדרישות הטכניות, הוא התקשרות בהסכם המותנה בתנאי מתלה. בהתאם להוראות סעיף 27 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים), ככל שלא היו מתקיימים אותם תנאים טכניים (כגון שלא הייתה עוברת את הבדיקה הביטחונית, לא משתתפת בקורס ההכשרה וכיו"ב) היה מקום לומר כי לא נתקיים התנאי והתוצאה הייתה בטלות ההסכם. אלא שבעניינו, הנתבעות הן עצמן מנעו מהתובעת קיום התנאים המתלים, לפיכך מנועות הן מלטעון כי באלה לא עמדה (ור' סעיף 28 לחוק החוזים) או להסיק מכך שהסכם לא נכרת.

אם כן- חוזה נכרת בין הצדדים עם קבלת מכתב האישור.

42. אשר לפן הנוסף של התנהלות הצדדים- והוא הטענה כי התובעת לא יכולה היתה להסתמך על ההתקדמות בהליכי הקליטה נוכח ההתרעות שדאגו הנתבעות לאורך הדרך להתריע שלא כך תעשה:

בנסיבות הענין דכאן קשה לקבל טענה זו . מתאריך מכתב האישור ועד לשיגור המיועד  נותרו כשלושה חודשים בלבד. אין מדובר בחודשים נעדרי פעילות לצורך ההסכם אלא דווקא כאלה שדרשו מן התובעת את מירב זמנה:  קורס ההכשרה היה עתיד  להמשך על פני כמעט חודשיים , ומעבר לכך היו מטלות נלוות על מנת לעמוד באותם תנאים טכניים, וכן פגישות שציפו לתובעת עם נציגי התנועה הקונסרבטיבית. סמיכות הזמנים אינה בולטת רק ביחס למועד משלוח מכתב האישור, אלא גם ובעיקר ביחס למועד המיועד לשיגור השליח. מועד השיגור הוא אמצע אוגוסט. לא מתקבל על הדעת כי רק בסוף יולי יוכל השליח להניח כי השליחות אכן תצא אל הפועל . עסקינן בהסכם שכרוך בעקירת השליח ומשפחתו כולה מן הארץ ומכל מערכות חייהם – אל ארץ זרה .אין אפשרות כי הערכות אליו תתבצע בתוך כשלושה שבועות.

43. אמנם נכון, כאמור מעלה , היו תנאים מתלים שיתכן ולא היו מתקיימים, ובמובן זה היה מקום לומר שאזהרותיהן של הנתבעות היו יכולות להתממש, כך שגם סמוך יחסית למועד השיגור המיועד, היה מתברר כי הדבר בלתי אפשרי. על כן אין לומר שהאזהרות היו מיותרות. עם זאת התראות מפני חשש כאמור אין משמען העדרו של הסכם, או כי נסיבות אחרות שאינן קשורות לקיומם של אותם תנאים טכניים ישמיטו את הקרקע תחת ההסכם או יביאו לביטולו.
44. למרות האמור לעיל מוצאים אנו מקום להבהיר כבר עתה כי  מצאנו שבפועל  היה משקל לאותן התרעות שהתריעו הנתבעות בתובעת, והתובעת התייחסה אליהן ופעלה בהתאם לכך. התובעת לא התרעמה על ההתרעות בזמן אמת ולא ציינה שעליה לדעת בוודאות אם תצא או לא שכן הכרחית הערכותה לכך. אנו מניחים שדווקא היא, כאדם שקול בכלל וכעו"ד בפרט, הביאה אותן בחשבון (גם באופן שחרג מעבר למשמעות המשפטית שאנו מייחסים אליהן כדלעיל). לענין זה נציין כי התובעת טענה כי הודיעה למעסיקה בהודעה מראש כדין על עזיבתה בסוף חודש מאי 2010. עם זאת לא המציאה כל אסמכתא לכך בכתובים. כפי שיובהר בהמשך גם לא נתנה כל גרסה ברורה לא בזמן אמת (כעולה מן ההקלטות שערכה)  ולא לאחר מכן במסגרת הליך זה, מתי וכיצד הסכים המעסיק להתעלם מהודעה זו. להבנתנו, הדברים מרמזים על כך שהתובעת התחשבה בהתראות שקיבלה, ודאגה שלא להותיר מצבי אל-חזור.
45. אנו קובעים אם כן , כי בין הצדדים נכרת הסכם ליציאתה של התובעת לשליחות בקיץ 2008.

האם גובשה הסכמה לדחיית מועד השליחות?

46. לדידנו, המסקנה המשפטית המתחייבת מהשתלשלות הארועים כפי שפורטה לעיל היא כי גובשה הסכמה , לדחות את מועד השיגור. דומה כי מבחינה משפטית  אף התובעת מסכימה לכך שכן אחרת אין להלום הכיצד נכתב בסעיף הראשון לסכומיה כך: "החוזה הנוסף נכרת לאחר שהנתבעות דחו באופן חד צדדי את מועד יציאתה לשליחות של התובעת והעבירו נספח שינויים לחוזה הראשון,  לפיו מועד שליחותה של התובעת יחל בחודש מרץ-אפריל 2011". על כל פנים העבירה  התובעת לנתבעות מסר של הסכמה לשינוי מועד השיגור, אף אם לכתחילה לא היה הדבר פרי יזמתה ואף לא דבר שלכתחילה הייתה בוחרת בו. משכך, עצם דחיית מועד השליחות לא מהוה הפרת ההסכם עם התובעת, ואין בדחיה כשלעצמה משום עילה לחיוב בפיצוי.  מכל מקום, גם אם הדחייה עצמה היא הפרת הסכם, הרי התובעת גילתה דעתה כי מחלה עליה והסכימה לדחות את מועד קיום חיובי הצדדים.
47. במה דברים אמורים? התובעת ניסתה לשכנענו כי למעשה לא הסכימה כלל לדחיית מועד השליחות אלא שהדבר נכפה עליה ולא הייתה לה ברירה אלא להשלים על החלטת הנתבעות. התובעת אף מראה לנו כיצד הקפידה להביע את אי הסכמתה לכל אורך הדרך ומבחינה במכתביה נספחים 27,29 לתצהירה  ובח"נ (ע' 58 ש' 9 ואילך) בין "סיכום" שהושג עם הנתבעות לבין הסכמה. לטעמנו, אבחנה זו מלאכותית כשלעצמה שכן בהתאם  ל"סיכום" התכוונו שני הצדדים להתנהל, (ואף התובעת כאמור קוראת לו "הסכם"- קרי כזה המשקף גמירות דעת).בפועל התנהלו על פי ה"סיכום": כך- התובעת נשארה לעבוד כעו"ד במשרדה, ואילו הנתבעות פנו לנ.פ. והגיעו עמה להסכמה על הארכת חוזה השליחות שלה עד לחודש מרץ/אפריל2011.
48. הסכמתה של התובעת מתבררת גם מתוך הדברים המופיעים בשיחות שאת תמלולן המציאה ואף מתוך מה שאין בהן. בטרם נעמוד על כך, נבחן המחלוקת בשאלה האם אותם תמלולים משקפים את כלל השיחות שבין הצדדים.

האם הובאו לפנינו תמלולי כלל השיחות?

49. לא נתנו אמון בגרסת התובעת לפיה המציאה הקלטות של כלל השיחות שערכה לאחר ה-12.5.10. זאת הן ביחס להימנעות מהבאת שיחות שלמות, והן באשר לקיטוע שיש בהקלטות עצמן. כך  בשיחה מיום 16.5.10 (עמ' 4 לתמלול) ברי כי ההקלטה אינה מתחילה בתחילת השיחה , וכן בשיחה  מיום 25.5.10 אשר בה אין התחלה ואין סיום מסתבר (יצוין כי קטיעת השיחה במקום בו נקטעת מעוררת תהיה משמעותית דוקא נוכח המחלוקת שבין הצדדים בשאלה האם שוחחה התובעת עם מר כהן באותו זמן). כך,  בשיחה מיום 13.5.10 מועלית האפשרות כי התובעת תבדוק במשרדה אם יסכימו להתעלם מההודעה המוקדמת להתפטרות שנתנה (עמ 2 ש'29 ואילך לתמלול) הדבר עולה שוב גם בשיחה מה 16.5.10, ואולם עד תום השיחות מאביב 2010 אין כל ביטוי לכך שבסופו של דבר הודיעה התובעת לנתבעות כי מקום עבודתה הסכים להתעלם מהודעת ההתפטרות- זאת אף שברי כי כך הודיעה, שאחרת לא היה ניתן, גם מבחינתו של מר כץ, כעולה מהתמלולים- לגבש עמדה ביחס להמשך.  יוער כי הסברי התובעת כי בשל מגבלות מכשיר הטלפון באמצעותו הקליטה את השיחות ישנן קטיעות ולאחר מכן המשכים, אינן יכולים להסביר קטיעות בסופי ותחילת שיחות ומכל מקום גם אם אכן כך הדבר, הרי שבהעדרן של שיחות באופן מלא, ברי כי הראיה שיש לראות בהן היא ראיה חלקית ומוגבלת.

