דיירי בניין בתל אביב החולק חניון עם מבנה מסחרי תבעו ב-2006 את בעליו לאחר שלקוחות יצאו מהחניון דרך מעלית ולובי הבניין. באחרונה נקבע שרק עובדי העסק יוכלו להיכנס לחניון.
ברחוב אדם הכהן שבצפון הישן של תל אביב יש בניין בן 16 קומות ולידו מבנה לשימור הידוע בשם "בית חנה" ומשמש למטרות מסחריות. במבנה פועל מאז 2003 עסק של חברת "חיבוק וחיוך" המפעילה במקום את "דיאדה בית מלידה להורים וילדים".
אך חיבוקים וחיוכים לא שררו בין שני הבניינים, החולקים מרתף חניות משותף. לפי תכנית המתאר, 15 חניות בקומה העליונה של המרתף שייכות למבנה לשימור והיתר מוצמדות לדירות השונות בבניין.
עד שנת 2005 השימוש בחניות המסחריות נעשה באמצעות דיילים מקצועיים שדיאדה שכרה על מנת שיחנו את המכוניות עבור הלקוחות. אלא שאז השירות הופסק על ידה חד צדדית ונוצר מצב בו לקוחות העסק נכנסו בעצמם לחניון ויצאו ממנו דרך לובי בניין המגורים תוך שימוש במעלית הבניין.
ניסיונות מצד נציגות הבית המשותף להגיע להבנות מול דיאדה העלה חרס והדיירים החליטו לחסום את הכניסה לחניון. דיאדה בתגובה שברה את המנעול. הנציגות השיבה בניתוק זרם החשמל לחניון המסחרי ולבסוף בהגשת תביעה נגד דיאדה ונגד בעלת המבנה לשימור והחניות "אנג'לס השקעות" (שמשכירה לדיאדה את המקום).
בתביעה, שהוגשה לפני למעלה מעשור לבית המשפט המחוזי בתל אביב, העלו הדיירים שלל טענות כנגד זכותה של דיאדה להשתמש בחניות המסחריות ודרשו צו מניעה קבוע האוסר עליה את השימוש במרתף.
הם טענו שהשימוש המופקר שהנתבעות עשו בחניון יצר פרצה במערך האבטחה של הבניין ופגע באופן בלתי נסבל באיכות חייהם.
הם הוסיפו שהצמדת 15 החניות למבנה לשימור מנוגדת לדין המתיר להצמיד שתי חניות בלבד. עוד לדבריהם, הקמת החניון המסחרי במרתף החניות שבבניין המגורים מנוגדת לתכנית המתאר שהורתה על הפרדה מלאה בין המבנים.
הנתבעות מצדן הגישו תביעה שכנגד בה עתרו לאסור על התובעים למנוע מהן ומלקוחותיהן את הכניסה והשימוש בחניון המסחרי שבבעלותן. לטענתן, התובעים עשו דין לעצמם כשסגרו את המעבר לחניון והם מתנכלים ללקוחות. הנתבעות ביקשו לאפשר להן וללקוחות המבנה לעשות שימוש רגלי במעלית וחדר המדרגות תוך כניסה ויציאה דרך לובי הבניין.
אישור מראש
השופט חיים טובי קבע שהצמדת 15 מקומות החנייה למבנה לשימור נעשתה כדין בהתאם להיתר הבנייה ואישור הרשויות ולכן הנתבעות זכאיות לעשות בהם שימוש.
עם זאת, השופט קבע שהשימוש שהנתבעות מבקשות לעשות בבניין המגורים (חניון הדיירים, חדר המדרגות ולובי הכניסה) נוגד את ההסכם בין בעלת הזכויות המקורית במבנה לשימור (דנקנר השקעות) לבין אנג'לס בו התחייבה האחרונה לעשות שימוש בחניון באופן שלא יפגע באופיו היוקרתי של הבניין וברמת הביטחון של דייריו.
שימוש זה לדבריו גם נוגד את תכנית המתאר שמחייבת הפרדה בין שתי החניות – החניון המסחרי וחניון הדיירים.
השופט קבע גם שהנתבעות לא רשאיות לעשות שימוש גם במדרגות המחברות בין החניון המסחרי לבין השביל שנמצא בחזית בית המגורים כיוון שלדבריו אין לאפשר "כניסה חופשית בלתי מבוקרת" של באי המבנה לשימור לשטח החניון המסחרי שכן הדבר עלול לסכן את בטיחות הבניין.
בסיכומו של דבר קבע השופט שהנתבעות רשאיות לעשות שימוש בחניות הציבוריות שבבעלותן רק באמצעות עובדיהן או אנשים מטעמם שיאושרו מראש ובכתב על ידי נציגות הדיירים.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב"כ התובעים: עו"ד ב. ברנר
- ב"כ הנתבעים: עו"ד ד.נאור, עו"ד ע.קאופמן, עו"ד ש.דלומי
עו"ד אבי ששו
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין