ההורים העבירו את המשק לבנם – תביעת פינוי שהגיש נגד אחותו התקבלה

האחות גרה במשק מאז 2012. היא ושלוש אחיות נוספות טענו כי יש לבטל את הסכם ההעברה שנחתם בשנות ה-80 של המאה שעברה. במקביל נטען כי התובע מחויב לאפשר לאחות לגור במקום. הטענות נדחו ובית המשפט חייב את האחות בדמי שימוש ראויים

השופטת אילת גולן-תבורי הכריעה לאחרונה בסכסוך בין חמישה אחים בנוגע למשק במושב שהיה שייך להוריהם. אחד הילדים ורעייתו רשומים כבעלי הזכויות במשק, לאחר שבינם לבין ההורים נחתם הסכם המעביר להם את הזכויות. יתר האחיות טענו כי יש לבטל את ההסכם ולחלק את המשק בין כלל היורשים. עוד נטען כי האח אינו רשאי לפנות את אחת האחיות שגרה במקום עם בן זוגה ובתה. השופטת קבעה כי אין עילה לביטול ההסכם וכי על האחות לפנות את המשק בתוך 90 יום. 

הורי הצדדים נפטרו לפני מספר שנים (האם בשנת 2013 והאב בשנת 2015). 

ב-1987 נחתם הסכם בין ההורים לבין בנם ורעייתו, בו הועברו להם הזכויות במשק. הבן, בתמורה, לקח על עצמו לשלם את החובות שרבצו על המשק, לאפשר להורים לגור בבית כל ימי חייהם ולאפשר לשתי הבנות הצעירות לגור עם ההורים, כל עוד לא נישאו ולא עזבו את הבית. 

בתביעת הפינוי טענו הבן ורעייתו שכבר ב-1988 נרשמו כבעלי הזכויות ברשות מקרקעי ישראל ובאגודה השיתופית. הם הוסיפו כי הרשו לאחות ובן זוגה לגור בבית בו גרו ההורים לתקופה קצובה, ועד סיום בניית דירה שרכשו. אלא שהם לא פינו את הנכס ומחזיקים בו כפולשים, ללא תשלום שכר דירה או חשבונות. 

יתר האחיות טענו כי המשק הוא חלק מעיזבון ההורים ןעתרו לביטול ההסכם בעילות שונות. לשיטתן, ההורים הביעו רצון שרכושם לאחר מותם יחולק בין כל ילדיהם בשווה. לגרסתן, ב-1987 היה לחץ כבד על ההורים לשלם חובות שרבצו על המשק והם נאלצו לקחת הלוואה מהבנק. לאחר שהאגודה השיתופית חתמה ערבות להלוואה לא היה מנוס מהעברת הזכויות לאחד הילדים ומדובר היה במאמץ משפחתי להציל את המשק. הן הוסיפו כי מי שבפועל פרע את החוב לאגודה היה האב שהמשיך לעבוד. 

האחות שגרה במשק הוסיפה כי ההורים קבעו תנאי בהסכם מול התובעים שלפיו היא (כאחת הבנות הצעירות) תוכל להמשיך לגור במקום. לשיטתה, היא מעולם לא עזבה את המשק ולא נישאה, אלא חיה עם בן זוגה ובתם. 

לבטל את הרשות

השופטת אילת גולן-תבורי מבית המשפט למשפחה בפתח תקווה קיבלה את גרסת האח ורעייתו כי הזכויות הועברו אליהם מכוח ההסכם כדין, וכי הם שילמו את חובות המשק.

באשר לטענת האחיות לביטול ההסכם כתבה השופטת כי מעבר לקושי הראייתי הברור בטענות שהועלו מצד מי שאינו צד להסכם עשרות שנים אחרי חתימתו, הטענות נסתרו לגופן. 

השופטת הבהירה כי מאחר שהאח ורעייתו הם בעלי הזכויות, הם רשאים לבטל את הרשות שניתנה לאחות לגור בבית ההורים.  

בסיכומו של דבר תביעת האחיות לביטול ההסכם נדחתה, ותביעת הפינוי של האח ורעייתו התקבלה. נקבע כי על האחות לפנות את הבית בתום 90 יום ולשלם דמי שימוש ראויים והוצאות הבית ממועד הגשת התביעה, בהתאם לסכום שיקבע מומחה שמינתה השופטת. 

האחיות חויבו בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 שקל. האחות שתפונה ובן זוגה חויבו בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 שקל. 

לפסק הדין המלא בתיק 12052-01-17

• ב"כ האח ורעייתו: עו"ד יהודה שאוליאן
  
• ב"כ האחיות:  עו"ד יורם גרוס ו/או אלי בראלי

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין