ב-2012 תבע בעל בניין ברחוב הירקון בתל-אביב כמיליון שקל מהשוכר בטענה שהפר את התחייבויותיו. השוכר, שהקים שם מלון בוטיק, תבע מנגד כ-3.3 מיליון שקל בטענה שהוטעה לגבי המצב התכנוני בגג. מי המפר האמיתי?
בין הצדדים נחתמו שני הסכמי שכירות ב-2008. באחד הושכר הבניין ללא קומת הגג ל-5 שנים, עם אופציה ל-5 שנים נוספות. קומת הגג בנפרד במסגרת ההסכם השני, מאחר שבעל הבניין רצה לשמור לעצמו את האופציה לבנות עליו בעתיד.
בתביעה שהגיש הבעלים בבימ"ש השלום בתל-אביב, הוא דרש כמיליון שקל עבור דמי שכירות וסכומים נוספים שהשוכר חייב לו לטענתו, כולל הפיצוי המוסכם בחוזה על הפרה – 200,000 דולר.
לדבריו, בהסכם השני התחייב הנתבע לשפץ על חשבונו חדר על הגג "ברמה המאפשרת מגורי אורחים במלון", להשיג לכך היתרי בנייה ולהשכיר לו את החדר למשך עשרה חודשים וחצי מדי שנה תמורת 1,000 שקל בחודש.
עוד לדבריו, ב-2010 הוסכם שאם מסיבה כלשהי לא יוכל לשהות בחדר, הנתבע ישיב לו את הוצאות השהות במלון קראון פלאזה.
לטענת התובע, הנתבע הפר את החוזה כשבמקום לשפץ את החדר בחר להרוס ולבנות אותו מחדש ללא היתר בנייה, מה שהוביל בסופו של דבר לכך שעיריית תל-אביב הוציאה צו הריסה. כמו כן, מאחר שהחדר לא היה ראוי למגורים הוא נאלץ לשהות במלון קראון פלאזה ועל הנתבע להחזיר לו את ההוצאות הללו כפי שהתחייב.
הנתבע מצדו הגיש תביעה נגדית בה טען שהתובע הטעה אותו כשאמר לו שיש היתר בנייה המאפשר מגורים בחדר לאחר שיפוצו. הוא סיפר שכשהתחיל לשפץ את החדר הוא התמוטט בעקבות מצבו הרעוע והוא נאלץ לבנותו מחדש בעלויות עצומות ולהוציא הוצאות משפטיות בהתמודדות מול עיריית תל-אביב.
הנתבע דרש גם הוא לקבל את הפיצוי המוסכם על הפרה, והעמיד את סכום התביעה על כ-3.3 מיליון שקל.
ידע מה המצב
סגן הנשיא, השופט אילן דפדי, קיבל את התביעה העיקרית ודחה את התביעה הנגדית.
השופט קבע שאין שחר לטענת הנתבע שהתובע הטעה אותו, שכן בהסכמים נכתב במפורש שהנתבע מודע למצבו המוזנח של הבניין ויפעל לקבלת הרישיונות וההיתרים המתאימים מול העירייה.
עוד עלה מהם שהתובע יידע את הנתבע על כך שקומת הגג לא שימשה כמלון מעולם. לפי השופט, הנתבע ערך בדיקות, וידע או שהיה עליו לדעת את מצבו התכנוני של הנכס.
השופט אף קיבל את טענת התובע לחיוב הנתבע בהוצאות שהותו במלון, לאחר שהשתכנע כי הרקע להסכמה זו היה הפרה יסודית של ההסכם על ידי הנתבע, שבמקום לשפץ את החדר, הרס אותו ובנה מחדש מבלי ליידע את התובע, מה שהוביל כאמור לצו הריסה.
עם זאת, נקבע כי התובע זכאי להחזר מלא רק עבור התקופה בה סוגיית ההיתר לא הייתה ברורה, כיוון שלאחר שהתברר כי לא ניתן לקבל היתר היה על התובע לקבל את הצעת הנתבע לשהות באחד החדרים האחרים במלון.
השופט אף קבע שסכום הפיצוי המוסכם לא סביר לאור מהות המחלוקת בין הצדדים והיקף ההפרה. בסיכומו של דבר, הנתבע חויב ב-119,000 שקל עבור דמי שכירות, בכ-3,000 דולר עבור שהות התובע במלון, וכן בפיצוי של 150,000 שקל על הפרת ההסכם.
בנוסף הוטלו עליו הוצאות ושכ"ט עו"ד של 75,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד תומר זיידן
- ב"כ הנתבע: עו"ד סורין גנות
עו"ד מימון אביטן
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין