המדינה טענה שהצעיר צריך לבחור בין השניים אבל ועדת הערר קבעה שאין בכך צורך מאחר שהנכות הנפשית שנקבעה בביטוח הלאומי שונה מזו שקבע קצין התגמולים.
ועדת הערר שלפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) אישרה לאחרונה לצעיר (37) שהוכר כנכה נפשית בביטוח הלאומי ובמשרד הביטחון לקבל את מלוא הזכויות המגיעות לו משני הגופים גם יחד. בכך נדחתה עמדת אגף השיקום שלפיה עליו לבחור גוף אחד ולפעול מולו. נקבע, כי מדובר בשתי נכויות נפרדות שאין ביניהן זהות מוחלטת - שכן הנכות שנקבעה על ידי קצין התגמולים עסקה בהחמרה במצבו הנפשי לאחר ניסיון התאבדות שביצע תוך כדי השירות, ואילו זו שנקבעה בביטוח הלאומי כוללת הפרעה נפשית מלפני השירות. "מדוע זה נשלול מנכה זכותו לקבל גמלה בגין נכות שאינה קשורה באירוע הצבאי?", תהו חברי הוועדה.
המערער התגייס לצבא ב-2001 עם פרופיל 64 עקב בעיות נפשיות. פחות מחודש לאחר מכן ניסה לשים קץ לחייו בירייה לעבר בטנו. כתוצאה מהאירוע הוא הוכר כנכה צה"ל עקב נכויות פיזיות ונכות נפשית.
בשנה שעברה שלח לו אגף השיקום מכתב שלפיו סך הנכויות שלו עומד על 29% לפי חוק הנכים. עם זאת הודיעו לו כי מאחר שהגיש גם תביעה לנכות כללית במוסד לביטוח לאומי – הוא לא יקבל תגמולים שכן מדובר בנכויות שנבעו מאותו אירוע.
בעקבות זאת פנה המערער לוועדת הערר וביקש ממנה לקבוע כי כל אחד מהגופים עסק בנכויות שונות ולכן מגיעות לו ההטבות והגמלאות משניהם גם יחד.
המערער טען כי אחוזי הנכות שקבע הביטוח הלאומי הם גם בגין מצבו הנפשי והפיזי לאחר השירות וגם בגין המצב הנפשי שלו עוד לפני השירות. לעומת זאת, הנכות שקבע קצין התגמולים עוסקת רק באירוע שהתרחש בצבא.
המדינה טענה מנגד כי בשני הגופים הנכויות הוכרו בגין אותו אירוע שבו המערער ירה בעצמו ותוך מודעות לכך שסבל מבעיות נפשיות עוד טרם הגיוס, ולכן לפי החוק המערער צריך לבחור היכן למצות את זכויותיו.
אפשר לפצל
ועדת הערר שבראשות השופט שי מזרחי קיבלה את הערעור. בפסק הדין נקבע כי הנכות הנפשית של המערער בביטוח הלאומי נקבעה גם בגין העבר שטרם הגיוס וגם עקב המצב הנפשי אליו נקלע בעקבות השירות הצבאי. לעומת זאת, באגף השיקום נקבעה לו רק חצי מהנכות הנפשית הכוללת, ורק בגין ניסיון ההתאבדות שאירע בתקופת השירות.
במילים אחרות, חברי הוועדה קבעו כי לא מדובר בגמלאות זהות בדיוק על אותו מאורע אלא בגמלאות שונות שאפשר לפצל.
"דרישה מן המערער לבחור באחד המסלולים בלבד ושלילת זכויות למצות זכויותיו על פי שני המסלולים אינה הגיונית וסופה בגרימת נזק למי שזכאי לממש זכותו על פי שני החוקים", נכתב בפסק הדין. "מדוע זה נשלול מנכה זכותו לקבל גמלה בגין נכות שאינה קשורה באירוע הצבאי?".
מעבר לדרוש התייחסו חברי הוועדה לכך שאגף השיקום שלח למערער מכתב שבו נכתב במפורש כי כל עוד שיעור הנכות שקבע קצין התגמולים נמוך מ-40% הוא יקבל את שתי הגמלאות. אגף השיקום אמנם טען כי המדיניות הזו שונתה, אבל חברי הוועדה מצאו את התנהלותו בעייתית משום שלא יידע את המערער ואת ציבור הנכים בכלל על השינוי המהותי הזה.
מכל מקום, הערעור התקבל משום שהנכויות אינן בגין אותו אירוע כאמור, וקצין התגמולים חויב בהוצאות של 10,000 שקל.
להחלטה בתיק ע"ו 62696-12-18
- ב"כ המערער: אלונה אלישיב בן יעקוב, עו"ד נכי צה"ל
- ב"כ המדינה: עו"ד יוסי צדוק
עו"ד שרון מאירי
עוסק/ת ב-
צבא ומשרד הבטחון
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין