האם התחייבה להעביר לבתה את המשק לאחר מותה אך הטענה כי מונתה ל"בן ממשיך" נדחתה. נקבע כי בנסיבות המשפחתיות האם הייתה רשאית לחזור בה מההתחייבות לגבי המשק, אך לא בנוגע לבית בו מתגוררת בתה כבר 42 שנים.
סגן נשיא בית המשפט למשפחה בנצרת אסף זגורי הכריע לאחרונה בתביעה שהגישה בת נגד אמה בטענה שהפרה את התחייבותה למנות אותה כבת ממשיכה במשק המשפחתי. השופט קבע כי האפשרות למינוי בן ממשיך לא קיימת במושב המסוים אך לצד זאת הוכח שהאם אכן התחייבה במישור הפנים-משפחתי להעביר את הזכויות לבתה. עקב שינוי הנסיבות בחלוף השנים האם הייתה אמנם רשאית לחזור בה מההתחייבות לגבי המשק עצמו אך לא בנוגע לבית בו מתגוררת בתה כבר 42 שנים. לפיכך נפסק כי הבת תוכל להמשיך לגור בבית ללא תשלום כל ימי חייה.
התובעת טענה כי היא ובעלה לשעבר עברו למשק המשפחתי בשנות ה-70' כדי לעזור להוריה בתקופת משבר. לטענתה, היא ובעלה הסתמכו על התחייבות הוריה כי ימונו לאחר מותם לבן ממשיך, שיפצו את הבית הסמוך לביתם ועברו לגור בו, ובמקביל השקיעו כספים והפכו את המשק לעסק משגשג.
לקראת סוף שנות ה-80' המשק שוב קרס בעקבות משבר בענף החקלאות והיא ובעלה פשטו רגל והתגרשו. בעלה עזב את המשק ואילו התובעת המשיכה לגור בו, כאשר לאורך השנים היה לה ברור שיעבור לידיה לאחר מות אמה.
בפועל, ב-2015 היא גילתה שאמא שלה העבירה את הזכויות במתנה לאחותה, ולאחר שאחותה נפטרה עברו הזכויות לאחיינית שלה.
לפיכך היא הגישה את התביעה הנוכחית במסגרתה ביקשה להכיר בה כבת ממשיכה ולבטל את זכויות אחייניתה במשק או לחילופין, להכיר בזכות מגורים לצמיתות בביתה ולפסוק לה פיצוי על השקעותיה.
האם טענה מנגד כי בתה ובעלה קיבלו רשות זמנית בלבד להתגורר במשק ומעולם לא הובטח להם שהזכויות יועברו לידיהם. למעשה, הסכם החכירה כלל לא מאפשר מינוי בן ממשיך.
האם אף טענה כי המשק קרס באשמת התובעת ובעלה, והם נקלעו לחובות גדולים שהיא נאלצה לשלם. מצב הדברים הזה הוביל לטענתה להידרדרות ביחסים, וב-2003 היא רכשה לבתה דירה בעיר סמוכה וביקשה שתעבור לשם אך במקום זאת היא החליטה להשכיר אותה.
ציפייה לגיטימית
סגן הנשיא זגורי קבע כי אכן במושב המסוים אין הסדר של בן ממשיך. עם זאת, הוכח כי הורי התובעת אכן התחייבו במסגרת הפנים-משפחתית להעביר לה את הזכויות במשק, ויצרו אצלה ציפייה לגיטימית לקבל אותן.
השופט ציין כי על קיומה של ההתחייבות אפשר ללמוד מדברי האם, שהודתה כי ידעה שהתובעת ובעלה באים להשתכן במשק, וגם מעצם העובדה שבמשך 42 שנים לא נקטה בשום פעולה משפטית כדי לפנות את בתה.
השופט הוסיף כי מאחר שהיום המשק לא פעיל והיחסים בין התובעת לאמה הידרדרו, הייתה האם רשאית לחזור בה מההתחייבות לגבי המשק, ששייך כיום לאחיינית. עם זאת, לנוכח התקופה הארוכה שהתובעת גרה בבית ברשות היא זכאית להמשיך לגור בו כל ימי חייה.
השופט זגורי הבהיר כי מדובר בזכות אישית שתוכל להפוך לקניינית אם התובעת תפעל ב-3 השנים הקרובות לפיצול המגרש. כמו כן הוא לא סבר שמגיע לה פיצוי נוכח זכות השימוש שקיבלה והעובדה שאמה רכשה לה דירה.
לא נפסקו הוצאות.
לפסק הדין בתיק משפחה 58842-03-16
- לא צוינו שמות עורכי דין מייצגים בפסק הדין
עו"ד שירי מלכה
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין