הגרושה ניצחה: ניתן לעקל "קצבת תלויים" של רעייתו הנוכחית של בעלה לשעבר

אב לשני ילדים צבר חוב מזונות של כ-153,000 שקל. בניגוד לעמדת לשכת ההוצאה לפועל, בית המשפט קבע כי גרושתו תוכל לקבל "תוספת תלויים" שרעייתו החדשה מקבל עבורו, כתוספת לקצבת נכות שלה.

סגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, השופט נמרוד פלקס, קיבל את ערעורה של אישה נגד הגרוש שלה ורעייתו הנוכחית, וקבע כי קצבת "תוספת תלויים" אותה מקבלת הרעייה עבור בן זוגה, ניתנת לעיקול לשם גביית חוב המזונות למערערת.

בכך הפך השופט פלקס את החלטת רשמת ההוצאה לפועל בירושלים, שקבעה כי מדובר בקצבה שאינה ניתנת לעיקול.

בסכסכוך הנדון היו שלושה מעורבים: המערערת, החייב שהוא גם אבי שני ילדיה, וכן רעייתו הנוכחית, המקבלת קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי.

המערערת והחייב התגרשו בשנת 2004 ולהם שני ילדים. מאז שהתגרשו, כך טענה המערערת ודבריה לא נסתרו, הוא לא שילם לה מזונות וכיום חובו הצטסר לכ-153,000 שקל.

המחלוקת העיקרית נגעה למעמדה של תשלום "תוספת תלויים" שמקבלת רעייתו של החייב – האם מדובר בנכס השייך לחייב או לאשתו, שהיא הזכאית לקצבה בשל נכותה, אך שיעורה נקבע בין היתר בהתחשב בתלויים בה וביכולתם הכלכלית.

"תוספת תלויים", כשמה כן היא, מהווה תוספת שמטרתה לספק מענה לתלויים בנכה שאינו יכול לפרנס את בני משפחתו. במילים אחרות, התוספות מהווה תחליף לפרנסה שהנכה יכול היה לספק לבני משפחתו.

המערערת טענה כי אמנם תוספת התלויים משולמת לאישה, אך עצם תשלומה נובע מהובדה שהחייב תלוי בה, ומשכך, היא למעשה שייכת לו. עוד היא טענה כי החייב – אברך בכולל – קיבל מלגה מהכולל בו הוא לומד, אך משזו עוקלה, בכדי להיפרע את חוב החייב האמור, הודיע החייב לכולל שהוא מוותר על מלגה זו.

מנגד, החייב ורעייתו ("המשיבים בהליך") טענו כי תוספת התלויים מהווה חלק בלתי נפרד מקצבת הנכות אותה מקבלת האישה, ומאחר שאין ספק שהאישה אינה חייבת למערערת דבר, אין לעקל תוספת תלויים זו.

רשמת ההוצאה לפועל אכן תמכה בגישה זו ופסקה על אף שהאישה מקבלת את קצבת הנכות עבור החייב, הרי שתוספת התלויים שייכת לה, ואין לקבוע שמדובר בכספים השייכים לחייב, ומשכך גם לא ניתן לעקל אותם בשל חובותיו.

"הכנסה מהכנסותיו"

אלא שהשופט פלקס הבהיר, לאחר סקירה קצרה של פסקי דין בנושא, כי הנקודה המכרעת היא שמבחינה מהותית, תוספת התלויים "שייכת" לתלוי ולא לנכה שמבחינה טכנית הוא זה שמקבל אותה.

השופט הבהיר כי לתוספת התלויים אמנם אין "קיום עצמאי" שכן היא מותנית בזכות של הנכה לקצבת נכות, אולם מדובר בתוספת שהיא "לטובת התלויים", משולמת בנפרד, והמוסד לביטוח לאומי אף רשאי להעביר אותה אל התלוי עצמו.

"תוספת התלויים אמנם יונקת כוחה מזכאות הנכה לקצבה, אך מיועדת היא לטובת התלוי, הוא בענייננו החייב, ונחשבת כהכנסה מהכנסותיו. מכאן יש להסיק, כי בפנינו זכות מזכויות החייב, המהווה נכס הניתן לעיקול, לשם פירעון חוב המזונות", סיכם השופט.

בהתאם לכך נקבע כי ניתן לעקל את קצבת התלויים אותה מקבלת רעייתו של החייב, לצורך גביית חוב המזונות שלו למערערת.

החייב ורעייתו המשיבים חויבו לשלם למערערת הוצאות משפט בסך 1,500 שקל.

• ב"כ המערערת: עו"ד זאב פרבר
• ב"כ המשיבים: עו"ד מיכל עמאר

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין