גבר הנמצא בהליכי פרידה מצא רוכש פוטנציאלי לדירת המגורים וביקש לפרק את השותפות עם אשתו. האישה התנגדה בטענה שיש לה זכות ראשונים על חלקו בדירה. בית המשפט קבע שהיא צודקת, אז מדוע נעתר בכל זאת לבקשת בעלה?
בני הזוג נפרדו לאחר 14 שנות נישואים ושלושה ילדים. בשנת 2015 הם פנו במשותף לבית המשפט למשפחה בקריות, והודיעו שהם מעוניינים לפנות לגישור כדי להגיע להסכם כולל לגבי חלוקת הרכוש ואיזון הזכויות הכלכליות שלהם. במסגרת בקשה זו הביע הבעל את הסכמתו לאפשר לאשתו לרכוש את חלקו בדירתם במחיר השוק, שהוערך על ידי שמאי ב-860 אלף שקל.
לייעוץ בהליכי גירושים:
פנו ל-עורך דין דיני משפחה
אלא שהליך הגישור לא צלח ובני הזוג הפרודים לא הצליחו להגיע להסכמות באשר לחלוקת הנכסים שלהם. זמן מה לאחר מכן, ביקש הבעל מבית המשפט להורות על פירוק השיתוף בדירת המגורים המשותפת.
הגבר טען שמצא קונה שמציע לרכוש את הדירה תמורת 980,000 שקל, סכום גבוה בהרבה מהערכת השמאי, שישאיר גם לו וגם לאשתו יותר כסף ביד.
השופטת מרינה לוי קיבלה את בקשתו והורתה על פירוק השיתוף בדירה, שמשמעותו מכירת הדירה לאותו קונה פוטנציאלי, תוך שלילת האפשרות מהאישה לרכוש את חלקו של בעלה.
אלא שהאישה התנגדה לכך בכל תוקף ובתחילת השנה היא ביקשה רשות לערער על ההחלטה הזו לבית המשפט המחוזי בחיפה. האישה טענה כי כל עוד אין בינה לבין בעלה הסכמה כוללת לגבי חלוקת כלל הנכסים שלהם, אין מקום לפרק את השיתוף בדירה וודאי שלא למכור אותה לזר. לעמדתה, ההחלטה הנוכחית מתעלמת מזכותה לרכוש את חלקו של בעלה בהתאם למה שסוכם ביניהם.
בעלה, בתגובה, עמד על כך שהסכמתו בנושא הדירה הייתה כפופה להצלחת הליך הגישור. משההליך נכשל, היא כבר לא תקפה. בכל מקרה, הוא הסביר כי האינטרס של שני הצדדים הוא למכור את הדירה למרבה במחיר, ואת יתר הנכסים הם יוכלו לחלק לאחר המכירה.
יש זכות, אין יכולת
השופט חננאל שרעבי הבהיר כי הזכות לפירוק שיתוף בנדל"ן קמה לכל שותף ב"כל עת", כך שלכאורה הבעל זכאי לסעד מידי. עם זאת, ברור שכשמדובר בסכסוך משפחתי, על כל הרגישויות והמורכבויות הטמונות בו, במיוחד כשיש ילדים, יש לנקוט משנה זהירות ולשקול את האינטרסים של שני הצדדים לפני פירוק שיתוף בנכס.
מכאן, השופט פסק כי בניגוד לטענת הבעל, הסכמתו לתת לאשתו זכות ראשונים לרכישת חלקו בדירה לא הותנתה בהצלחת הליך הגישור, והיא עדיין שרירה וקיימת.
עם זאת, עיון במסמכי הצדדים, תוך בחינת הכנסותיהם השונות, לימד את השופט כי איזון המשאבים ביניהם לא יהיה משמעותי, והבעל יצטרך לשלם לאשתו סכום של כמה אלפי שקלים בלבד – סכום שלא ישפיע על היכולת הכלכלית שלה לרכוש את חלקו בדירה.
המשמעות היא שגם אם לאישה יש זכות ראשונים שרירה וקיימת, מאחר שלא הביאה הצעה קונקרטית ולא הראתה שיש לה באמת יכולת לרכוש את הדירה, ודאי לא בסכום שהציע הקונה הפוטנציאלי, זכותה נסוגה מפני ההצעה המוחשית והאמתית שמחזיק בידו הבעל.
השופט דחה את בקשת האישה לפיכך, והורה על פירוק השיתוף באופן מידי. האישה חויבה בהוצאות משפט בסך 3,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עורך דין ישראל זלישנסקי עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין