פס"ד בערעור בעניין עיקול תוספת תלויים בגין בן זוג

1. ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל בירושלים (כב' הרשמת מרים דרמוני יזדי), בתיק 523324-12-15, בה נדחתה בקשת המערערת לעיקול תוספת תלויים בגין בן זוג, המשולמת למשיבה מס' 2 (להלן – "האישה"), בגין המשיב מס' 1 (להלן – "החייב"). בהחלטתה קבעה כבוד הרשמת, כי על אף שהאישה מקבלת קצבת נכות עבור החייב, הרי שתוספת התלויים שייכת לאישה, ואין בכך בכדי לקבוע שמדובר בכספים השייכים לחייב, ומשכך ניתנים לעיקול בשל חובותיו.

2. המערערת היא גרושת החייב ואם שני ילדיו, ואילו האישה היא רעייתו הנוכחית של החייב, ומקבלת קצבת נכות מהמל"ל. המערערת והחייב התגרשו עוד בשנת 2004. החייב אברך בכולל, ולטענת המערערת, אשר לא נסתרה, מיום גירושיהם לא פרע החייב את מלוא חיוביו בגין מזונות ילדיהם, וכיום מגיע חובו הפסוק לכדי סך 153,000 ₪.

תמצית טענות הצדדים

3. לוז המחלוקת בין הצדדים בשאלת מעמד תוספת התלויים. שמא עסקינן בנכס השייך לחייב, או שמא בפנינו נכס השייך לאישה, היא הזכאית לקצבה מחמת נכותה, כאשר שיעור הקצבה נקבע, בין היתר, בהתחשב בתלויים בה וביכולתם הכלכלית.

4. לשיטת המערערת, אמנם תוספת התלויים משולמת לאישה, אך עצם תשלומה נובע מהיות החייב תלוי בה, ומשכך, שייכת היא לו. זאת ועוד, לטענת המערערת, החייב קיבל מלגה מהכולל בו הוא לומד, אך משזו עוקלה, בכדי להיפרע את חוב החייב האמור, הודיע החייב לכולל, כי הוא מוותר על מלגה זו.

5. המשיבים לעומתה גורסים, כי תוספת התלויים מהווה חלק בלתי נפרד מקצבת הנכות אותה מקבלת האישה, ולפיכך עסקינן בנכס שבבעלותה. היות ואין חולק, כי האישה אינה חייבת למערערת דבר, אין לעקל תוספת תלויים זו.

דיון והכרעה

6. בסעיף 1 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967 מוגדר "נכס" לרבות זכות קיימת או עתידה. פשיטא, כי רשם ההוצאה לפועל רשאי להורות על עיקול נכס של חייב לשם גביית חובו, וככל שעסקינן בחוב מזונות ניתן אף להורות על עיקול קצבה המתקבלת מאת המוסד לביטוח לאומי, למעט קצבת הבטחת הכנסה. ראו: סעיף 23 (ב) לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1980; סעיף 303(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן – "חוק הביטוח הלאומי").

7. סעיף 200(ג) לחוק הביטוח הלאומי קובע את זכאות הנכה לקבלת תוספת תלויים: "(ג) היו לנכה תלויים שהם תושבי ישראל, תשולם לו בעדם, בנוסף לקצבת יחיד מלאה לקצבה חודשית מלאה, תוספת תלויים כדלהלן: (1) בעד בן זוג שהכנסתו אינה עולה על הסכום הנקוב בפרט 1 שבלוח ט' – 12.5% מהסכום הבסיסי". המחוקק ביקש איפוא לספק מענה ראוי לתלויים בנכה, אשר לאור נכותו, אין בידו לפרנס עצמו ואת בני משפחתו. רוצה לומר, תוספת התלויים מהווה תחליף לפרנסה שהנכה יכול היה לספק לבני משפחתו. בית הדין הארצי לעבודה עמד על תכלית זו בקבעו: "תשלום תוספת התלויים נחשב 'לטובתו' של הנכה במובן, שטובת הנכה כוללת את פרנסת בני משפחתו. אולם, אם הנכה עלול שלא להשתמש בתוספת התלויים לטובת התלויים, מצוות החוק הינה להעביר אותה לידי התלויים, היינו: בת זוגו או ילדיו (באמצעות בת זוגו). כאשר נכה מקבל קצבת נכות בתוספת תלויים בגין ילדיו, והוא מתגרש, התוספת משולמת לילדיו, באמצעות אם ילדיו, וזאת כאשר המוסד בדיעה, שהאם תשתמש בתוספת התלויים לטובת התלויים". ראו: דב"ע נה/0-196 המוסד לביטוח לאומי נ' אשואל, פד"ע כ"ט 466 (1996) (להלן –"עניין אשואל").