לאחר שנפרד מאשתו בחר הבעל להישאר בדירה שהשניים שכרו מסבתה, תוך התעלמות מוחלטת מהודעות הפינוי ששלחה לו. לאחרונה נענה בית המשפט להליך הפינוי המהיר שנקטה הסבתא נגד הבעל תוך שסרב לדון בטענתו כי הדירה בכלל שייכת לו.
לפני כחמש שנים השכירה הסבתא דירה בירושלים לנכדתה ובעלה – עורך דין במקצועו. בני הזוג התגוררו בדירה עד שנפרדו לפני כחצי שנה והחלו בהליכי גירושין.
השוכר מסרב להתפנות?
עורך דין מקרקעין
מספר חודשים לאחר פרוץ הסכסוך המשפחתי, שלחה הסבתא הודעת פינוי ודרשה מהבעל שיעזוב את הדירה. מאחר שסירב להתפנות היא הגישה נגדו תביעת פינוי בהליך המקוצר לפינוי שוכרים "סרבנים".
הסבתא סיפרה כי היא מעוניינת לעבור לגור בדירה כדי שבתה – המתגוררת באותו בניין – תוכל לסייע לה בערוב ימיה.
אלא שהנתבע סירב להתפנות וטען כי הדירה בכלל שייכת לו ושהסכם השכירות פיקטיבי. בתוך כך הוא ביקש להעביר את התביעה לדיון בבית המשפט לענייני משפחה.
הוא סיפר כי הוחלט לרשום את הדירה על שם הסבתא כדי למנוע מגרושתו (אשתו הקודמת) לעקל אותה בשל המזונות שהוא חייב לבנו.
הסבתא לא אישרה את הגרסה הזו. היא עמדה על כך שרכשה את הדירה בעצמה ולעצמה, ועובדה שמעולם לא נחתם עמה הסכם נאמנות כלשהו. היא סיפרה כי החליטה להשכיר את הדירה לבני הזוג בדמי שכירות מופחתים בתקווה לעזור להם לשקם את היחסים, שכבר אז היו רעועים.
להגשים את מטרת ההליך המזורז
סגנית נשיא בית משפט השלום בירושלים, יעל ייטב, סילקה בתחילה את בקשת הנתבע להעביר את התביעה, העוסקת בפינוי מושכר, לדיון בבית המשפט למשפחה. כרגע, הסבירה השופטת, לא עומדת בפניה השאלה מיהו בעל הדירה ואם לנתבע יש בה זכויות אלא מי זכאי להשתמש בה.
השופטת החליטה שיש חשיבות לדון בתביעת הפינוי המזורז במהרה כדי להגשים את מטרת ההליך המיוחד, שנועד למנוע משוכרים להשתקע בדירה לא שלהם תוך פגיעה חמורה בזכויות הבעלים.
הראיות שהציגה התובעת, בהם חוזה רכישת הדירה והסכם השכירות, תומכות בטענותיה, כאשר מנגד, הנתבע – עורך דין במקצועו – לא הציג הסכם נאמנות או כל מסמך משפטי שיתמוך בטענה שההסכם פיקטיבי ושהוא בעל הזכויות בדירה.
גם תנאי הסכם השכירות, שמעניק לתובעת, בין היתר, את הכוח לפנות את השוכרים מהדירה לפני תום השכירות, מעידים שההסכם אמיתי. לו היה זה הסכם למראית עין, סביר להניח שהנתבע, עורך דין כאמור, היה דואג לכלול בו תנאים להבטחת זכויותיו.
הסכם השכירות נראה כשר, אם כך, והוא מאפשר לתובעת – לדרוש את הפינוי – בפרט כשממש בימים אלה מסתיימת תקופת השכירות לפיו.
בנוסף ציינה השופטת שכששמים את שיקולי התובעת לחזור לדירה מול אלה של הנתבע – ידה של התובעת על העליונה: בעוד שהתובעת, אישה קשישה מבקשת להתגורר בקרבת בתה, הנתבע לא טען כי אינו יכול לשכור דירה אחרת. וגם אם יתברר שהוא צודק והדירה שייכת לו, לא ייגרם לו נזק שלא ניתן יהיה לרפא באמצעות פיצוי כספי.
השופטת הוסיפה שאין מקום לדחות את ההכרעה בתביעה בהתחשב בכך שהוגשה במסגרת ההליך המזורז לפינוי מושכר.
משכך, סיכמה השופטת בכך שהודיעה על קבלת התביעה והורתה לנתבע לפנות את הדירה עד נובמבר 2015, וזאת כדי שיוכל להתארגן ולמצוא דירה אחרת. הנתבע גם חויב בהוצאות ושכ"ט עו"ד של 10,000 שקל.
- שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד חנה פיש עוסקת בתחומי המשפחה והמקרקעין
** הכותבת לא ייצגה בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין