- עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופטת מרינה לוי) מיום 17/03/16 בתמ"ש ., במסגרתה אישרה פירוק שיתוף בדירת המגורים של בני הזוג.
רקע והחלטת השופטת קמא:
- עסקינן בבני זוג שנישאו ביום 11/03/02 ולהם שלושה ילדים קטינים בגילאי 13.5, 8.5 ו-4.
- בין בני הזוג, שהשלום חדל לשכון במעונם, מתנהלים מספר הליכים משפטיים, וביניהם תביעה רכושית לאיזון זכויות ופירוק שיתוף בדירת הצדדים ב... (להלן: "הדירה").
- ביום 29/10/15 הגיעו הצדדים לבית המשפט קמא להסכמות כדלקמן, שקיבלו תוקף של החלטה:
"שוחחנו בחוץ ואנו סבורים שהפערים אינם גדולים ונוכל בעזרת הליך גישור חיצוני אצל המגשרת עוה"ד גלית סנה לוריה, לסייע לצדדים לגבש הסכם גירושין כולל.
קיבלנו שמאות. ישנה הסכמה עקרונית שככל שהאישה תרצה לרכוש חלקו של האיש בבית לאחר שתקבל את חוו"ד האקטואר, ניתן יהיה לעשות זאת על פי שווי אשר נקבע בשמאות.
מבחינת הסדרי הקשר, אנו סבורים כי ניתן להגיע למתווה מוסכם בשים לב לצרכי הילדים ויכולות ההורים.
בשלב זה, בעניין המזונות, אנו מבקשים להשאיר את ההחלטה הזמנית מיום 22.7.15 על כנה".
- בסופו של יום, הליך הגישור לא צלח.
- מונה שמאי (דן ברלינר) שהעריך את הדירה בשווי של 860,000 ₪, בהתאם לחוות דעתו מיום 17/08/15.
- ביום 17/02/16 הגיש המשיב בקשה לבית המשפט קמא לאשר פירוק השיתוף בדירה, ומכירתה לצד ג' על פי ההצעה שקיבל בכתב, בסכום של 980,000 ₪, הצעה הגבוהה ב-120,000 ₪ מהערכת השמאי.
המבקשת התנגדה לבקשה, תוך הדגשה כי יש לשאוף לערוך את פירוק שיתוף הדירה בת בבת עם איזון מלא של כלל נכסי בני הזוג.
המשיב הגיש תשובה לתגובת המבקשת וציין כי דוח האקטואר שמינה בית המשפט חילק את נכסי בני הזוג כאשר החריג את דירת המגורים, ואין קשר בין פירוק השיתוף ומכירת הדירה ובין איזון המשאבים בין הצדדים. העיקרון המנחה במכירת הדירה היא מכירתה למרבה במחיר. לכן אין כל הצדקה להמתין עם פירוק השיתוף עד להחלטה בתביעת איזון המשאבים בין בני הזוג.
- השופטת קמא החליטה בבקשה האמורה ביום 17/03/16, וקבעה כדלקמן:
1. לאחר עיון בבקשה בתגובה ובתשובת האיש לתגובה, ובמגמה לקדם את סיום המחלוקות בין הצדדים, אני מורה על פירוק השיתוף בדירה.
- בהעדר הודעה מוסכמת תוך 45 יום, באשר לאופן פירוק שיתוף בדירה, ימונו ב"כ הצדדים לכונסי נכסים על הדירה, אך זאת בכפוף להודעה משותפת כאמור תוך 45 יום מטעם ב"כ הצדדים, על פיה מתחייבים הם לפעול בשיתוף פעולה מלא ביניהם תוך הימנעות מהגשת בקשות חד צדדיות למתן הוראות.
בהעדר התחייבות כאמור, ימונה כונס נכסים על ידי בית המשפט וזה יפעל ביעילות ובמהירות, על פי כל דין והחלטות בית המשפט – על מנת להבין לפירוק השיתוף בנכס...".
- על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור זאת.
- ביקשתי, וגם קיבלתי, את תשובת המשיב לבקשה, ולהלן נפרט את טענות הצדדים.
טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור:
- טוענת המבקשת בבקשת רשות הערעור כדלקמן:
א. השופטת קמא נתנה החלטה לקונית ובלתי מפורטת, הנעדרת התייחסות לבקשתה כי החלטת הפירוק תינתן בכל העניינים הרכושיים שבין בני הזוג, ולא בנפרד.
ב. לאור האמור, טעתה השופטת קמא כשנעתרה לסעד פירוק השיתוף לאלתר, ולא במסגרת איזון מלא של כלל זכויות הצדדים.
