החלטה גורלית: נדחתה בקשת אישה להרות מעוברים מוקפאים של הגרוש

האם אישה רשאית להשתמש בעוברים מוקפאים אחרי הגירושים? לאחר דיון הלכתי מעמיק, דייני בית הדין הרבני קבעו, כי לא ניתן לחייב את הגרוש להסכים להפריה.

בפסק דין שניתן באחרונה על ידי דייני בית הדין הרבני בחיפה –הרב אברהם מאיר שלוש (אב בית הדין), הרב שמואל אברהם חזן והרב רפאל זאב גלב, נדחתה בקשת אישה להרות מעוברים מוקפאים שלה ושל בעלה לשעבר למרות התנגדותו.

בני הזוג, שנישאו בשנת 2006, עברו טיפולי פוריות במסגרתם הוקפאו שני עוברים. בטרם הושלם תהליך ההפריה, יחסי הזוג התערערו והם ביקשו להתגרש זה מזו.

בעקבות כך ובמסגרת הליך הגירושין האישה, כבת 43, עתרה לבית הדין הרבני לאפשר לה להשלים את תהליך ההפריה ולעשות שימוש בעוברים.

האישה ביקשה זאת לאור גילה, שכן מבחינתה זוהי ההזדמנות האחרונה להפוך לאם. כמו כן היא ציינה שהמדינה מממנת טיפולי פוריות לנשים עד גיל 45 בלבד, ובמידה שבית הדין לא ייעתר לבקשתה לא תהיה לה אפשרות כלכלית לעבור טיפולים כאלה באופן פרטי.

האישה הסתמכה על הלכת נחמני מ-1996, שקבעה כי הזכות להיות הורה גוברת על הזכות שלא להיות הורה, וכי בעל שהסכים להפריה בעת הנישואים אינו יכול לחזור בו לאחר הגירושים.

הגרוש טען לעומת זאת כי לא ניתן לחייבו להיות הורה, במיוחד לאור העובדה שהאישה היא זו שיזמה את הפירוד ואף הצהירה על כוונתה לחייב אותו במזונות הילד.

כמו כן הוא טען שהלכת נחמני אינה רלבנטית למקרה זה, כיוון ששם דובר באישה שמצבה הבריאותי מנע ממנה הריון טבעי ואלמלא החלטת בימ"ש לא היה לה כל סיכוי להפוך לאם. לעומת זאת, לאשתו לשעבר אין כל בעיה להרות באופן טבעי שכן הבעיה בפוריות התגלתה אצלו ולא אצלה.

לצורך הכרעה במחלוקת, סקרו הדיינים את עמדת פוסקי ההלכה לאורך הדורות בשאלות רבות וכבדות משקל, ובסופו של דיון הגיעו למסקנה כי לא ניתן לחייב את הבעל להסכים להפריה ולהפוך לאב בעל כורחו, על אף הצער הכרוך בהחלטה עבור האישה.

מציאות לא רצויה

בתחילה, הדיינים כתבו שאמנם לפי דעת הרמב"ם העובר הוא ישות עצמאית והמסקנה המתחייבת מכך היא  שהגרוש אינו יכול לחזור בו מההפריה ולמנוע את התפתחותו. אולם לאחר מכן הם מצאו שלפי דעת פוסקים, הבעל רשאי לסרב לאישה מסיבה אחרת והיא שאותו עובר שנחשב לישות עצמאית מטיל עליו נטל כלכלי.

הדיינים הסבירו שחיי הנישואים נועדו ליצור מסגרת משפחתית תקינה "שלתוכה יוולדו ילדים ויחיו בה חיים בריאים בגוף ובנפש". וכאשר שותפות זו מתפרקת לא ניתן לחייב את הבעל להסכים להבאת ילדים לעולם מחוץ למסגרת המשפחתית ולתוך מציאות שאיש מבני הזוג לא היה מעוניין בה מלכתחילה.

לגישת הדיינים, גם במבט צר על נישואים– כסטאטוס שנועד לשם הבאת ילדים בלבד –לא ניתן לחייב את הבעל "למלא את חלקו בעסקה" ולהסכים להפריה, כיוון שגירושי הצדדים מהווים "שינוי נסיבות קיצוני" המאפשר לבעל להתחרט ולא להשלים את תהליך ההפריה.

כמו כן הדיינים הבהירו כי אין בהחלטה לאסור את השימוש בעוברים כדי לעבור על הציווי "לא תרצח" כיוון שהמדובר בעוברים בני פחות מ-40 יום אשר לפי ההלכה אינם נחשבים לעוברים ממש. עם זאת, הדיינים הבהירו כי אין לבצע בהם השמדה אקטיבית אלא להמתין עד למועד שבו לא ניתן יהיה להשתמש בהם יותר.

• ב"כ התובעת: עו"ד טליה שקולניק-קרייר
• ב"כ הנתבע: עו"ד אולג ארליך ועו"ד יקטרינה דונאיביץ

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין