הבעל נפטר ב-2013 זמן קצר לפני שהתגרש מאשתו. הוא הספיק לפני כן לצוות את כל רכושו לאחותו. באחרונה נדחתה תביעת האישה למזונות ומדור מהעיזבון אך נקבע שהיא זכאית לכתובה של 100,000 לירות.
בני הזוג נישאו ב-1974 ונולדו להם שתי בנות, כיום בגירות. בשנים האחרונות לנישואיהם חיו בני הזוג בנפרד והבעל שהה רוב הזמן בחו"ל.
ב-2010, בעקבות תביעה של האישה, חויב הבעל לשלם לה מזונות חודשיים של 2,700 שקל. ביוני 2012 שב הבעל לארץ עקב מצב בריאותי קשה והצדדים הגישו הצדדים בקשה משותפת לגירושין.
באפריל 2013 נתן בית הדין פסק דין לגירושין. במקביל הוא עיכב את ביצוע פסק הדין של המזונות עד לבירור טענות שהעלה הבעל ובהן טענת "פרעתי" (שלפיה הוא אינו חייב בהוצאות אשתו שכן כבר שילם עליהן בעבר) וטענה שהאישה עובדת למחייתה.
מרבה הצער פחות מחודש לאחר מכן ולפני סידור הגט הלך הבעל לעולמו. זמן קצר לפני מותו כתב הבעל צוואה בה הוריש את כל רכושו לאחותו.
בתביעה שהגישה האישה נגד האחות שנתיים לאחר מכן היא ביקשה שישולמו לה מזונות מתוך העיזבון. היא ביקשה בנוסף "מדור ספציפי", כלומר, הכרה בזכותה הבלעדית לגור בדירת המגורים המשותפת למשך כל חייה.
לטענת האישה, מאחר שבפועל היא ובעלה לא התגרשו היא עדיין זכאית למדור ולמזונות על פי ההלכה. היא הוסיפה שאמנם פסק הדין למזונות עוכב אך הבעל לא הוכיח לפני מותו את הטענות שהעלה נגד החיוב וגם הנתבעת לא הוכיחה זאת וויתרה על זכותה להביא עדים.
היא הוסיפה שממילא לצוואת בעלה אין משמעות לגביה בהתאם להלכה שנקבעה בשולחן ערוך שלפיה "ואפילו ציווה בשעת מיתה 'אל תיזון אלמנותי מנכסי' – אין שומעים לו."
האחות טענה מנגד שאחיה המנוח כתב במפורש בצוואתו שהוא אינו מצווה דבר לאשתו ולבנותיו עקב התנהגותן כלפיו. היא הסבירה שהתובעת התעללה באחיה, ציערה אותו והגישה נגדו בקשות סרק לצווי הגנה.
האחות הוסיפה שהתובעת לא זכאית למדור ולמזונות מאחר שלפני מותו של אחיה ניתן פסק דין לגירושין ביניהם.
שעה לפני מותו
אב בית הדין הרבני בתל אביב, הרב זבדיה כהן, הבהיר שמאחר שטענות הבעל נגד החיוב במזונות לא הוכחו, אין עוד בסיס לעיכוב ביצוע החיוב כך שהאלמנה זכאית לקבל מהעיזבון מזונות ממועד העיכוב ועד ליום בו ניתן פסק הדין לגירושין.
באשר לזכאות למזונות ולמדור לאחר מות הבעל כתב הדיין שההלכה מכירה בזכותה של אלמנה למזונות מעיזבון בעלה אפילו אם הדבר לא צוין בכתובתה ואף במקרים בהם הבעל ציווה מפורשות לפני מותו לא לזון אותה מנכסיו.
אך לדבריו, במקרה זה זכאות האישה למזונות ומדור אינה חד משמעית מאחר שהבעל כתב בצוואתו שהוא מעביר את רכושו לאחותו כ"מתנה שתוקפה שעה לפני מותי על פי הדין העברי". כלומר, הבעל נתן במתנה את רכושו לאחותו שעה לפני מותו ומאחר שהאלמנה זכאית למזונות מהעיזבון רק עם מותו הרי שזכותה של האחות קודמת בזמן וגוברת.
עם זאת, סבר הדיין שלנוכח המנהג ההלכתי שלפיו נותנים לאלמנה כתובה כנגד זכותה למדור ומזונות ועל רקע ספק מסוים שעלה בקשר לתוקפה ההלכתי של צוואת הבעל – יש מקום לפסוק לאישה את כתובתה.
לפיכך קבע הדיין שלאלמנה ישולם מהעיזבון סכום כתובתה בסך של 100,000 לירות ישראליות – כשהוא צמוד לדולר אמריקאי (מיום הנישואין).
הדיינים הרב מרדכי מזרחי בר אור והרב דוד שני הצטרפו לפסק הדין.
- ב"כ האישה: עו"ד יעקב קראוס וטו"ר אלעד זמיר
- ב"כ האחות: ב"כ עו"ד ראובן ליפקין ועו"ד מקסים ליפקין
עו"ד שירה איזנשטטר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין