פס"ד בערעור בעניין עיקול תוספת תלויים בגין בן זוג

1. ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל בירושלים (כב' הרשמת מרים דרמוני יזדי), בתיק 523324-12-15, בה נדחתה בקשת המערערת לעיקול תוספת תלויים בגין בן זוג, המשולמת למשיבה מס' 2 (להלן – "האישה"), בגין המשיב מס' 1 (להלן – "החייב"). בהחלטתה קבעה כבוד הרשמת, כי על אף שהאישה מקבלת קצבת נכות עבור החייב, הרי שתוספת התלויים שייכת לאישה, ואין בכך בכדי לקבוע שמדובר בכספים השייכים לחייב, ומשכך ניתנים לעיקול בשל חובותיו.

2. המערערת היא גרושת החייב ואם שני ילדיו, ואילו האישה היא רעייתו הנוכחית של החייב, ומקבלת קצבת נכות מהמל"ל. המערערת והחייב התגרשו עוד בשנת 2004. החייב אברך בכולל, ולטענת המערערת, אשר לא נסתרה, מיום גירושיהם לא פרע החייב את מלוא חיוביו בגין מזונות ילדיהם, וכיום מגיע חובו הפסוק לכדי סך 153,000 ₪.

תמצית טענות הצדדים

3. לוז המחלוקת בין הצדדים בשאלת מעמד תוספת התלויים. שמא עסקינן בנכס השייך לחייב, או שמא בפנינו נכס השייך לאישה, היא הזכאית לקצבה מחמת נכותה, כאשר שיעור הקצבה נקבע, בין היתר, בהתחשב בתלויים בה וביכולתם הכלכלית.

4. לשיטת המערערת, אמנם תוספת התלויים משולמת לאישה, אך עצם תשלומה נובע מהיות החייב תלוי בה, ומשכך, שייכת היא לו. זאת ועוד, לטענת המערערת, החייב קיבל מלגה מהכולל בו הוא לומד, אך משזו עוקלה, בכדי להיפרע את חוב החייב האמור, הודיע החייב לכולל, כי הוא מוותר על מלגה זו.

5. המשיבים לעומתה גורסים, כי תוספת התלויים מהווה חלק בלתי נפרד מקצבת הנכות אותה מקבלת האישה, ולפיכך עסקינן בנכס שבבעלותה. היות ואין חולק, כי האישה אינה חייבת למערערת דבר, אין לעקל תוספת תלויים זו.

דיון והכרעה

6. בסעיף 1 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967 מוגדר "נכס" לרבות זכות קיימת או עתידה. פשיטא, כי רשם ההוצאה לפועל רשאי להורות על עיקול נכס של חייב לשם גביית חובו, וככל שעסקינן בחוב מזונות ניתן אף להורות על עיקול קצבה המתקבלת מאת המוסד לביטוח לאומי, למעט קצבת הבטחת הכנסה. ראו: סעיף 23 (ב) לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1980; סעיף 303(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן – "חוק הביטוח הלאומי").

7. סעיף 200(ג) לחוק הביטוח הלאומי קובע את זכאות הנכה לקבלת תוספת תלויים: "(ג) היו לנכה תלויים שהם תושבי ישראל, תשולם לו בעדם, בנוסף לקצבת יחיד מלאה לקצבה חודשית מלאה, תוספת תלויים כדלהלן: (1) בעד בן זוג שהכנסתו אינה עולה על הסכום הנקוב בפרט 1 שבלוח ט' – 12.5% מהסכום הבסיסי". המחוקק ביקש איפוא לספק מענה ראוי לתלויים בנכה, אשר לאור נכותו, אין בידו לפרנס עצמו ואת בני משפחתו. רוצה לומר, תוספת התלויים מהווה תחליף לפרנסה שהנכה יכול היה לספק לבני משפחתו. בית הדין הארצי לעבודה עמד על תכלית זו בקבעו: "תשלום תוספת התלויים נחשב 'לטובתו' של הנכה במובן, שטובת הנכה כוללת את פרנסת בני משפחתו. אולם, אם הנכה עלול שלא להשתמש בתוספת התלויים לטובת התלויים, מצוות החוק הינה להעביר אותה לידי התלויים, היינו: בת זוגו או ילדיו (באמצעות בת זוגו). כאשר נכה מקבל קצבת נכות בתוספת תלויים בגין ילדיו, והוא מתגרש, התוספת משולמת לילדיו, באמצעות אם ילדיו, וזאת כאשר המוסד בדיעה, שהאם תשתמש בתוספת התלויים לטובת התלויים". ראו: דב"ע נה/0-196 המוסד לביטוח לאומי נ' אשואל, פד"ע כ"ט 466 (1996) (להלן –"עניין אשואל").

8. עוד נקבע בעניין אשואל, כי אמנם אין לתוספת התלויים קיום עצמאי, וברי כי מותנית היא בזכות של הנכה לקצבת נכות, ואולם מדובר בתוספת שהיא "לטובת התלויים" לפיכך, במקרים בהם קיים חשש מבוסס שהזכאי לגמלה לא ישתמש בגמלה לטובתו, או לטובת התלויים בו, רשאי המוסד לביטוח לאומי, מכוח הוראות סעיף 304(א) לחוק הביטוח הלאומי, להעביר את תוספת התלויים אל התלוי עצמו. מכאן, קבע בית הדין הארצי לעבודה בעניין אשואל, כי: "תוספת התלויים מיועדת לפרנס את התלוי בזכאי לגמלה".

9. על יסוד זה נפסק, כי ייתכנו מצבים שבהם תשלום קצבת הנכות לנכה עצמו יוקפא, אך הקפאה זו לא תגרור אחריה הקפאת תשלום תוספת התלויים לתלויים. ראו: עב"ל (ארצי) 10501-06-13 המוסד לביטוח לאומי נ' ביטון (2014) (להלן – "עניין ביטון"). עוד נפסק בעניין ביטון, כי קיימת הפרדה מלאה בכל הנוגע לתשלום, בין קצבת הנכות עצמה, ובין תוספת התלויים, וכי ההפרדה האמורה נועדה להגשים את תכלית תשלום התוספת, ולוודא כי אכן מגיעה היא לידי התלויים ולצורך מילוי צרכיהם. ראו: עניין ביטון בעמ' 7. לדברים האמורים חוברות הוראות סעיף 305 לחוק הביטוח הלאומי: "זכאי אדם לתוספת תלויים בעד בן זוגו, רשאי המוסד לשלם את התוספת במישרין לבן הזוג, אם בן הזוג ביקש זאת ולתקופה שביקש".

10. מהאמור עולה איפוא, כי התכלית העומדת בבסיס תוספת התלויים היא תמיכה בתלוי, ומיועדת היא לטובתו, ובענייננו, תוספת תלויים המשולמת בגין בן זוג, הוא החייב, נובעת מעצם קיומו של בן הזוג, ואף הולכת "אחר בן הזוג", ויכול ותהא משולמת ישירות לחשבונו. יחד עם זאת, תוספת התלויים אינה תוספת עצמאית, ומותנית בעצם זכאות הנכה לקצבת נכות. מקום בו מקבל לידיו הנכה את תוספת התלויים, רואים אותו משום נאמן על כספו של התלוי. השוו: ע"א 281/78 סין נ' הרשות המוסמכת, פ"ד לב(3) 408, 411 (1978).

11. ברע"א 3101/00 בטיאשוילי נ' הרשות המוסמכת, פ"ד נז(1) 183 (2002) (להלן - "פרשת בטיאשוילי") דן בית המשפט העליון בשאלה אם יש לראות ב"תוספת התלויים" הכנסה של מקבלי הקצבה, או שמא, נחשבת היא כהכנסת התלויים. אמנם בפרשה זו הדיון נסב סביב זכאות המערערים שם לתשלומים אלו ואחרים על פי חוק נכי המלחמה בנאצים, תשי"ד – 1954, אך בגדרי אותו דיון פירש בית המשפט העליון את הוראות חוק הביטוח הלאומי, מכוחן משולמת קצבת התלויים במקרה נושא ההליך שבפני. בית המשפט העליון קבע, כי: "סעיף 244(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] קובע את הגימלה שהמבוטח זכאי לה. סעיף 244(ב) קובע כי אם היו למבוטח תלויים, "...תשולם לו בעדם, בנוסף לקצבה שלו..." תוספת תלויים כקבוע בחוק. על-כן דעתי היא כי לצורך שאלת הניכוי התוספת "שייכת" (מהותית) לאשת הנכה, ולא לנכה עצמו. כפועל יוצא מכך אין לנכות את התוספת מתגמוליו של הנכה" ראו: פרשת בטיאשוילי, בעמ' 191. עוד נקבע שם, כי אין משמעות לשאלה האם שולמה התוספת לנכה עצמו, או בנפרד לבן הזוג, וכי עניין זה הוא טכני גרידא, ואין לו כל נפקות משפטית. אף בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו הלך באותה הדרך וקבע, כי תוספת התלויים תחשב הכנסה נוספת של התלוי דווקא. ראו: ע"א (מחוזי תל אביב-יפו) 1761/01 ריינובר נ' הרשות המוסמכת (2003).

12. מכל המקובץ עולה, כי תוספת התלויים אמנם יונקת כוחה מזכאות הנכה לקצבה, אך מיועדת היא לטובת התלוי, הוא בענייננו החייב, ונחשבת כהכנסה מהכנסותיו. מכאן יש להסיק, כי בפנינו זכות מזכויות החייב, המהווה נכס הניתן לעיקול, לשם פירעון חוב המזונות.

13. בטרם סיום אעיר שלוש הערות נוספות, כדלקמן:

• א. האחת, יש לדחות את טענת המשיבים באשר לסמכותו העניינית של בית משפט זה להידרש לסוגיה דנן. עסקינן בערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל, המבצע פסק דין בדבר חיוב במזונות, והערכאה המוסמכת לדון בערעור מעין זה היא בית המשפט לענייני משפחה. אכן פסק דינו של בית המשפט עשוי להשפיע אף על זכויות האישה, הטוענת לבעלות בנכס שבמחלוקת. זו בדיוק הסיבה שהאישה צורפה כמשיבה בהליך דנן וטענה טענותיה.

• ב. השנייה, בגדרי פסק דין זה לא נבחן היחס שבין זכאות החייב לקצבת תלויים כאמור, לבין זכאותו (או אי זכאותו) לקצבת הבטחת הכנסה, מפאת זכאותו לאותה קצבת תלויים. שהרי כאמור, קצבת הבטחת הכנסה פטורה מעיקול, אף בגין חוב מזונות, ואילו קצבת התלויים אינה פטורה מעיקול. ככל שמפאת זכאות החייב לקצבת תלויים אין הוא זכאי לקצבת הבטחת הכנסה, או שזכאותו זו פוחתת, הרי שלכאורה יש בעיקול קצבת התלויים משום "עקיפה" של האיסור על עיקול קצבת הבטחת הכנסה. חזקה על הצדדים שידעו לשטוח טענותיהם בעניין, ככל שהוא מתעורר בנסיבות דנן, בפני כב' רשמת ההוצאה לפועל. ממילא כאמור, אין בפסק דין זה משום הכרעה בסוגיה האמורה, וממילא אף אינו חוסם התדיינות עתידית בה.

• ג. השלישית, יש לדחות את טענות המשיבים באשר לבעלות בקצבת התלויים הנלמדות מפסיקות בתי המשפט באשר למזונות ילדים. אכן הדין הנוהג הוא, כי יש להביא בחשבון את הסכומים המשולמים להורה המשמורן, בגין נכות הורה שאינו משמורן, בשל מזונות הילדים בהם חייב ההורה שאינו משמורן. ראו לדוגמא: עמ"ש (חיפה) 51826-11-12 א.ג. נ' מ.ג. (2013). ברם, אין בכך כדי ללמד שהזכות לקצבת התלויים היא של ההורה הנכה, אשר אינו משמורן, אלא שבעת קביעת שיעור חיובו של ההורה שאינו משמורן במזונות ילדיו מביאים בחשבון את הכנסות הילדים. שהרי אילו לא היו נפרדים הוריהם, היו הילדים ניזונים, בין היתר, מאותה קצבת תלויים אותה היה מקבל ההורה הנכה בעדם.

14. אשר על כן הערעור מתקבל, והנני מורה, כי קצבת התלויים אותה מקבלת האישה עבור בן זוגה, האיש, ניתנת לעיקול לשם גביית חוב המזונות נושא תיק ההוצאה לפועל האמור.

המשיבים יישאו בהוצאות המערערת, באמצעות הלשכה לסיוע משפטי, בסך 1,500 ₪.

המזכירות תשלח החלטתי זו לב"כ הצדדים ולכב' רשמת ההוצאה לפועל בירושלים בתיק ההוצאה לפועל האמור.

פסק הדין מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.

ניתן היום,  כ"ג אדר א' תשע"ט, 28 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.

                        נמרוד פלקס, שופט, סגן נשיא