התובעת טענה כי לא דיברה עם מר כהן באותם זמנים כלל ואכן תמלול שיחה כזו לא הומצא. לעומת זאת, מר כהן העיד כי כן דבר עם התובעת במאי 2010. דבריו של מר כהן אמינים עלינו ואף מסתברים יותר מתוך שאר הממצאים:

ראשית: ברי היה לתובעת מתוך השיחות עם מר כץ (ור' סיפת השיחה  האחרונה מאותו זמן-מיום 25.5.10), כי ניתן יהא לשנות את עמדת הנתבעות רק מתוך שיחה עם מר כהן- ואף כי הוא זה שאמון על הפן ה"חוזי" של הדברים (כדברי מר כץ). התובעת  כדבריה, היתה מעוניינת בכל מאודה לצאת לשליחות באותו קיץ ועל כן ברי כי עשתה כל שלאל ידה על מנת לעשות כן, ובכלל זה לנסות לשכנע את מר כהן. (לכל הפחות, לו אכן לא היתה מצליחה לדבר איתו, היה נמצא לכך ביטוי בתשובתה למכתבו של מר כהן נספח 27 לתצהירה- מה שלא נמצא) . הטענה שבפי התובעת באותה שיחה "אני לא מצליחה לתפוס אותו, הבחור עסוק, מה לעשות? כל פעם שאני מנסה להתקשר הבחור עסוק. הוא האינסטנציה הכי גבוהה שמחליט את החלטות האלו?" (ע' 9 ש' 27-26 לתמלול) נשמעת לאזנינו  (גם לאחר האזנה להקלטה) כטענה סתמית, לא כזו  של מי שעושה כל מאמץ לשנות את עמדת הנתבעת. שנית: המכתב נספח י' לתצהיר מר כהן שנפתח במלים " על פי בקשתך הריני לאשר  ....."  תומך בכך . לא זו אף זו, מכתבה של התובעת אל מר כהן מחודש 10/10 שבו מנסה לחדש התקשורת לקראת יציאתה המתקרבת לשליחות, מתיחס מפורשות ל"שיחותינו" שקוימו קודם לאותו מכתב (נספח 29- לתצהיר התובעת). גם עיון בשיחה המוקלטת עם מר כץ מ11/2010 לאחר הלידה מחזק את הרושם  כי  התובעת כבר דברה בעבר עם מר כהן בענין דחיית מועד יציאתה לשליחות.

נוכח האמור , סבורים אנו כי ההקלטות שצורפו אינן כוללות את כלל השיחות שבין הצדדים ובכלל זה לפחות לא שיחה אחת עם מר כהן מאביב 2010.

50. העובדה כי שוכנענו כי נערכה/ו שיחה/ות נוספ/ות מחזקת בלבנו את הרושם כי אכן התובעת הסכימה  בסופו של דבר לשינוי במועד השיגור. עיון בתמלולי השיחות  שכן הוגשו, שבהן התובעת- עו"ד- היא שמודעת להקלטה בעוד הדוברים האחרים אינם מודעים לכך, מצביע על  כך שהתובעת מקפידה שלא לומר למעשה דבר באשר להתנהלות המתחייבת מבחינתה נוכח עמדת הנתבעות ביחס למועד השיגור. כך היא משאירה מעומעמת את שאלת הפתרון עם מעסיקתה ובשום שלב אינה אומרת כי היא מסכימה לשינוי המועד . מאידך, היא מקפידה לדחות כל פעם את דבריו של מר כץ שמנסה להבין ממנה האם  עומדת על קיום השליחות במועד המקורי. לטעמנו הדברים שאמרה בשיחות  אלה לא שיקפו בהכרח את המצב העובדתי לאשורו (כך לענין המשך העסקתה במשרד עוה"ד כפי שיפורט להלן ועוד), וזאת באופן מכוון- מתוך תכנון צופה פני עתיד, להביא את נציגי הנתבעת לומר דברים חד משמעיים כאשר היא מחד מביעה התנגדות בכל ענות חלושה ומאידך, משתפת פעולה עם עמדת הנתבעות. מר כץ מבהיר כי עד שלא ידע עמדתה לא יוכל לדעת כיצד לפעול.  (כך למשל בשיחה מיום 23.5.10  שורה 19 ואילך בעמ' 9). מתחייב איפוא כי בשלב מאוחר יותר התובעת אכן הבהירה עמדתה ורק נוכח כך "נכרת" אותו הסכם שלדבריה של התובעת נכרת, בדבר יציאה דחויה לשליחות. כך נשמעים הדברים באחת השיחות:

"כ-  תראי, אני אגיד לך מה...אני ממשיך לעבוד לפי הנחת העבודה שאת, לאחר סיום חופשת הלידה, בזמן שאנחנו נקבע בינינו, כי זה באמת עדיין פתוח, תצאי לשליחות.

ע- אהה..

כ - הבעיה הכי גדולה שלי, אני חייב להגיד לך, שאת פתאום תתקשרי ותגידי לי אני יורדת מכל  הסיפור. עכשיו תהיי איתי כנה, זו אופציה?

ע - תשמע, אני לא רוצה] אני לא עברתי מיון מחודש נובמבר, אני חושבת התחלתי את המיונים, כד  לזרוק אחר כך הכל לפח, עם כל ההשקעה שהשקעתי. אני מודה שהרצון שלנו וכל מה שהתכוונו לגביו הוא לצאת הקיץ הזה. ההחלטה שלך, ואני אומרת שזו החלטה שלך, כי אני לא מסכימה לה, ואני גם לא...זה גם לא משהו, אתה מבקש שאני אתן יד למשהו שאני לא מסכימה לו, אבל אני רוצה שזה יהיה ברור שזה לא משהו שאני חושבת שהוא נכון, - טורפת לי את כל הקלפים, אני חייבת לציין שאני רוצה לעשות את, זה הרצון לי של משפחתי הוא לעשות את זה בקיץ הזה, כולנו התכווננו לגבי זה גם מבחינת הקריירות, גם מבחינת המצב המשפחתי.

כ - זו לא אופציה. אני אשאל אותך מנקודת ראות שונה. אני רוצה להדגיש זו לא החלטה שהיא שלי, זו  החלטה של המערכת, וזה לא אופציה.

ע - זה לא משנה לי, מה אבל זו לא החלטה שלי, ואני...אני...ואתם כאילו מכריחים אותי לתת לזה יד, אני לא נותנת לזה יד. אתם מעמידים אותי בפני מצב ואני רוצה שזה יהיה ברור.

כ - מה המשמעות של מה שאת אומרת בשורה התחתונה?

ע - מאיזו בחינה?

כ - מבחינת כאילו נכון, את אומרת אני לא נותנת לזה יד, ואני חושבת שזה לא בסדר. מבחינה

 אופרטיבית - אין לזה משמעות. מבחינה אופרטיבית את נערכת לזה, כן, שאת לא יוצאת בקיץ נקודה. אין לזה שום משמעות אחרת. מבינה?

 ע - קודם כל עוד לא, זו הודעה רשמית שאתה מודיע לי עכשיו?

 כ - כן, כן, זה הכי רשמי שבעולם.

 ע - כי עד היום לא שמעתי שום הודעה רשמית שהשליחות שלי כרגע מבוטלת/נדחית או what so ever.

כ - אני מודיע לך את זה בצורה לא רשמית' אני לא יכול לתת לך תשובה סופית כאשר את לא יכולה לבוא ולהגיד לי מה קורה מבחינתך? אני אתן לך תשובה סופית חד משמעית את לא יוצאת הקיץ. עכשיו השאלה כאילו מה השורה הבאה של ההודעה זה בעצם אני יכול כאילו לבוא ו...להנחית את  יוצאת כאן, כאן כאן אבל אני בא לעשות את זה בשיתוף פעולה איתך, אני לא בא להילחם איתך אני בא לפתור פה סיטואציה מסוימת.

ונאיר, השיחה האמורה נערכה ביום 25.5.10 קרי לכל המאוחר 4 ימים קודם למועד הכנסה לתוקף של ההודעה המוקדמת של התובעת למעסיקה על עזיבתה כטענתה. לא מתקבל על הדעת כי התובעת בשלב כזה אינה יודעת עדיין האם המעסיק ימשיך להעסיקה בעוד 4 ימים אם לאו. לטעמנו , מתחיב מן האמור כי  הדברים שמסרה התובעת למר כץ באותן שיחות לא היו דברי אמת אלא נסיון למשוך מפיו  אמירות , שכאמור, ציפתה לעשות ואף עשתה בהן שמוש, בהמשך, ובכלל זה האמירה כי אי שיגור בקיץ הוא עובדה שנקבעה באופן חד צדדי. בהכרח אין מדובר בתמונה שלמה.

51. טוענת התובעת כי העדיפה שלא להעכיר את היחסים עם מי שצפויים להיות מעסיקיה ולכן נאלצה להכנע לתכתיביהם. בתצהירה טענה כי האמינה שהנתבעות כגופים ציבורים תעמודנה בהבטחתן כי יעסיקוה בהמשך ולכן רצתה לשמור על יחסים תקינים. (ס 73, ר' גםח"נ עמ' 62). ברור שלו היתה התובעת עומדת על "זכויותיה" לשיטתה, יש בכך אי נעימות מסוימת אך כפי שיובא להלן , לא היה בכך כדי לחבל בהתקשרות בין הצדדים. מר כץ הבהיר לתובעת שאף שהוא סבור שמבחינה מקצועית אין כל מקום ליציאתה לשליחות בטרם הלידה , בהתחשב במועדה, הרי ככל שיובהר כי מבחינה חוקית הוא מחויב בכך , הרי שכך יעשה וכך הוא אומר (עמ'2 ש29 ואילך):

"אני חושב שבסה"כ הכוון שאני מציע כרגע הוא כוון שלפחות makes sense  מבחינתי. אם תבואי ותגידי אני לא מוכנה,  אני חושבת שאתם מפלים אותי אני רוצה לתבוע אתכם אני פה אני שם וכו', אז אני מחוץ לעסק.. מבחינתי אני אומר מה שבימ"ש יאמר לי לעשות. אם בהמשך אומר לי להעסיק- להעסיק, אם בימ"ש אומר לי לא, אני לא מעסיק אותך בכלל

ע. (התובעת) טוב, ברור שאף אחד לא רוצה להגיע למצב הזה אבל צריך להגיע לאיזשהו משהו שגם הגיוני וגם מוסרי. לדעתי להשאיר אותי בלי עבודה עד חופשת הלידה זה לא משהו שאפשר לעמוד בו"

אכן מן המובא לעיל עולה איום מוסווה לפיו אם התובעת תפנה לבימ"ש הרי ככל שתפסיד בהליך המשפטי,לא תצא לשליחות.  ואולם מאידך התובעת עצמה מבהירה שהמטריד מבחינתה הוא מצב שבו אין לה הכנסה עד חופשת הלידה ולא עצם דחיית השיגור. מכך אנו למדים כי  התובעת, באופן פנימי, ובניגוד למצג שהציגה כלפי הנתבעת כלפי חוץ (ולצרכים משפטיים)- לא התנגדה מהותית לדחיה (גם אם לא לכתחילה) אלא רק חששה ליציבות התעסוקתית שלה. משזו הובטחה הסכימה לשינוי.

מכל מקום, אם היה בלבנו ספק נוכח ה"איום" האמור- שמא אכן נכפתה על התובעת ההסכמה, נחה דעתנו שלא כך היא מתוך האמור בשיחה הבאה מה 16.5.10-(עמ' 6 ש26 ואילך):

"זאת אומר ש.. עכשיו אני אמור לך זה בלתי אפשרי אבל אם בימ"ש יבוא ויגיד לי, במובן הזה לא צריך להגיע לביהמ"ש. אם החוק, כן שאנשים פה יבואו ויגידו  לי החוק מחייב אותך... אז אני לא מתווכח  אני אומר חוק זה חוק וצריך לעבוד במסגרת החוק. ואם זה גורם לי לאילוצים שגם הופכים את העבודה ל-50% יעילה או בכלל לא יעילה וזה לא משנה, זה לא רלבנטי, כי חוק זה חוק....כן , ואני גם לא אחראי על הדברים האלה, יש פה מחלקה משפטית שתבוא ותגיד לי את הדבר הזה. אני בא ואומר לך תשמעי זה המצב וזו הסיטואציה , face it . ובמובן הזה תגידי תשובה, כי  את מבינה, אני עכשיו מתלבט אם את צריכה לקיים את הפגישות שאת עושה..."

התובעת אינה מבקשת בעקבות דברים אלה כי ייערך אותו בירור משפטי – זאת באופן עקבי לשיטתה בכל השיחות כי אינה  מבקשת להתנהל בפן המשפטי. למסרים אלה יש משמעות ובדיעבד אין מקום לטעון כי משפטית הופר ההסכם.

העובדה שביקשה כי הדברים יועלו על הכתב ואף לא מצאה מקום להשיב למכתבו האחרון של מר כהן, נספח 28, מחזקת רושם זה.

52. מכל מקום, כאמור משבפועל התובעת לא עמדה על זכויותיה מכח ההסכם והחליטה לוותר עליהן ואף כרתה הסכם חדש, כטענתה, על רקע ההפרה הרי שמחלה עליהן. אין אדם יכול להסכין בפועל עם מה שלדעתו מהווה הפרה של ההסכם, ולהתנהל בהתאם להסכמה חדשה  שאינה יכולה לעלות בקנה אחד עם הקודמת, ורק בדיעבד לטעון כי עסקינן בהפרה ולדרוש פיצוי.
53. למעלה מן הצורך יאמר כי גם אם עסקינן בהפרה שהתובעת לא ויתרה על זכות התביעה מכחה, עדין לא הוכיחה כל נזק כלכלי שנגרם לה נוכח הדחיה ביציאה לחו"ל – התובעת לא יכולה היתה לצאת לשליחות יותר ארוכה מזו שיועדה לכתחילה ומשכך , הדחיה במועד לא שינתה בפועל דבר למעט לענין מפח הנפש שברי כי נגרם לה ושבו נדון בעת נבחן שאלת הפיצוי בגין עגמת נפש.

הודעת הנתבעות בדבר ביטול אופציית השליחות- סתיו-חורף 2010

54. מצומצמת היא מאד התקשורת שבין הצדדים, בכל הנוגע לשינוי שחל במדיניות הנתבעות, אשר לדידן גזר גם ביטול התכנית ליציאת התובעת לשליחות בחודש מרץ-אפריל 2011- כך לפחות כפי שהיא משתקפת מתוך מה שהוצג לפנינו. בכתובים ישנו מסמך אחד של מר כהן המודיע על ביטול השליחות (נספח 31 לתצהיר התובעת). מכתב זה לא נענה על ידי התובעת. כן הוצגו רק שתי שיחות הטלפון המוקלטות על ידי התובעת. כפי העולה מתצהירה של התובעת ונספחים 29-30 שבו, אף שהתובעת עצמה יזמה תקשורת עם הנתבעות בחודש 10/2010 לקראת הלידה, לשם תכנון מועד היציאה לשליחות, ואף שבסמוך לכך נתקבלה החלטת חבר הנאמנים, נדרש זמן רב, למעלה מחודש ימים- על מנת ליידע את התובעת כי התכנית לשגרה, בוטלה לחלוטין.
55. למרות (ואולי באופן תואם לכך) שהתובעת ניסתה לברר מצב הדברים ונענתה רק לאחר זמן, ולמרות שהתובעת מופתעת למשמע הבשורה, אין היא מגלה התנגדות לעצם השינוי בתכנית, כפי שעשתה באביב שקדם לכך. כך, כבר בשיחה שיזם עמה מר כץ והודיעה דבר השינוי הצפוי היא מגיבה כדלקמן (עמ' 12 לתמלול):

"ע- מתי אתה חושב שבאמת הדברים האלו..?

כ - אני אדבר עם משה כהן שיכתוב לך מכתב רשמי בעניין הזה, אני, איך אומרים, סוגר משרדים היום,, כנראה שתוך חצי שנה כל העסק גם בשטח משתנה מבחינת משרדים. .., והיום שום דבר לא בטוח, המערך פה, בארץ דברים נסגרים, אני מן הסתם.. אני אדבר עם משה כהן אני אגיד לו שיהיה איתך בקשר שיעדכן אותך מה קורה מבחינת מרכז השליחות.

ע – בסדר, אני אשמח כי אני באמת צריכה אם לא זה אז להתחיל לחשוב על דברים אחרים אחרי החל"ד זה חשוב לי מאוד כמובן.

כ - דרך אגב, יש לך אופציה להמשיך במשרד?

ע - אני צריכה לדבר איתם, אני מבחינתי הייתי גם החודשים שעכשיו היו כביכול אקסטרה ואמרתי להם שהכוונה היא מרץ-אפריל מתישהו לנסוע"

התובעת בתצהירה מתיחסת לכך וכן לאכזבה שנגרמה לה בשל עצם ביטול השליחות כהאי לישנא:

ביום 6.12.10 קיבלתי מכתב מאת מר כהן, שבו נכתב כי בעקבות החלטות חבר הנאמנים של הסוכנות היהודית שהתכנס בחודש אוקטובר 2010, .., ולאור הנסיבות אין באפשרות הנתבעות להמשיך בתהליך הוצאתי לשליחות בניו יורק....

מיותר לציין את מפח הנפש, האכזבה, החשש, הרוגז והתסכול שחשתי אני במיוחד, אך גם אישי. כאמור ציפיתי לשליחות זו בהתרגשות רבה, במיוחד לאור התהליך הארוך שעברתי לקראת שליחות זו, ועוד יותר לאור הדחייה שנכפתה עלי. הרגשתי כמו רצת מרתון שעשתה דרך ארוכה, נפלה ונפגעה במהלך הריצה, חזרה למרוץ ובקילומטר ה-41, רגע לפני קו הסיום, נאלצה, בהוראת מארגני המרוץ, להפסיק את מרוץ ולא לחצות את קו הסיום, וכגודל הציפייה כך גודל האכזבה."

56. עם זאת, כאמור, לא השיבה התובעת  למכתב מר כהן, ומעבר לדברים שאמרה לו בשיחה קודם לכן- לפיהם היא רואה עצמה כמי שכבר מצויה בעיצומה של התקשרות חוזית, ומשכך שומה על הנתבעות להוציאה לשליחות גם נוכח השינוי במדיניותן (כפי שלא הפסיקה שליחויות שאותה עת היו באבן), לא עשתה דבר. פנייתה הראשונה של התובעת בנדון זה  נעשתה  לאחר כ-9 חודשים,באמצעות ב"כ, בחודש 8/2011 (נספח 37 לתצהירה, שאליו כבר צורפה טיוטת כתב תביעה)- קרי  כשמונה חודשים לאחר  המכתב.

התובעת עצמה היטיבה להבהיר בתצהירה את התהליך שעברה בציינה בסעיף 93 כך:"כאמור, בשנת  2009 התחלתי לחשוב על שינוי מקצועי, והתחלתי לחפש מקום עבודה ערכי יותר,  בו אחוש כי עבודתי תורמת תרומה משמעותית. כאמור לעיל, בין היתר לאור רצון זה, הצגתי את מועמדותי לשליחות ציונית. לצערי, לאור השתלשלות העניינים שתוארה לעיל, לא יצאה תכניתיזו אל הפועל, אך לא זנחתי את רצוני ואת תכניותיי לעשות שינוי מקצועי וערכי. ואכן, בחודש ספטמבר 2012 התחלתי לעבוד באגודת אכסניות נוער בישראל. שמחתי מאוד על מעבר לעבודה באגודה, שכן זה תאם את שאיפותיי ורצוני לבצע את השינוי המבוקש."

57. בטרם נעמוד על המשמעות המשפטית שיש להודעה על הפסקת תהליך השליחות של התובעת על ידי הנתבעת באופן חד צדדי , ולתגובתה זו של התובעת, ראוי להסיר מן הדרך טיעון נוסף שעולה מפי הנתבעות והנוגע לטעמי הפסקת השליחות.
58. שני טעמים שלובים משמשים את הנתבעות להבהיר את השינוי שחל ושהביא לכך שהתובעת בסופו של דבר לא שוגרה כשליחה . האחד- שינוי במדיניות הנתבעות לענין מטרותיהן והפחתה במשקלה של העליה כמטרה. השני- העדר נכונות של התנועה להשתתף בשיעור גדול יותר בעלות ההוצאה הכרוכה בשיגור התובעת לשליחות. דומה כי הנתבעות רואות בטעם הראשון כטעם עיקרי. כך במכתב הביטול  וכך גם מעדותו של מר כהן ע' 10 לתמלול) :

"מ - אני כתבתי לך את זה, אם את זוכרת גם שאת ביקשת את המכתב כתבתי לך שזה, האמת שאני חושב שכשגם יצא מכתב בכלל לא חשבנו ש... חשבנו שאולי יש בעיות של תקציב שזה סיפור אחר, והיום בכלל יש קיצוצים במערכת, נעזוב את זה, זה מעבר לסיפור, אבל שהולכים לבטל מחלקות? זה בוודאי לא עלה בדעתנו. זה התקבל בחבר הנאמנים שזה בעצם הארגון שמחליט על הכיוונים של הארגון."

עולה איפוא הרושם כי הנושא של העדר נכונות של התנועה להגדיל את חלקה במימון, לא היה הטעם העיקרי לביטול השליחות של התובעת.

יצוין בהקשר של השליחות המשולבת עם התנועה כי  לא הובהר במה שונות דרישות התפקיד (להבדיל משאלת המימון) בין שליחות זו (משולבת) לבין שליחות "רגילה".  כך ,בכתב ההגנה (ס' 20אילך) אין הסבר על ההבחנה בין סוגי השליחים בהקשר זה. מר כץ מתאר בתצהירו את השתלשלות העניינים שהביאה  מס' 18 ואילך . בחקירתו הנגדית  בע94 ש' 25 אומר  שזו שליחות עם מאפיינים מיוחדים ואולם יחודיותה המאבחנת משליחות עליה רגילה מבחינת הכישורים לא פורטה .

בהעדר הסבר לאבחנה המהותית ששללה את האפשרות לשגר את התובעת כשליחה "רגילה", הרי טענת הנתבעות לפיה בפועל כתוצאה משינוי המדיניות שחל בהן, לא היה מקום להוצאת התובעת כשליחת עליה "רגילה" מוקשית. בהקשר זה ראוי להזכיר כי התובעת ציינה בפני הנתבעות לכתחילה כי לא היה לה קשר מיוחד עם התנועה הקונסרבטיבית ומן המסמכים שהוצגו לפנינו עלה כי נדרש צורך לשכנע את התנועה שלמרות העדר רקע מתאים (למעט השתתפות בתפילה של התנועה), מתאימה התובעת לשליחות זו.

59. הקושי לקבל את דברי הנתבעות כהוויתם מתגבר על רקע הנתונים הבאים: ראשית: הוברר כי שליחותה של נ.פ. הוארכה עד הקיץ אף שלכתחילה יועדה להסתיים בחודש מרץ-אפרל 2011 עם הגעת התובעת, (ר' ע' 93 ש' 18 ואילך, ת/6  וכן נספח יג לתצהיר מר כהן)  . אם כטענת הנתבעות, לא חודשו עוד שליחויות עליה, מדוע מצאו צורך להאריך החוזה של נ.פ. שכבר נסתיים ?- ההסבר לפיו יצאה נ.פ. לחל"ד ולכן לא היתה לכך משמעות תקציבית- בלתי מספק נוכח קיצוצים בתקציב מחד, והעדר כל תועלת לנתבעות מעובדת בחל"ד מאידך- שכן עלויות השליחות אינן נגזרות רק משכרה של השליחה.

שנית- הוברר כי בפועל יצאו שליחי 3-4 עליה למקומות אחרים בצפון אמריקה גם בקיץ 2011. ת/7 לא ברור מדוע הועדפו שליחים אלה על פני קיום ההתחיבויות כלפי התובעת- והדבר כלל לא הוצע לה.

שלישית- הוברר כי היתה תקשורת בין התנועה לבין הנתבעות ביחס להוצאתה של ס.פ.ר לשליחות משולבת בדיוק במועד שבו יועדה התובעת לכתחילה לצאת. אמנם, כאמור הדבר לא יצא אל הפועל, ואמנם , מסביר מר כץ בעדותו כי כך היה ברור לכתחילה שכן לא היתה נכונות מצד התנועה להגדיל התקציב, ואולם צורם הדבר כי בתקשורת זו לא מוזכר שמה של התובעת כלל וכלל.

60. שוכנענו אופוא, כי הנתבעות לא טרחו כלל לפעול כדי ליישם התחייבויותיהם כלפי התובעת לשגרה לשליחות, זאת על אף שינוי המדיניות שחל בהן, ולמעשה פטרו אותה בלא כלום, כביכול לא היתה להן כל מחויבות כלפיה, ולא היא.

המשמעות המשפטית שיש למכתב הביטול

61. משקבענו מעלה כי בין הצדדים נכרת הסכם (המותנה בתנאים מתלים שטרם הגיע המועד לקיומם נכון לדצמבר 2010) לשיגור התובעת לשליחות בצפון אמריקה, וכי בהתאם להסכמותיהם של הצדדים מועד השיגור נדחה לאביב 2011, הרי שההודעה שהודעה לתובעת לפיה בוטלה הכוונה לשגרה, מהווה הפרה של ההסכם.  הנתבעות התנהלו כלפי התובעת  כאילו לא נכרת הסכם ביניהם וכאילו אותם תנאים מתלים אינם אלא תנאים מקדימים לתחולתו של ההסכם. כפי שקבענו מעלה, לא זהו המצב המשפטי שהתקיים אז. נוסיף ונאמר כי  יצירת הקונסטרוקטציה הפיקטיבית שבמכתב הביטול כביכול יתחדש תהליך אישור השליחות לאחר החל"ד , היה בה משום זלזול בתובעת ובתהליך שעברה ופריקת כל עול של אחריות למצגים שהציגו הנתבעות כלפי התובעת. התנהגות זו עולה  גם כדי חוסר תום לב  בקיום ההסכם  (ור' טענת התובעת בענין זה בס'' 52.4 לכתב התביעה המתוקן) ואף לשיטת הנתבעות, לפיה לא נכרת הסכם- חוסר תום לב במו"מ לכריתתו.
62. הפרת ההסכם אפשרה לתובעת לעמוד על אכיפתו, ואולם כאמור, התובעת הגיבה בקול דממה דקה וברור מתוך ההשתלשלות דלעיל כי מבחינתה, בדצמבר 2010 , היתה מצויה במצב אחר שבו למעשה כבר לא היתה מעוניינת בהסכם. וכלשונה בח"נ (ע' 67 ש' 16 ואילך):

"ש:תאמרי לי למה, למה ב, באותה שיחה עם קצל'ה מנובמבר לא אמרת לו תשמע אז אולי עוד שנה או עוד שנתיים, אם יהיו אפשרויות אחרות אם דברים ישתנו, איך אנחנו משמרים את המ.. או שכבר לא, כבר לא רצית? כלומר כבר כעסת ו, ואמרת אני לא רוצה,

ת:תראי אני כבר הייתי אה.. מותשת אה.. נפשית מכל הסיפור הזה, את יכולה לדמיין שאני ככה אני גם תיארתי את זה ב, אה.. תצהיר כמו ריצת מרתון –.. רצה ובפעם הקילומטר השלושים ושמונה אומרים לי לא, פוס, עכשיו אה.. אי אפשר לצאת ב, כבר הייתי מותשת, עכשיו גם באותה שיחה זה ני.. עליי אני לא הקלתי,"

63. סבורים אנו כי התובעת לא היתה מעונינת אז בקיום ההסכם ולכן גם לא עמדה על אכיפתו בין במתכונת המקורית ובין במתכונת אחרת (ללא התנועה) ואף לא ניסתה לברר האם הדבר אפשרי בכלל. משכך תביעתה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו עקב אי התממשותו סותרים את כוונותיה האמיתיות , שכן לטעמנו התובעת מחלה על הפרה זו ומכל מקום יצרה כלפי הנתבעות מצג ברור של ויתור על טענותיה בענין זה בזמן אמת, כשכל שביקשה הוא הבהרת הדברים ואף לא כי  בקשה כי תפוצה על נזקיה (אף לא במשפט המקובל ביותר בפי עורכי הדין, שהיה מקום שיכתב על ידה בתשובה למכתב הביטול, כי היא "שומרת על זכויותיה").
64. אף אם טועים אנו במסקנותינו דלעיל ,הרי שגם הוראות חוק החוזים אינן גוזרות בהכרח פיצויים חיוביים בדרך של העמדתה של התובעת במצב בו היתה מצויה לו היתה משוגרת באביב 2011 לשליחות. בהתאם להוראות סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1971: הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב  הפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה.

הפרת ההסכם מבחינת הנתבעות היתה ההודעה במכתב הביטול על הפסקת ה"תהליך" של הכשרת התובעת לשליחות. כאמור, התובעת לא הביעה כל עמדה המתנגדת להפסקה זו. משקבענו מעלה כי השלמת תהליך ההכשרה ליציאה לשליחות היא תנאי מתלה לכך  שהתובעת יכולה היתה לצאת אליה, הרי שהמסקנה היא כי למעשה בכך לא תוכל התובעת לעמוד בתנאים הנדרשים לשמש כשליחה. משכך, לא היתה יכולה לצאת לשליחות בפועל בנסיבות הקיימות, ואין מקום לפסוק לה פיצוי בגין מצב שהיה צפוי לו היתה משלימה את התהליך. אמנם לגבי תרופת הפיצויים ,אין מגבלת זמן למעט תקופת ההתישנות החוקית "אולם כאן, עשוי מחדל מטעם הנפגע בהגשת תביעה בגינם להיות לו לרועץ , כאשר יבוא בית המשפט לשום אותם במבחנים של סיבתיות וצפיות". (ד. קציר תרופות בשל הפרת חוזה , (1991) חלק ב')

בעניננו, אמנם אין הנתבעות יכולות לזקוף לזכותן אי השלמת תהליך ההכשרה שהן עצמן מנעו, עם זאת, לא הובעה בפניהם עמדה ברורה לפיה התובעת מבקשת להשלים התהליך, ומשכך, באותה עת לא יכולות היו הנתבעות בהכרח לצפות את נזקי הנתבעת כנזקים הנובעים מאי יציאתה לשליחות אלא להעריכם לכל היותר בנזקים הנובעים מאי השלמת התהליך בלבד- קרי נזקי ההשקעה שהושקעה וירדה לטמיון.

65. מכל מקום, גם אם נניח כי עם מניעת קיומם של התנאים המתלים לשיגור , מנעו הנתבעות בפועל גם את האפשרות המתחייבת של הרווחים שהיו נצמחים לתובעת מיציאה לשליחות, הרי שעדיין כנגד אותם רווחים שציינה , היה עליה לבצע התחיבויות משלה- והן ביצוע עבודת השליחה. ואולם, כאמור  התובעת לא הביעה ולו נכונות לבצע אותו חיוב מקביל/ שלוב שלה . לענין זה נאמר:

 וכדי שתתהווה הפרה, אשר תזכה את התובע בפיצויים, עליו גם להוכיח כי הגיע המועד לקיום חיובו של הנתבע. ... והוא הדין בחיובים "מקבילים" או "שלובים" , כאשר לא היו מצד התובע את הפיצויים, קיום, או הצעת קיום, או לפחות הבעת נכונות לקיים  את חיובו שלו ה"מקביל" או "השלוב"" וכנגד זאת, כאשר היתה מצד התובע נכונות לקיים את חיובו "המתנה"או "המקביל" , בעוד שמצד הנתבע לא היתה נכונות, או  יכולת לכך, כי אז תקום זכותו של הצד השני לתרופות  הקבועות בחוק, לרבות תרופת הפיצויים" (ד. קציר תרופות בשל הפרת חוזה , (1991) חלק ב' בעמ' 873).

בהעדר הצעת קיום ואף לא נכונות לקיום חובותיה של התובעת (לא בחורף 2010, לא בהגיע אביב 2011 ואף לא במכתב הדרישה שלה שקדם לתביעה מחודש 8/2011 (נספח 37)  להשלים תהליך ההכשרה ולצאת לחו"ל, אין מקום לפסוק לה פיצויי הסתמכות על הרווחים שהיו צפוים לה מקיום ההסכם.

65. בטרם נעמוד על שיעור הפיצוי המתחייב נוכח כלל המסקנות דלעיל נציין גם כי הנתבעות טענו שבהתאם להוראות ההסכם שלא נחתם, (נספח ה' לתצהיר מר כהן) ואשר לו היו הדברים מתנהלים כסדרם, הייתה התובעת חותמת עליו, רשאיות הנתבעות להביא להפסקת כל הסכם שליחות בהתראה של 30 יום בלבד. משכך, יש להניח כי גם לו היה נחתם הסכם, לו הייתה מדיניות הנתבעות מונעת המשך השליחות, הרי הייתה בידיה האפשרות לסיים ההסכם בהתראה שכזו, ומכך יש גם לגזור נזקים שנגרמו בהתאם לכך (בשולי הדברים יאמר כי טענה זו מוקשית כשלעצמה אם נביא בחשבון הטענה כי המדובר בעבודה "מיוחדת" כטענתן של הנתבעות לענין אחר). עם זאת, התובעת עצמה אינה חולקת על תוכן ההסכם שהיה אמור להחתם בין הצדדים וטוענת שבפועל נכרת, ואם כן, כולל הוא את תניית הביטול בהתראה כאמור.
66. בין אם תאמר כי ההסכם הופר אך התובעת ויתרה על כך ולא היתה מעונינת בקיומו, אך הנתבעות נהגו בחוסר תום לב כלפיה בכל הנוגע לכך;בין אם תאמר כי יש מקום למנוע פסיקת פיצוי בגדר סעיף 10 לחוק התרופות; ובין אם תאמר כי הוראות ההסכם עצמן אפשרו לנתבעות לבטלו בהתראה של 30 יום, הרי שסכום הפיצוי אינו יכול לשקף העמדת התובעת במצב בו היתה מצויה לו קוימה שליחות מלאה בת שנתיים (ודאי לא בת 3 שנים כטענתה – שכן אף אם הדבר מקובל , אין הוא מחויב, ודאי לא בנסיבות שנוצרו בנתבעות).
67. עם זאת, מכח כל אחת מן החלופות דלעיל, ומכח מסקנתנו המתפרשת על כולן גם יחד , לפיה הפרו הנתבעות את חובת תום הלב שלהן כלפי התובעת בהתנהלותן: הנתבעות הגדירו במכתב הדחיה תנאים הסותרים את ההסכם כ"פתחי מילוט" להתחמקות מחובותיהם לעת הצורך, כבר מראש,  ולמעשה זלזלו לא רק בהתחיבויותיהם אלא גם בהשקה שהשקיעה התובעת מזמנה ומרצה לשם יציאה לשליחות ; הנתבעות ראו עצמן מחייבות אך לא מחויבות להסכמות, והתעלמו מלוחות הזמנים שהכתיבו הם להערכות ליציאה לשליחות והשלכותיהם על התובעת כשליחה מיועדת; כפי שהוברר בהמשך, הנתבעות גם לא עשו ולו מאמץ מינימלי לאפשר קיום ההסכם, בין כשלעצמו (גם במימון  יקר, כמתחייב מכך שהן מחויבות בהסכם) ואף לא  בנסיון כלשהו להציע לתובעת פתרון חלופי- ששוכנענו כי היה ביכלתן להציע. בנסיבות אלה  מוצאים אנו כי ראוי לפסוק לתובעת פיצויי בשל חוסר תום לב בקיום החוזה בגדר הוראות סעיף 39 לחוק החוזים.
68. לא יכול להיות חולק על כי נגרמה לתובעת עגמת נפש רבה כתוצאה מכל התהליך שנאלצה לעבור לשווא, מהשקעת משאבי , זמן ,אנרגיה וכסף לשם מטרה זו ואף את אי הנעימות שנוצרה לה במערכת יחסיה עם מקום עבודתה, ללא תוחלת וללא שהדבר תלוי בה. אף שסבורים אנו כי התובעת הגזימה בתאורי היקף הנזק (כך למשל – בדבר מידת אכזבתו של בנה בן ה-4 (!!)מכך שכשבוע לאחר שנמסר לו שיצאו לשליחות בארה"ב – בוטלה התכנית ועוד כיו"ב,), עדיין ברי כי ההתנהלות חסרת תום הלב של הנתבעות הצריכה אותה לשוב ולחזור ולהשקיע משאבים הן באביב 2010 והן אחר כך בסתיו-חורף 2010 , ובסופו של דבר גם , לשנות מתכניותיה ולהיערך אחרת באופן מהותי מבחינת השנוי  שחפצה בו מבחינה אישית- כל זאת כאשר לא שוכנענו כי נעשה מאמץ כלשהו מטעם הנתבעות לישם ההתחיבות כלפיה  בחורף 2010.

בשקילת גובה הפיצוי הבאנו בחשבון גם את השקעת הזמן ואבדן ימי העבודה של התובעת ובשל בן זוגה בשלבי המיון. אל מול הנזקים שקלנו גם את מידת חוסר תום הלב בהתנהלות הנתבעות בחורף 2010 . נוכח כל אלה  יועמד הפיצוי שיפסק לתובעת ע"ס  45,000 ₪.

69. בשולי הדברים יאמר כי לא מצאנו מקום לפסוק בנפרד פיצוי בגין פיטורין שלא כדין שכן למעשה התובעת לא החלה בעבודתה ועל כן גם לא פוטרה הימנה.

כן יוזכר כי התובעת תבעה פיצוי בגין עגמת נפש ללא שציינה המקור המשפטי לזכאותה לכך. עם זאת סבורים אנו כי עגמת הנפש היא זו שנגרמה כתוצאה מאכזבתה של התובעת נוכח אי התגשמות תכניותיה והיא עיקר הנזק אף אם בפועל אין חולק כי מתוך רשימת המטלות שפרטה בס' 5 ו-6 לתצהירה משתקפת גם השקעת משאבים והפסד ימי עבודה. מכל מקום הערכתם נמוכה יחסית. כך או כך כללנו בסכום הפסוק לעיל גם את עגמת הנפש שנגרמה לתובעת.

האם הופר חוק שוויון הזדמנויות בעבודה וככל שכן , האם זכאית התובעת לפיצוי בגין כך?

66. בהתאם להוראות סעיף 2 (א) לחוק שויון הזדמניויות בעבודה "לא יפלה מעסיק בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת .., הריון, ..., בכל אחד מאלה:(1)קבלה לעבודה;(2)תנאי עבודה;..(5)פיטורים או פיצויי פיטורים;

בהתאם להוראות ס"ק 2 (ג):מיום 17.4.2001

67. תיקון מס' 7
68. ס"ח תשס"א מס' 1781 מיום 19.3.2001 עמ' 177 (ה"ח 2964)
69. הוספת סעיף 2(א1)

70. מיום 15.7.2014
71. תיקון מס' 20
72. ס"ח תשע"ד מס' 2459 מיום 15.7.2014 עמ' 604 (ה"ח 535)
73. "אין רואים הפליה לפי סעיף זה כאשר היא מתחייבת מאפיים או ממהותם של התפקיד או המשרה."
74. התובעת טוענת כי עצם הסירוב לשגר אותה לשליחות בקיץ 2010 בשל הריונה מהווה הפליה שלה מחמת ההריון ובגין כך היא תובעת פצוי מכח סעיף 10 לחוק, ללא הוכחת נזק בסך של 150,000 ₪. בסכומיה (ס' 113.3) מעמידה התובעת את הסכום הנתבע על 100 אש"ח בלבד, כאשר היא מחלקת אותו לשני ראשים שוים- האחד- בכל הנוגע לדחיית מועד השיגור, והשני- בכל הנוגע לביטולו.
75. הנתבעות בכתב הגנתן הכחישו כי הפרו  את הוראות החוק. כן ציינו כי גם עצם עריכת סימולצית השכר לפי הנתון שלתובעת יש 3 ילדים מלמדת כי לא היתה להן כל כוונה שלא לאפשר לתובעת לצאת לשליחות בשל הריונה ומועד הלידה הצפוי. הנתבעות לא פרטו בכתב הגנתן טענה ספציפית לתחולתו של סעיף 2(ג) לחוק על עניינה של התובעת . עם זאת  איננו מוצאים לקבל טענת התובעת בסכומיה כי הרחבה בענין זה בהמשך הדרך מהוה הרחבת חזית. תצהירי הנתבעות עסקו בנימוקים בגינם נדחתה השליחות שהם ההם הנימוקים (ככל שנקבלם) המהווים מימוש של הוראות הסייג האמור בסעיף זה . ולא עוד, אלא שברי כי זהו שורש טענת הנתבעות מפיו של מר כץ כלפי התובעת- כפי שהיא עצמה פרטה בכתב התביעה וכפי שעלה מן התמלולים שצרפה קרי, שהנתבעות סברו שהמועד שהיה צפוי ללידת התובעת מנע, בשל אופי התפקיד, את האפשרות להתחיל בהעסקתה במועד המתוכנן וזאת בהתחשב בלוחות הזמנים המתחייבים משילוב המועדים- מועד הלידה הצפוי מחד, ומועד תחילת השליחות המיועדת מאידך. מר כץ הבהיר לתובעת שהיות והייתה צפויה ללדת כחודשים לאחר מכן, ישנו קושי מקצועי להוצאתה לשליחות בקיץ 2010. כך אף נאמר לתובעת כבר בסעיף 7 למכתב התשובה לדרישת ב"כ מאוגוסט 2011.
76. השאלה היחידה הדורשת לכאורה הכרעה בענין זה איפוא, היא האם  אכן מהותו ואפיו של התפקיד חייבו דחיית מועד יציאת התובעת לשליחות עקב ההריון.
77. מטעם הנתבעות העידו כאמור הן מר כץ והן מר כהן כאשר מר כץ העיד שהוא עצמו שמש מספר פעמים כשליח וכן שמש כאחראי לשיגור שליחים במשך זמן רב, וכדבריו לתובעת (תמלול ע' 1 ש' 30 ואילך):

"כ - אז כנראה שאת לא מכירה לעומק מה זה להיות שליח, שזו משימה נקודתית, חוזית, חד פעמית  שהיא מוגבלת בזמן ובמקום. זה לא משהו שאת יודעת, שאת יכולה להתייחס אליו. שליחות זה לא עבודה רגילה במובן הזה. אני יכול לתת לך דוגמא זה כמו שאני אבוא ואגיד בצבא אנחנו צריכים לכבוש איזה יעד מסויים בזמן מסויים בנקודה מסוימת, ואתה לוקח בן אדם מסוים והוא אמר לך אני לא יכול מכל מיני סיבות, אז כאילו אני משווה את זה למן דבר כזה. זה לא איזה משהו שהוא שוטף, רוטיני שיש לך המערכת שיכולה לכסות על הדברים, זה ממש לא ככה. אני חושב זה הרבה יותר הגון לבוא ולהגיד, ואני לא נכנס פה לעניינים, את יודעת, חוזיים, אני מדבר איתך כרגע על הגינות בסיסית לבוא ולהגיד תמצא את הפתרון של בן אדם שעושה את התפקיד הספציפי הזה בצפון אמריקה, אין לי שם מערכת שיכולה לכסות אותי. את צריכה להבין את זה."

 ובחלקו האחרון של עמ' 4:

" ..כי זה סוג של תפקיד שונה. זה כמו שבן אדם נגיד שאת יש לך פרויקט שאת צריכה להוביל משלחת לטיפוס הרים כשאומרים לך שיוצאת בנובמבר דצמבר את לא תעמידי את עצמך, כן להיות המלווה של משלחת כזאתי שאת יודעת שאת בנובמבר דצמבר יולדת. אל תיתממי. זו העובדה ולכן אנחנו אומרים שבמובן הזה הקטע של גם להתחיל שליחות עם כל המורכבות של מדינה חדשה שאת לא מכירה, כן עם המורכבויות הגדולות של שליחות שכנראה את לא מודעת כמה המוררכבות האלה גדולות וכמה זה מצריך- זה לא הולך ביחד .."

יצוין כי עדותו של מר כץ לעניין הקשיים הכרוכים בקליטת שליח חדש היתה מהימנה ומסתברת ביותר לטעמנו. הנתבעות הבהירו כי הגעתו של שליח לארץ היעד כרוכה בתהליכי הסתגלות אישיים ומקצועיים ולמעשה אינו מתחיל בתפקוד אמיתי  אלא לאחר מספר חודשים: השליח נדרש לאתר מקום מגורים (לשם כך מתקצבות הנתבעות שהות של חודש בבית מלון – עד לשכירת דירה – ר' ע' 77 ש' 31). מאליו מובן כי גם כאשר נשכרת דירה, יש צורך בהתאקלמות באותו איזור חדש והכרת מקורות אספקת הצרכים השוטפים הנדרשים למשפחת השליח; השליח נדרש לאתר מסגרות חינוכיות לילדיו ולאפשר התאקלמות בהן בראשית שנה"ל וכן נדרשת משפחת השליח לאתר מקור פרנסה לבן הזוג  (ר' התמלול ע' 5 ש' 31-23, ובתצהיר מר  כץ ס' 10); עוד נאמר כי גם מבחינה מקצועית נדרשת היכרות עם "השטח" והבנת מערך הכוחות הפועלים, אף תהליך זה הוא בן שלושה -ארבעה חודשים ראשונים  (מר כץ בח"נ בע' 89 ש' 30 ואילך. מר  כהן, מדבר על חצי שנה- ע'77 ש' 26 ואילך).

78. התובעת העידה כי לטעמה היא יכולה היתה להתמודד עם הקשיים וטענה כי לא הנתבעות הן שיכולות היו לקבוע האם היא מסוגלת לכך שכן המדובר בענין סובייקטיבי (ע' 6 ש' 9 בתמלול):

"ע - אני מבינה. אבל אתה יודע, לא הכל...אם היינו יכולים לבחור איך לעצב את הדברים אז אולי היינו  עושים את זה אחרת, אבל זה מצב נתון ואיתו אני צריכה להתמודד, ואני מאמינה שאני יכולה להתמודד עם זה. אני דיברתי עם הרבה חברים שלי שנמצאים בחו"ל ועשו את המעבר הזה, אני גם דיברתי עם שליחים ואני גם נפגשת השבוע עם שליח לשעבר ותשמע - לי נראה שזה אפשרי. יכול להיות שאתה חושב שלא, לי זה נראה שזה."

ובחקירה נגדית ע' 55 ש' 28 ואילך:

ש: את עוד לא היית בשליחות,

ת: יכולה להחליט לעצמי,

ש: את לא יודעת מה הקשיים של שליחות,

.....

ת:שלי הייתה בעיה.

ש:את, את באמת חושבת שאת יודעת יותר טוב מ, אה.. מנהל יחידת השליחות על הקשיים ו, בהתחלה של אה.. שליחות? בקושי.. להתחיל, למצוא דירה,

ת:אני,

ש:דברים שהם אובייקטיבים לא, בלי קשר לנשים או גברים.

ת:אבל זה לא אובייקטיבי – זה מאד סובייקטיבי, בן אדם אחד נוסע לחו"ל ולוקח לו חצי שנה להתאקלם, בן אדם אחר נוסע לחו"ל ולוקח לו שבועיים להתאקלם, זה, זה מאד סובייקטיבי איך את יכולה לקרוא  זה אובייקטיבי? אני מהיכרותי,

ש:ואת חושבת שאת יודעת יותר טוב,

ת:לעצמי,

ש:מהם?

ת:אני בטוחה שאני יודעת על עצמי הכי טוב, בטח יותר מאנשים,

ש:אוקי,

ת:שההיכרות שלהם איתי מאד מאד שטחית.

(כן ר' תצהירה בס' 49  ו-56  ואמירותיה בשתי השיחות- 13.5.10 ו-16.5.10)

79. כאמור, מסביר מר כץ בתשובה לטענה זו כי הוא בעל נסיון ומבין את הקשיים הכרוכים בחודשי העבודה הראשונים, באופן שאין התובעת שטרם היתה בעלת נסיון, יכולה להבינו. (ע' 1 לתמלול ש' 30 ואילך) וכי יש הבדל בין לידה  במהלך השליחות לבין  לידה בראשיתה:

ע -ושוב, אם היא הייתי נכנסת להריון במהלך השליחות ויוצאת לחופשת לידה, אז היית באותה

בעיה. זה אותו הדבר. נעמי [השליחה שאותה הייתי אמורה להחליף – ע.א.ד] יצאה לחופשת לידה,נכון?.

כ - אני אסביר לך גם למה, אני אומר לך יש לנו מקרים כאלה. אני אומר לך שבן אדם נמצא בתוך שליחות כבר ושנה שניה או שלישית יוצאת לחופשת לידה. אתה, איך אומרים, בונה, מכין את הקטע שלו ליציאה לקראת היציאה אתה יכול להכין את הקטע שלו לקראת החל"ד שנה מראש או 9 חודשים ולבנות כל מיני דברים, הוא מכיר את המערכת, או יכול ... אבל אצלך את בונה שם דברים חדשים. זה לא שיש שם מישהו שאת יכולה לבוא ולהגיד לו תתקתק את הדברים, את הולכת לבנות שם מערך חדש לגמרי. אז זה שיקול פשוט שונה...

מצאנו ממש בטענות הנתבעות. סבורים אנו כי הקשיים שציינו הם קשיים אובייקטיביים ואף יכולת הראיה שלהם את המצב- נוכח נסיונם בתחום, טובה היתה משל התובעת. עבודה חדשה דורשת מספר חודשי הסתגלות, ובנסיבות דכאן כאשר על השליח להסתגל לא רק לעבודה חדשה אלא גם לתנאי מגורים וחיים שונים לחלוטין, והדבר גם כרוך בהערכות משפחתית, הרי שמידת הפניות הפיזית והנפשית לבניית התשתית המקצועית הראשונית נמוכה אף יותר. ודוק- משמעות הדברים אינה כי לו היתה התובעת יוצאת לשליחות ולאחר מכן  יוצאת לחל"ד הרי שבתקופת החל"ד עצמה היתה גורמת "נזק"  לעבודה, שכן "נזק" זה הוא תוצאה ישירה של כל חל"ד ולכך נדרש כל מעסיק להתאים עצמו. המשמעות של תחילת שליחות ולאחר תקופה קצרה- לידה – היא שהחודשים שלפני הלידה הם חודשים שלא תהא בהם תועלת (בשל ההמשך הצפוי שיאיין אותם)- משכך מהות העבודה בחודשים הראשונים מחייבים עובדת שתוכל להמשיך בפועל מיד לאחר מכן.

80. חיזוק למסקנתנו זו מצאנו גם בראיה "חיצונית" אשר הובאה לפנינו למטרות אחרות: המדובר במכתבה של התנועה לנתבעות לגבי התכנית לדחות את מועד השיגור של  התובעת לחודש 3-4/2017. במייל שכתב מר רוברט גלוב מהתנועה, מיום 21.5.10 מוצג ת/5 הוא דורש כי ככל שכך יהיה , הרי  יובטח ששליחותה של התובעת תוארך לכדי שנתיים וחצי שכן כדבריו ,אין כל תועלת ממשית בהגעתה באותו זמן היות וזמן קצר לאחר מכן (ביוני) ישנו סיום לימודים ולכן  למעשה אין עם מי לעבוד, והעבודה האמיתית תתחיל רק בספטמבר :

"…And the arrangement for einat only works for us if she and the Aliyah department understand that we would expect her contract to be for 2 1/2 years, through August 2013, since her arrival in towards the end of the academic year here in the U.S means that she is really not able to work fully until the Fall, so we would need 2 full years, plus whatever months in the Spring 2011 before the start of the 2 year period, to make the arrangement workable for us."

אם כן ברי כי  ה"שטח" אכן מלמד כי החודשים הראשונים  (שאז הכוונה היתה למרץ/אפריל- יוני)הם חסרי משמעות ויש בהם תועלת רק ככל שניתן מיידית לקצור פירותיהם לאחר מכן.

אם כן, שוכנענו כי בחודשים הראשונים של השליחות אין תועלת בעבודת השליח אלא ליצירת קשר עם הקהילה, והיא הופכת לבעלת משמעות רק לאחר מכן ובכפוף לכך, ככל שלא כך קורה, הרי ההשקעה הראשונית יורדת לטמיון .

לענין זה רלבנטי גם נתון משמעותי נוסף, שצוטט מפי מר כץ לעיל, והוא כי אין יכולת בידי הנתבעות לשגר שליח חלופי לתקופת חופשת הלידה – והמשמעות היא אם כן, חלל ריק ממושך של העדר שליח. התובעת לא חולקת למעשה על נתון זה. משמע מן האמור כי בשונה מיציאתה של כל עובדת לחל"ד זמן קצר לאחר תחילת עבודתה , שבהכרח כרוך הדבר באי נוחות וטרחה כפולה למעסיק (וכנגד הנטיה להמנע מכך חוקקו הוראות חוק  שויון הזדמנויות, בין היתר), הרי שכאן אין עסקינן רק באי  נוחות, אלא בחוסר יכולת למלא את התפקיד לחלוטין במשך חודשים ארוכים- גם לא באמצעות ממלאי מקום.

עוד רלבנטית בעינינו העובדה כי בפועל ילדו שליחות תוך כדי שליחותן כפי שאישרו שני הצדדים. כאמור, הנתבעות הבהירו כי ישנו הבדל מהותי בין לידה במהלך השליחות כאשר השליחה הצליחה לבסס מעמדה המקצועי ופתחה מערך תכניות כולל גם מתוך התחשבות בהעדרותה במשך חופשת הלידה, לבין המצב שבו  מצויה היתה התובעת לו היתה משוגרת בעת המקורית שתוכננה. אבחנה זו מקובלת עלינו ויש בה גם כדי להעיד כי הקושי שהציפו הנתבעות לא נבע מעצם ההריון והלידה הצפויים, אלא מעיתויים, שהיה רלבנטי לנוכח תקופת תחילת העבודה המיועדת.

81. אלא , אליה וקוץ בה: גם אם סבורים אנו כי בלוחות הזמנים הספציפיים שהכתיב מועד הלידה המשוער של התובעת מחד , ומועד תחילת השליחות מאידך, היה מקום לומר כי היה מקום להתיחסות לעיתוי הלידה הצפויה של התובעת, נוכח אופייה של העבודה ותנאיה המיוחדים, הרי שמצאנו למרות זאת מבין השיטין כי נציגי הנתבעות הניחו הנחות מפלות החורגות הרבה מעבר לנסיבות הספציפיות דכאן, כפי שיפורט :

כך אמר  העד מר כהן בתשובה לשאלה כמה זמן לדעתו יש לדחות שליחותה של אשה שילדה (ע' 77 ש' 26 ואילך):

ש. היא הייתה אמורה לצאת ביום 15.8 וילדה ביום 18.11. חלפו שלושה חודשים. אתה כתבת בתצהיר שלך שזה חודשיים וזאת בעיה. לשיטתך זאת בעיה שהיא תלד אחרי חודשיים.

ת. זאת לא בעיה, זאת רק ברכה. מבחינת להתחיל עבודה חדשה שדורשת ממנה, ...

ש. כתבת שאחרי חודשיים זה מורכב כמו שהסברת לנו. אחרי שלושה חודשים עדיין זה בעיניך מורכב.

ת. עד חצי שנה זה מורכב, זאת דעתי. לפחות חצי שנה. בעיקר גם כשאתה מתחיל לקשור קשרים עם גורמים שונים וכעבור חודשיים שהגעת בעיקר בארה"ב שלא קיימים החוקים שקיימים כאן, של חופשה של 14 שבועות הסביר שאני הגעתי לשליחות אבל 14 שבועות אני מנוע מלעבוד. בסופו של דבר זה יפגע בשליח וכפי ששאלת בהתחלה אנחנו רוצים שהשליחים יצליחו.

ש. חצי שנה ללדת אחרי תחילת השליחות זה בסדר. כלומר אם אישה בהיריון מגיע בהיריון לשליחות היא צריכה להיכנס להיריון מקסימום 3 חודשים פני היציאה לשליחות.

ת. נושא של חצי שנה שציינתי זאת דעה אישית, יכול להיות 7 ויכול להיות גם 9 חודשים. זה תלוי סוג התפקיד.

ש. אתה שימשת כמנהל.

ת. היחידה לשליחות ציונית

ש. כמנהל כזה דעתך היא גם חצי שנה, 9 חודשים. מתי לדעתך זה כבר לא יהיה מורכב.

ת. אם אתה שואל אותי, בוודאי אחרי השנה הראשונה שהאדם נמצא במקום וכבר יצר קשרים ויש לו בית, ילדים, הילדים מסודרים.

82. מר כהן אמנם טוען כי המדובר בדעתו האישית ואולם אין חולק אצל הנתבעות כי דעתו האישית היא הדעה הקובעת מבחינתן. לעומתו מר כץ  מעיד (ע' 89 ש' 23):

ש. מתי לדעתך זה לא בעיה

ת. אחרי 6 חודשים אחרי כניסת לתפקיד זה פחות בעייתי. בתפקיד מסוים כמו בשליחות זו ה 3 חודשים הראשונים, 4 חודשים, מאוד קשים מהרבה בחינות. מהבחינה המקצועית זה זמן שהתפקיד דרש הרבה טיסות בארה"ב, הנושא של אקלום המשפחה הוא לא פשוט וצריך להשקיע מאמצים רבים גם מבחינת קליטת הילדים. ואחרי חצי שנה שבנית את התשתית אז זה יותר קל

מעמדתו של מר כהן משתמעת תפיסה לפיה  גם מעבר לחודשי ההסתגלות הראשוניים, וגם אם מצליחה השליחה במהלכם לבסס את תפקידה- יש מקום כי לא תלד עד חלוף שנה לשליחותה. עסקינן בהסכם לשנתיים ואם כן המדובר במחצית תקופה זו שבה אליבא דמר כהן אין מקום ללידות. הטענה כי מדובר בתקופת הסתגלות  וביסוס מעמד אינה יכולה כמובן להשמע  כשעסקינן במחצית מתקופת ההסכם. הסבר אחר לא ניתן מפי מר כהן. עמדתו של מר כהן אינה יכולה להכנס בגדר החריג שבסעיף 2(ג) שכן לא ניתן כל טעם ענייני המתחייב מאופי העבודה לאפליה שיש בגישה זו כלפי נשים יולדות. עולה החשש איפוא כי   הרתיעה שהיתה לגורם הממונה מטעם הנתבעות- מר כהן -מלשגר את התובעת במועד השיגור המיועד,  לא נבעה רק משיקולים עניינים של צרכי העבודה בתחילת השליחות ,אלא גם משיקולים מפלים פסולים.

83. לענין זה יאמר כי איננו נכונים לקבל את דברי מר כהן בעדותו כביכול הדברים משקפים את דעתו האישית. תפקידו של מר כהן היה הממונה על השליחויות וכפי שהובהר ע"י מר כץ, על פיו ישק דבר בכל הנוגע לכך. לפיכך, יש לראות בעמדה זו עמדה שייצגה את עמדת הנתבעות נכון למועדים הרלבנטיים.
84. כבר נפסק כי כאשר הוכח ששיקולים כשרים ופסולים שמשו בערבוביה בבסיס החלטה שנתקבלה, יש מקום לפסוק פיצוי שכן ההחלטה "מוכתמת" . (ר' ע"ע 363/07 שרונה ארביב נ' פואימקס בע"מ, 26.5.10 , ס' 19: "די בכך שההחלטה בדבר הפיטורים נשענת בחלקה בלבד על שיקול פסול,  כדי ל"הכתימה", כך שהפיטורים המבוצעים בנסיבות שכאלה הם פיטורים שלא כדין").כן  השוו' בנסיבות אחרות ר' ע"ע (ארצי) 36316-06-12 עיריית רמת השרון- איילת שושני ג'ינו, 24.2.15

אנו סבורים איפוא כי בנסיבות הענין , ישנה הכתמה של ההחלטה לדחות את שיגור התובעת בשיקולים שאינם ממין הענין ועל כן מצאנו לפצות את התובעת בסך של 25,000 ₪. סכום זה  נקבע בהתחשב בכך שכאמור, טעמי הנתבעות לדחיית שליחותה של התובעת בנסיבותיה הספציפיות, כשלעצמם נמצאו לגיטימים וענייניים לטעמנו.

85. התובעת הפרידה כאמור בין אקט דחיית מועד השליחות לבין אקט ביטולה. איננו רואים כל קשר ולמעשה גם כלל לא נטען לקיומו של קשר ישיר בין ההריון או חופשת הלידה לבין ביטול השליחות. אמנם נכון כי לולי דחיית המועד, יתכן ולא היה מתרחש מה שארע לאחר מכן, עם זאת עסקינן בפיצוי בגין פגיעה בשוויון ההזדמניות על רקע מפלה. זאת לא היתה בהחלטת הביטול. נוכח האמור לא מצאנו מקום לפסוק פיצוי כלשהו מכח חוק שויון הזדמנויות בעבודה בגין ביטול השליחות.
86. בשולי הדברים הנוגעים לפרק זה נזכיר כי התובעת טענה שבסופו של דבר הטעם האמיתי למכתב הדחיה היה העלויות הנוספות שנדרשו לשם הבטחת הוצאותיה הרפואיות שכן הסכם הביטוח החריג כיסוי ביטוחי ל הריון ולידה בשנת השליחות הראשונה. איננו מקבלים טענה זו גם אם נכון כי חלו שינוים בהסכמי הבטוח והרלבנטי הוא זה שהיה בתוקף בעת התרחשות הארועים. יוער לענין זה כי במסגרת סט המסמכים שצרפה הנתבעת לתצהיריה ואשר כלל גם את התקנון, בעמ' 6 ס' 2  קיימת אמנם אופציה כי הנתבעות ישאו בעלות הרפואית ככל שנופלת בגדר  המתחיב  מההחרגות שבפוליסה – ואולם, ישנה גם אופציה ליידע את השליח על דבר ההחרגה וכי אז יוכל לוותר על השליחות או להסכים כי עלויות כספיות יוטלו לפתחו. אם כן, לא שוכנענו כי היה טעם של ממש בסוגית הפוליסה הרפואית כנימוק לנסיון לדחות השליחות (ויתכן שנוח היה לנתבעות, לו אכן ניסו להתחמק מהשליחות כליל – להביא לכך שהתובעת תשא בעלויות אלה)

פגיעה בפרטיות

87. התובעת בכתב התביעה אמנם הפנתה לחוק הגנת הפרטיות התשמ"א -1981 (להלן: חוק הגנת הפרטיות) אך לא טרחה כלל להפנות לסעיף ספציפי המקים לה עילת תביעה ברכיב זה. לראשונה מפרטת התובעת את הוראות החוק אשר לדידה רלוונטיות אך בסיכומיה וטוענת כי הנתבעת עברה על סעיפים 2 (7)(8)(9)(10)(11) וכן על ס' 23ב לחוק הגנת הפרטיות. די בכך כי עד לסיכומיה לא התייחסה לאמור כדי לדחות טענות אלו. עם זאת, ורק למען הסר ספק, נדון בטענות אלו.
88. בסעיף 2- לחוק הגנת הפרטיות מוגדרת פגיעה בפרטיות:

             פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה:

...

(7) הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי עניניו הפרטיים של אדם;

(8) הפרה של חובת סודיות לגבי עניניו הפרטיים של אדם, שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע;

(9) שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה;

(10) פרסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות לפי פסקאות (1) עד (7) או (9);

(11) פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד.

89. טוענת התובעת כי הנתבעות הפיצו את הידיעה בדבר הריונה הטרי לגורמים שונים בתוכן וכן בתנועה וזאת תוך חשיפת פרטיותה .
90. לטענת הנתבעות, התובעת לא ציינה בכל דרך כי המדובר בעניין פרטי ואזכרה אותו גם בטופס הביטוח שמלאה וכן בפניתה לפקיד הנתבעות (שי) ולא בקשה לשמור על חשאיותו. מכל מקום הגורמים להם דווח דבר ההריון היו כאלה שטיפלו בשליחותה (מר כץ טוען כי עדכן את שותפיו לשליחות והממונים עליו בלבד וכי נציגים אחרים של הנתבעות ידעו על כך מהתובעת עצמה.(ס' 26 לתצהירו) .
91. דעתנו כדעת הנתבעות.

מתוך השיחות המוקלטות עולה כי מר כץ מספר לתובעת כי דווח לגורמים הרלבנטיים על דבר הריונה. התובעת אינה מוחה על כך. בתחילת השיחה מיום 13.5.10 אומר מר כץ שהתייעץ ודיבר עם מי שצריך והיא אינה אומרת דבר – ע' 1 ש' 9 ואילך. בשיחה הבאה מציין  שכבר דיבר על כך עם משה כהן- ע' 2 ש' 12-11 התובעת לא אומרת דבר. מר כץ אף מספר כי יעביר הנושא למחלקה המשפטית שתבחן את העניין אם ידרש- ע' 6 ש' 32-31,  וכי שלח אימייל לאלי כהן לעניין השתתפותה של התובעת בפגישה אצלו ע' 7 ש' 4. – התובעת לא משיגה על כל אלה  .

נתנו אמון גם בעדותו של מר כץ לענין הגורמים שערב הוא וברי כי התובעת היא שהחליטה ליידע את מר שי מלול. התובעת לא טענה באופן ספציפי מי הם הגורמים שהנתבעת יידעה שלא לצורך כביכול  ובודאי לא הוכיחה כי  מי ששתף מר כץ  לא היה רלוונטי אלא טענה זאת בעלמא (ס' 60,63,64 לתצהירה).  

92. עוד יאמר כי לטעמנו ספק אם חלות על ענין זה איזו מהחלופות שציינה התובעת כרלבנטיות לענינה והובאו מעלה.  ספק אם עסקינן במידע סודי, וגם אם כן, נדמה שהשמוש שנעשה במידע – נעשה בדיוק למטרות להן  נמסר. המידע נמסר לנתבעות על מנת שיהיו מודעות למצבה של התובעת עם יציאתה לשליחות ואכן הנתבעת ידעה גורמים רלבנטיים. התובעת לא הצביעה על הפנייה לגורמים ספציפיים לא רלבנטיים ולענין זה יוער כי יידוע הגורם הרלבנטי בתנועה התחייב שכן התנועה היתה מעורבת כאמור מעלה ביעוד השליחות.
93. מכל מקום, כטענת הנתבעות חלה עליהן ההגנה הקבועה בסעיף 18 לחוק הגנת הפרטיות:

במשפט פלילי או אזרחי בשל פגיעה בפרטיות תהא זו הגנה טובה אם נתקיימה אחת מאלה:

....(2) הנתבע או הנאשם עשה את הפגיעה בתום לב באחת הנסיבות האלה:

....

(ב) הפגיעה נעשתה בנסיבות שבהן היתה מוטלת על הפוגע חובה חוקית, מוסרית, חברתית או מקצועית לעשותה;

.....

(ד) הפגיעה נעשתה תוך ביצוע עיסוקו של הפוגע כדין ובמהלך עבודתו הרגיל, ובלבד שלא נעשתה דרך פרסום ברבים;

אשר לאיסור לו טוענת התובעת המצוי בס' 23 ב (א) לחוק- אין מדובר במידע המצוי במאגר מידע של הנתבעות. עסקינן ביחסים שבין המעסיק הציבורי לבין עובד  מעותד שלו ונמסר בקשר לכך.

נוכח כל האמור , נדחית התביעה ברכיב זה.

סוף דבר

הנתבעות תשלמנה  לתובעת  סך של 45,000 ₪ , פיצוי בגין חוסר תום לב בקיום ההסכם.

כן תשלמנה סך של 25,000 ₪ כפיצוי מכח חוק שויון הזדמנויות בעבודה.

נוכח הפער העצום שבין סכום התביעה לבין התוצאה שאליה הגענו, לא יפסקו הוצאות לטובת התובעת. יאמר עוד כי התובעת גם חרגה באופן בוטה מהיקף הסכומים שנקצב לצדדים בהחלטת בית הדין ובכך למעשה הפרה את ההחלטה וגם את  האיזון שבינה לבין הנתבעות. בנסיבות הענין היה ראוי לחייבה בהוצאות נוכח התנהלות זו, ואולם נסתפק, כאמור, בהעדר פסיקת הוצאות לטובת מי מן הצדדים.

ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ז, (20 יולי 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.