האישה שאושפזה במחלקת נשים לאחר ניתוח גרידה הלכה לבדה לשירותים ונפלה. השופט קבע שבית החולים התרשל בהשגחה עליה
בית משפט השלום בחיפה קיבל לאחרונה תביעת רשלנות רפואית שהגישה אישה בשנות הארבעים לחייה נגד שירותי בריאות כללית כבעליו של בית חולים "העמק" בעפולה. לטענת התובעת היא נפלה בדרכה מהשירותים למיטתה בחדר האשפוז בו שהתה לאחר הליך גרידה שעברה בשל היריון לא תקין. בעקבות הנפילה היא נחבלה בפניה ונגרמו לה שברים. השופט אחסאן כנעאן קבע שהנתבעת התרשלה בכך שלא חידדה מספיק בפני התובעת כי אסור לה לקום ממיטתה ללא ליווי של אחות. הוא קיבל את התביעה ופסק לאישה פיצוי.
הסיפור התרחש לפני כתשע שנים. התובעת חוותה דימום שהעיד על היריון בלתי תקין. בעקבות זאת היא עברה טיפול גרידה בבית חולים "העמק" תחת הרדמה כללית. לאחר שההליך להפלת העובר הסתיים, היא אושפזה במחלקת נשים להמשך מעקב והתאוששות.
סביב השעה 2 בלילה התעורר אצל התובעת צורך ללכת לשירותים. לטענתה היא הייתה עדיין מטושטשת מהגרידה ולכן צלצלה בפעמון על מנת שאחות תלווה אותה. בהעדר מענה מהצוות הרפואי, היא החליטה לבסוף לקום מהמיטה בכוחות עצמה. בחזרתה מהשירותים היא נפלה בעוצמה. בדיקת סי.טי שבוצעה בעקבות הנפילה הראתה שהיא סובלת משברים בעצמות הפנים, בלסת העליונה ובלחי.
בינואר 2017 הוגשה התביעה לבית המשפט, במסגרתה עתרה התובעת לפיצוי מהנתבעת על נזקיה. לטענתה היא עברה הדרכה קצרה ביותר בנוגע לדרך בה נכון לקום מהמיטה, ואף הוצבה רחוק מעיני האחיות. עוד טענה התובעת כי דפנות המיטה בה היא נחה הושארו מונמכות, בניגוד להנחיות.
לשיטת התובעת מדובר בהתרשלות ועל הנתבעת לפצותה על נזקיה, הכוללים בין היתר קושי בפתיחת הפה וכאבים באיזור הלסת.
מנגד טענה הנתבעת שהטיפול הרפואי שניתן לתובעת היה מקיף, מסור ומקצועי. לטענתה, התובעת קיבלה הדרכה מלאה על אודות הסיכונים האפשריים למעידות ולמרות זאת החליטה על דעת עצמה לקום לבד מהמיטה. בנסיבות אלה עתרה הנתבעת לדחות את התביעה על הסף או לחלופין, לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור מלא.
התובעת הוטעתה
תחילה הבהיר השופט כנעאן שאין מחלוקת בדבר חובתו של בית חולים להשגיח על מטופל שעבר פרוצדורה רפואית. לדבריו, על בית החולים למנוע באמצעים סבירים את הסכנה של נפילה כתוצאה מהמצב הבריאותי לאחר אותה פרוצדורה.
בתוך כך השופט העדיף את גרסת התובעת להנחיות שניתנו לה מהצוות הרפואי ב"העמק" על פני זו של הנתבעת. לגרסת התובעת, נאסר עליה לקום לבד רק בירידתה הראשונה מהמיטה. הוא כתב שעדות התובעת בנקודה זו הייתה עקבית והוא מאמין לה.
מנגד, נימק השופט, עדויות האחיות מטעם ההגנה השתנו במהלך ההליך. בעוד שבכתב ההגנה נטען שהאיסור לרדת מהמיטה הוא גורף ואיננו מוגבל לפעם הראשונה, בהמשך הציגו האחיות גרסה חדשה לפיה התובעת נדרשת לליווי רק אם היא לא חשה בטוב.
ואולם, השופט קבע כי מצבה הרפואי של התובעת באותו זמן חייב השגחה צמודה של צוות האחיות, מה שאומר כי התובעת למעשה הוטעתה. "ההדרכה שניתנה לתובעת הייתה שגויה, לא תאמה את מצבה הרפואי, והדבר גרם לה להבין, בניגוד למצבה הרפואי, שהיא צריכה עזרה בירידה מהמיטה רק בפעם הראשונה", נכתב בפסק הדין.
השופט קבע שההתנהלות המתוארת מהווה רשלנות ומחייבת את הנתבעת לפצות את התובעת ב-274,500 שקל. בנוסף נפסקו לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 69,900 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד יצחק פז
- ב"כ הנתבעת: עו"ד אילן ארז
עו"ד אמיר כצנלסון
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין