הבעל סירב להמשיך בטיפולי פוריות – אשתו תבעה חצי מיליון שקל

בני הזוג עברו טיפולי פוריות במשך 4 שנים אך נפרדו יומיים לפני שהאישה הייתה אמורה לעבור השתלת עוברים. בית המשפט דחה את התביעה ברובה המוחלט וקבע כי עד לפרידה הבעל היה מחויב לתהליך

בתביעה שהגישה אישה נגד בעלה היא דרשה פיצוי של 500,000 שקל על נזקים כלכליים ונפשיים שנגרמו לה עקב סירובו להמשיך בטיפולי הפוריות בהם החלו. הבעל הסביר כי לא ניתן היה להמשיך בתהליך לנוכח משבר עמוק שפרץ בין השניים. השופטת ורד שביט פינקלשטיין דחתה לאחרונה את התביעה וחייבה את הבעל רק במחצית מעלות הטיפול האחרון, 22,000 שקל.

בני הזוג נישאו ב-2012. בהתחלה הם ניסו להרות באופן טבעי אך כשהדבר לא צלח הם החלו לבצע טיפולי פוריות שכללו שאיבת ביציות. ב-2015, לאחר תקופה של הזרקות ושאיבות הם החליטו לחפש תורמת ביצית.

ב-2016 נמצאה תורמת בחו״ל והגיעו לארץ 7 עוברים מוקפאים ושניים טריים. בינתיים פרץ משבר ביחסים שהגיע לבקשה משותפת לגירושין שהוגשה לבית הדין הרבני יומיים לפני המועד שנקבע להשתלה. בהמשך האישה חזרה בה מהסכמתה להתגרש והתיק עדיין מתנהל בבית הדין. במקביל הבעל פנה למכון בו נערכו טיפולי הפוריות וביקש לעצור את התהליך.

לטענת התובעת, היא הסתמכה על ההחלטה המשותפת להביא לעולם ילד ועל דברי הנתבע כי הוא מחויב לתהליך ולכן הסכימה לעבור טיפולים כואבים בגופה, השקיעה זמן יקר שלא ניתן להשיבו בגילה (35) והוצאות כספיות שירדו לטמיון.

היא תבעה פיצוי על הפרת הבטחת הורות, מצג שווא, חוסר תום לב ותרמית ועל נזקים כספיים ורגשיים שנגרמו לה. היא הדגישה כי אין לה יכולת פיזית, נפשית וכלכלית לעבור שוב את התהליך.

מנגד טען הבעל כי התובעת מתקשה להתמודד עם הפירוד ומבקשת לנקום בו. הוא הבהיר כי במהלך הטיפול האחרון בני הזוג הגיעו להבנה כי אין עתיד לזוגיות שלהם והוא עזב את הבית.

לדבריו, לא ייתכן שמאחר שהצדדים לא הצליחו להביא ילד לעולם לאור גילה של התובעת ובעיותיה הרפואיות עליו לפצות אותה. הוא הדגיש כי לאורך השנים שיתף פעולה עם הטיפולים ופעל באופן המוסכם על שני הצדדים.

חוזה רופף

השופטת ורד שביט פינקלשטיין מבית המשפט למשפחה בתל אביב הסבירה כי לפי הפסיקה ניתן לראות ביחסים בין בני זוג סוג של ״חוזה רופף״, חוזה מיוחד שיש להתייחס אליו ביתר סלחנות בכל הנוגע לזכות החרטה.

היא כתבה כי אין מחלוקת שהנתבע הלך כברת דרך ארוכה עם התובעת בניסיונות להרות ולקח חלק פעיל בתהליך. לדבריה, אין להתעלם מכך שההסכמות בין הצדדים להביא יחדיו ילד לעולם היו בתוקף כל עוד הם היו במערכת זוגית. מעדות התובעת עצמה עולה כי הוסכם ביניהם, כי לא יביאו ילד במצב של פרידה.

השופטת קיבלה את טענת הנתבע כי זכותו שלא להיות הורה בעל כורחו עם בת זוג שהוא מצוי עמה במשבר עמוק ביחסים. כמו כן היא קבעה כי אין ״להעניש״ אותו על החלטתו שלא להמשיך בטיפולי הפוריות שכן מדובר בהחלטה לגיטימית לנוכח הפרידה.

עם זאת, השופטת מצאה לנכון לחייב את הנתבע בעלות מסוימת של הטיפול האחרון, שמומן על ידי הורי התובעת, שכן ״בזמן אמת" הוא התנהג באדישות מסוימת לאפשרות לקבל החזר כספי עבורו.

בסופו של דבר הנתבע חויב לשלם לתובעת 22,000 שקל.

לא ניתן צו להוצאות.

• ב״כ התובעת: עו"ד רעות דניאל
• ב״כ הנתבע: עו"ד עדי לנקרי

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין