- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
הבעל תבע גירושין, האישה הסכימה – זכאית למזונות?
בדעת רוב קבעו דייני בית הדין הרבני הגדול כי אישה שאינה מעוניינת בחיים משותפים עם בעלה אינה זכאית למזונות אישה
בית הדין הרבני הגדול בירושלים דחה לאחרונה ערעור של אישה שביקשה לחייב את בעלה במזונות אישה עד למועד סידור הגט. הרב מרדכי רלב"ג והרב אברהם מאיר שלוש קבעו כי מאחר שהאישה הביעה רצון להתגרש ואינה מעוניינת בשלום בית, היא לא זכאית למזונות. אב בית הדין, הרב מימון נהרי, סבר כי יש לחייב את הבעל במזונות מוגבלים לתקופה קצובה עד הגט – אך נותר בדעת מיעוט.
בני הזוג נישאו באמצע שנות התשעים, חיו יחד כשלושה עשורים ויש להם שני ילדים בגירים. לאחר שהיחסים עלו על שרטון, פתחה האישה תיק מזונות בבית הדין האזורי בחיפה, ובהמשך פתח הבעל תיק גירושין. בדיון בפני בית הדין האזורי הודיעה האישה כי היא מסכימה להתגרש. בית הדין הבהיר לה כי במצב זה היא לא זכאית למזונות, ודחה את תביעתה.
בערעור שהגישה לבית הדין הגדול באמצעות עורכי הדין ניר שי וגלית בן גל, טענה האישה כי לא נערך דיון מהותי במזונותיה. לדבריה בעלה בוגד בה, יש לו הכנסות גבוהות מהמשק המשפחתי והוא נוהג ברכב מפואר שעולה 400,000 שקל, בזמן שהיא נותרה ללא פרנסה.
עוד היא טענה כי אמנם הסכימה להתגרש אבל רק בתנאי שתקבל קודם את זכויותיה כולל מזונות עד למועד סידור הגט, במיוחד נוכח פערי ההשתכרות וההליכים הרכושיים שטרם הוכרעו.
הבעל, שיוצג על ידי עו"ד אילנה מור יוסף, טען מנגד כי האישה מעוניינת להתגרש ולכן על פי ההלכה אינה זכאית למזונות. לדבריו, אין הצדקה לעכב את הגירושין או להטיל עליו חיוב כלכלי נוסף, שעה שהצדדים חיים בנפרד מזה יותר משנה וההליך הרכושי עשוי להימשך זמן רב.
הסיבה לגירושין לא רלוונטית
בדעת רוב קבעו הדיינים רלב"ג ומאיר כי ההבחנה בין אישה שהסכימה להתגרש לבין אישה שרוצה להתגרש אינה משנה במקרה זה. מאחר שהאישה אינה מעוניינת בחיים משותפים, דינה כמורדת שאינה זכאית למזונות, אפילו אם לטענתה קיימות סיבות מוצדקות לרצונה בגירושים. נקבע כי אין מקום לבחון את הסיבות שבגללן היא לא רוצה בבעלה, שכן עצם הרצון להתגרש שולל את הזכאות למזונות.
אב בית הדין, הרב נהרי, סבר לעומת חבריו להרכב כי לא הוכח שהאישה מבקשת גירושין באופן מוחלט, ולא נבחנה לעומק שאלת האחריות לפירוד. לשיטתו היה מקום לאמץ הסדר ביניים שהוצע בבית הדין האזורי ולחייב את הבעל בתשלום מזונות מוגבלים לתקופה קצובה – בסכום כולל של 16,000 שקל. עם זאת, עמדתו לא התקבלה, והתביעה למזונות אישה נדחתה.
- ב"כ המערערת: עו"ד ניר שי ועו"ד גלית בן גל
- ב"כ המשיב: עו"ד אילנה מור יוסף
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.