ג. השופטת קמא נתנה החלטתה תוך התעלמות מהסכמת הצדדים ביום 29/10/15, שקיבלה תוקף של החלטה, על פיה תוכל לרכוש את חלקו של המשיב בדירה בהתאם להערכת השמאי.
ד. השופטת קמא טעתה כשקבעה כי בתוך 45 ימים ימונה כונס נכסים על הדירה, כשלמעשה המבקשת הביעה רצונה לרכוש את חלקו של המשיב בדירה על פי הערכת השמאי.
טענות המשיב בתשובתו:
- המשיב בתשובתו ביקש לדחות את בקשת רשות הערעור מהטעמים הבאים:
א. ההסכמות נשוא ישיבת יום 29/10/15 ניתנו עובר לפנייה להליך גישור ובכפוף להצלחתו. רק אז ניתנה הסכמה שהמבקשת תוכל לקנות את חלקו של המשיב בדירה בהתאם להערכת השמאי. משהליך הגישור כשל, אין מקום להסכמות הנ''ל ויש למכור את הדירה למרבה במחירים.
ב. גם לא היה מקום לדון בפירוק השיתוף במסגרת מכלול רכוש הצדדים, שכן הצדדים סיכמו ביניהם כי סוגית הנכס תוחרג מדוח האקטואר.
ג. בכל מקרה האינטרס של שני הצדדים הוא למכור את הנכס בשוק החופשי לכל המרבה במחיר, ובכך אף לצמצם את המחלוקות בין הצדדים כפי שסבר בית המשפט קמא בהחלטתו.
ד. איזון המשאבים בין הצדדים, תוך החרגת הדירה כאמור, יכול להיעשות, ואף ראוי שייעשה, לאחר מכירת הדירה. לשם כך, מסכים המשיב להקצות סכום כסף, מתוך כספי המכר, לקופת נאמנות לטובת איזון המשאבים בין בני הזוג.
דיון והכרעה:
- לאחר עיון בבקשה על נספחיה ובתשובת המשיב, שוכנעתי לדחות הבקשה, תוך הוספת מספר הערות.
- כידוע, הזכות לפירוק שיתוף קמה לכל שותף בכל עת, והוא זכאי לכאורה לסעד של פירוק שיתוף מידי.
יחד עם זאת, בסכסוכי משפחה הושם דגש בפסיקה, על פיו יש מקום לבחון פיתרון כולל של חלוקת הרכוש בין בני הזוג, לרבות פירוק שיתוף בדירת המגורים.
ברם, מגמה זו אינה חזות הכל ויש מקום לשקול שיקולים ואינטרסים נוספים בגינם ראוי שלא לדחות את הליכי פירוק השיתוף בדירה, ולהכריע בהם ללא קשר ליתר איזוני הרכוש בין בני הזוג.
מתי אם כן נחליט אם להשעות את ההחלטה על פירוק השיתוף ולכלול אותה ביתר תביעות הרכוש של בני הזוג והאיזון ביניהם ומתי להורות על פירוק לאלתר?
על כך השיבה הפסיקה בבע"מ 8873/06 פלוני נ' פלוני, פסק דין מיום 07/06/07, כדלקמן:
"ט"ז. לא תמיד השעיית תביעותיו של אחד מבני הזוג משרתת את התכלית של חתירה להסדר סופי, כולל והוגן. במקרים רבים "ההסדר הרצוי הוא הסדר המאפשר לבן-זוג החפץ בהפרדות זכויותיו ברכוש המשותף עוד בטרם ניתן פסק הגירושין, על מנת להחליש את כוח המיקוח והסחיטה של בן הזוג האחר" (ע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי, פ"ד מט(3) 529, 553 - הנשיא שמגר, ההדגשה הוספה - א"ר, ולדידי אוסיף גם, כי מיקוח וסחיטה אינם היינו הך, אף אם גם מיקוח אינו תמיד כליל שלמות; ע"א 736/85 לזר נ' לזר, פ"ד לט(4) 668); אציין, כי מסיבה זו יהיו לא אחת מקרים בהם דווקא הפרדת הדיון תסייע להגעה להסדר כולל (ראו בין היתר תמ"ש (תל-אביב) 36330/96 פלונים נ' אלמוני (לא פורסם)). המציאות גם מעידה כי במקרים רבים "דחיית הליכי פירוק השיתוף בדירה יכולה להכביד על אחד הצדדים באופן שאינו נאות" (הנשיא ברק, פרשת בר אל, 863) - גם כאן, נאותות הפגיעה היא עניין לבית המשפט לענות בו, בגדרי השכל הישר, הסבירות ועל כולנה ההגינות. בבואו לבחון את סבירות השעייתה של הזכות הקניינית, על בית המשפט להתחשב בשורה של משתנים, לרבות הסיכוי להגיע להסדר כולל בתוך זמן סביר; השפעת מימושן של הזכויות הקנייניות על הסיכוי האמור (לטוב או למוטב); הנזק העלול להיגרם למי מבני הזוג כתוצאה מהעיכוב; השלכות העיכוב על צדדים שלישיים, ושיקולים נוספים לפי הנסיבות הספציפיות".
- השלכה למקרה דנן תוביל לשתי שאלות עיקריות:
א. האם יש מקום להשעות את החלטת הפירוק עד להכרעה בזכויות הרכושיות האחרות של בני הזוג ואיזון ביניהן.
ב. האם ההסכמה מיום 29/10/15 שהושגה בין הצדדים וקיבלה תוקף של החלטה (כמצוטט בסעיף 4 לעיל), מצדיקה השעיית פירוק השיתוף.
- בחינת שאלה א' בנסיבות המקרה דנן, מביאה לטעמי למסקנה, כי אין מקום להשעות את החלטת הפירוק.
עיון בדו"ח האקטואר שמונה על ידי בית המשפט קמא לבחון את שווי הזכויות הרכושיות של בני הזוג, מלמד כי עשה זאת בשתי אפשרויות (תוך החרגת הדירה), ותוך בחינת הכנסות המשיב מהעסק גם לפי טענת האישה (בהסתמך על דו"ח חקירה).
אם ניקח את האפשרות המטיבה עם האישה, נלמד מדו"ח האקטואר כי הסכום שעל המשיב לשלם למבקשת לשם איזון אינו משמעותי (סך של 5782 ₪), ואינו מקנה לה סכום גבוה היכול להשפיע משמעותית על יכולתה הכלכלית לרכוש את חלקו של המשיב בדירה.
לכן, נימוקה של המבקשת במקרה דנן, אין בו כדי להצדיק סטייה מהכלל הרגיל על פיו זכאי שותף במקרקעין לדרוש פירוק שיתוף לאלתר, ולמרות היותנו בדיני משפחה.
(דו"ח האקטואר צורף לבקשת המבקשת).
בכל מקרה הסכים המשיב במסגרת תשובתו להפקיד חלק מכספי מכירת הדירה בנאמנות לטובת איזון משאבי בני הזוג.
אפשרות זו תובא לפתחו של בית המשפט קמא על ידי המבקשת, שיחליט בה.
(השווה לעניין זה - רמ"ש (חי') 25036-06-15 א.ק נ' ד.ק, החלטתו של כב' השופט ג'יוסי מיום 15/06/15).
- באשר לשאלה השנייה - הסכמת הצדדים מיום 29/10/15, סבורני כדלקמן:
א. איני סבור שהסכמה זו הותנתה בהצלחת הגישור אליו הופנו הצדדים אם לאו, כטענת המשיב. לא ראיתי תנאי כזה בהסכמת הצדדים.
ב. יחד עם זאת, סבורני כי הסכמת הצדדים האמורה הייתה שלמבקשת (האישה) תהיה זכות ראשונים ברכישת חלקו של המשיב (הבעל) בדירה, בהתאם לשווי הדירה בשוק.
שווי הדירה בשוק ברגיל בא לידי ביטוי בהערכת שמאי, ולכן קבעו זאת הצדדים ביניהם בהסכמה. יחד עם זאת, הערכת שמאי, כשמה כן היא, היא רק בגדר הערכה. יש אפשרות שמחיר הדירה בשוק גבוה יותר, בהתאם להצעה שתתקבל בפועל.
לכן, כשהציג המשיב הצעת מחיר לרכישת הדירה בסכום הגבוה ב-120,000 ₪ מהערכת השמאי, זהו מחירה של הדירה.
ג. על כן, במסגרת החלטה על פירוק השיתוף בדירה, שכאמור יכולה להינתן לאלתר, למבקשת זכות ראשונים לרכוש את הדירה במחיר שהוצע על ידי הקונה שצוין על ידי המשיב בבקשתו לבית המשפט קמא (980,000 ₪).
ד. היות ולא ראיתי בבקשת המבקשת כי הצעה כזו עומדת על הפרק, ממילא אין מקום להתערב בהחלטת השופטת קמא, נשוא הבקשה.
סוף דבר:
- לאור כל האמור לעיל אנ דוחה את בקשת רשות הערעור הנדונה.
- המבקשת תישא בהוצאות המשיב בערעור זה בסכום של 3,000 ₪, שיועבר לידי ב"כ המשיב מתוך העירבון שהפקידה בתיק זה, והיתרה תוחזר לידי המבקשת.
המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים.
החלטה זו מותרת לפרסום ללא שמות הצדדים או פרטים מזהים אחרים.
ניתנה היום, י' אייר תשע"ו, 18 מאי 2016, בהעדר הצדדים.