ת"א 33842-07-12 חלבני נ' מרקור ואח'

לפניי תביעה ותביעה שכנגד שהוגשו בעקבות סכסוך שהתגלע בין משכיר לשוכר.

רקע כללי ותיאור הצדדים

התובע הוא תושב חוץ שבבעלותו בניין ברחוב הירקון 136 בתל אביב.

הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") שכר את הנכס שבבעלות התובע לצורך הקמת מלון בוטיק. הנתבע 2 הוא אחיו של הנתבע והנתבעת 3 היא יועצת נדל"ן בעלת רישיון תיווך במקרקעין אשר בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה הייתה בת זוגו של הנתבע. שני האחרונים חתמו כערבים להתחייבויות הנתבע על פי ההסכם.

בין התובע לנתבע נוהל משא ומתן להשכרת הנכס ואף נוסחה טיוטת הסכם שלא נחתמה לאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות. בעקבות כך הגיש הנתבע ביום 13.10.2008 המרצת פתיחה (ה.פ. 200797/08) במסגרתה ביקש שבית המשפט יקבע כי בין הצדדים נחתם הסכם מחייב. במסגרת התובענה הוגשה גם בקשה דחופה לצו ארעי במעמד צד אחד ולצו מניעה זמני במסגרתה ביקש הנתבע כי בית המשפט ייתן צו האוסר על התובע לחתום על הסכם לעסקה נוגדת המפריעה או המסכלת את ההתקשרות ביניהם.

בעקבת ההליכים המשפטיים נוהל בין הצדדים משא ומתן שבעקבותיו נחתמו ביום 26.11.2008 שני הסכמים. האחד, כותרתו "הסכם שכירות בלתי מוגנת" לפיו השכיר התובע לנתבע את הנכס ללא קומת הגג לתקופה של 5 שנים עם אופציה להארכת חוזה לתקופה נוספת של 5 שנים (להלן: "ההסכם הראשון"). השני, כותרתו "תוספת להסכם שכירות בלתי מוגנת" על פיו הושכרה לנתבע קומת הגג של הנכס (להלן: "התוספת להסכם" או "ההסכם השני" . שני ההסכמים יחד יכונו "ההסכם" או "ההסכמים").